הקיבוץ המאוחד: ממשימתיות לרווחה

בתקופת המנדט היה הקיבוץ המאוחד התנועה הקיבוצית הגדולה והמרכזית ביישוב. הוא מילא משימות רבות בכל תחומי הגשמת החלוציות: הוא הוביל את מעשה ההתיישבות; אנשיו מילאו חלק מרכזי בעלייה ובהעפלה; בתחום הביטחוני הוא היה מזוהה עם הפלמ"ח. תהליך הגידול והכיבוש המרשים נבלם עם הקמת המדינה. סימן וסמל משמעותי לכך היה השינוי בתחום ההתיישבותי. הקיבוץ המאוחד איבד את מעמדו המרכזי: מ-1952 ועד מלחמת ששת הימים הוא הקים רק יישוב אחד (איילות, ליד אילת), לעומת 75 היישובים שהוא הקים בחצי יובל שנים, מאז הקמתו ב-1927.

מאמר זה מטרתו לסקור את תולדות הקיבוץ המאוחד מעת היווסדו ב-1927 ועד לשנות השישים ואת השינויים שחלו בו במרוצת אותן השנים. חילקתי את המאמר לשלושה חלקים, והם הקיבוץ המאוחד בתקופת טרום המדינה, הקיבוץ המאוחד בעשור הראשון למדינה והתמורות במהלך העשור השני.

לקריאת המאמר

הקמת יישובים חדשים ככלי למלחמה בהסתננות

לפי בני מוריס, בספרו מלחמות הגבול של ישראל, אחד האמצעים למלחמה בהסתננות היה הקמת יישובים חדשים, לטענתו במחצית השנייה של 1948 ולאורך מרבית 1949 נחשבו היישובים החדשים אמצעי חיוני במאמץ למניעת שיבה אפשרית של פליטים פלסטיניים. הכפרים הערביים הנטושים, שרבים מהם נותרו על עומדם, קרצו לפליטים; אבל אם ייושבו כפרים אלה ואדמתם תעובד, לא יהיה לפליטים לאן לבוא והלחצים המערביים והערביים למימוש שיבה זו יפחתו. בבד בבד עם זאת יעמיד יישובם של אתרים אלה מחסום מפני הסתננות פרטנית של פליטים יחידים המבקשים להתיישב מחדש או לקצור יבולים שהבשילו. כך אפוא יבלמו היישובים החדשים שיבה פלסטינית סיטונית וקמעונית כאחד.

צה"ל וההתיישבות

זאב דרורי דן בספרו אוטופיה מדים בתפקיד המיוחד שלקח צה"ל בהתיישבות בשנים הראשונות למדינת ישראל. לטענתו, השתלבותו של צה"ל במפעל ההתיישבות ברחבי הארץ לאחר קום המדינה הייתה מעוגנת בתפיסה של שילוב בין התיישבות להגנה שהחלה להתפתח כבר בתקופת העלייה השנייה. אנשי ה'שומר' דיברו על כך בטרם ייסדו את אגודתם, אבל הביטוי המובהק הראשון שלהם בשטח ניתן במחצית מלחמת העולם הראשונה, ב-1916. באותה שנה עלתה קבוצה של אנשי 'השומר' לגליל העליון לייסד את כפר בר-גיורא לאור הידיעות שהצבא האנגלי מתחיל לחצות את מדבר סיני בדרכו לעבר ארץ ישראל. אנשי הקבוצה הזו פעלו בראש ובראשונה על יסוד ההנחה כי התמסרותם לענייני שמירה על היישוב מחייבת אותם לסייע בקביעת עובדות לקראת ההכרעות המדיניות שעתידות ליפול עם סיום המלחמה. בהמשך לכך, בקיץ 1919, הכריזה האספה הכללית של 'השומר' על הכרתה "בצורך להתחיל בהתיישבות רחבה סמוך לגבולים, למטרת הגנה על הארץ ולהכנה לחינוך לאומי רבולוציוני, ולשם כך מחליטה היא להתחיל בסידור מושבי שומרים מיוחדים על גבולות ארצנו, ברוח האידאלים והעיקרים של 'השומר'".

הרקע ההיסטורי להגנה מרחבית

לפי הדוגלים בהגנה המרחבית, לא קמה ההגנה המרחבית על-פי תורה כתובה או כתוצאה מחשיבה אנליטית וראיית הנולד. היא צמחה יחד עם יישובה של הארץ וההגנה עליה. היא נתגבשה תוך שינויים מתמידים לנסיבות הקונקרטיות ולהתפתחות שיטות הלחימה ואמצעי הלחימה. ראשיתה בהתארגנות ההגנה ככוח ארצי בשנות העשרים. מרגע זה עברה האחריות לתכנונה הצבאי של ההתיישבות ולהגנתו של היישוב היהודי בארץ לידי ארגון ההגנה. לארגון זה הייתה השפעה רבה על מדיניות ההתיישבות, מדיניות רכישת הקרקעות, מיקום היישובים ותכנונם. היא אימנה את המתיישבים, הכשירה מפקדים, הדריכה בבניית ביצורים ושיטות התגוננות וכוננה את היישובים להיות יישובים אזרחיים ומוצבים צבאיים גם יחד.

התגבשות תפיסת ההתיישבות הביטחונית

 לפי אסנת שירן בספרה נקודות עז, התפתחותה והתגבשותה של תפיסת הפונקציה הביטחונית של ההתיישבות, מראשית ההגשמה הציונית בארץ עד לסוף תקופת המאבק היה מהלך ההתפתחות מדורג, אבולוציוני, כמו התפתחות המפעל הציוני כולו.

ערכה של ההתיישבות בהגנה

בספרו, מסך של חול, טוען יגאל אלון כי מצבה הכלכלי של המדינה אינו מתיר לה לקיים צבא גדול. צבא הקבע המצומצם חייב לכלול בתוכו את הקאדרים הנחוצים לשם אימוניהם וארגונם של מגויסי שירות החובה ולקיומו של אגרוף מחץ מרוכז ובלתי מרותק, ככל האפשר, לתפקידי ביטחון שגרתיים, למקרה הצורך בפעולה דחופה, בכל מקום שתידרש. לכן, שילובה של ההתיישבות האזרחית בתכנית ההגנה, ובייחוד של ישובי הספר ואזורי התורפה, יספק למדינה תצפיות קבע קדמיות, החוסכות כוח אדם מגויס ומסוגלות לא רק להתריע על ראשית התקפת פתע מצד האויב, אלה גם לנסות לבלום אותה, או לפחות להשהות את התקדמות האויב עד שכוחות הצבא ישלטו במצב.

תקופת המנדט לפרקיה מנקודת מבט התיישבותית

לפי שלום רייכמן, בספרו ממאחז לארץ מושב, ניתן לחלק את תקופת המנדט לארבע תקופות.

הקיבוץ המאוחד בהגנה 1939-1923

לפי אורי ברנר, בספרו הקיבוץ המאוחד בהגנה: 1939-1923, הקיבוץ המאוחד קם כתנועה התיישבותית-חלוצית בשנות העשרים, וכמו רוב רובה של תנועת הפועלים בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים ראה את המעשה ההתיישבותי והכיבושי כמשימה המרכזית של הגשמת הציונות, אך ייחודו היה ביצירת תנועה ארצית לבניין ישובים קיבוציים גדולים ופתוחים לקליטה וביציקת תוכן רעיוני וסמכות תנועתית במסגרת זו. הקיבוץ לא הסתפק באחריות למשקים החקלאיים המעטים שייסדוהו ולפלוגותיו במושבות, שהמתינו להתיישבותן העצמית, אלא פיתח פעולה ארגונית וחינוכית בקרב חלוצים ונוער, בגולת אירופה, בארצות ערב ובארץ, לעלייה ולהקמת גופים קיבוציים חדשים.

אחדות וגיוון בתנועות הקיבוציות

לטענת הנרי ניר, בספרו תולדות התנועה הקיבוצית, נבעו ההבדלים בין התנועות הקיבוציות השונות ממספר גורמים שונים.

תוכנית רוכל-לב

לפי ספרו של אלחנן אורן התיישבות בשנות מאבק, הגדרת מטרותיה של הציונות בתוכנית בילטמור וההכרעה הצבאית באל-עלאמיין עוררו את מטכ"ל ההגנה להציע תוכנית להרחבת ההתיישבות, במגמה להפוך את ארץ ישראל לקהילייה יהודית עצמאית. משימת התכנון הוטלה על יוסף רוכל ועל רפאל לב ועוד בשלהי 1942 החלו השניים בעבודת מחקר לפי הקווים להגשמת תכנית בילטמור שהתווה בן-גוריון עם שובו מארצות הברית. המחקר סוכם בכתב ועל גבי מפות, ובתחילת 1943 הוגש לאישור הרמטכ"ל יעקב דוסטרובסקי. לגוף המחקר צורפה רשימה מפורטת של 243 אתרים שרצוי להקים בהם יישובים.