הרקע ההיסטורי להגנה מרחבית

לפי הדוגלים בהגנה המרחבית, לא קמה ההגנה המרחבית על-פי תורה כתובה או כתוצאה מחשיבה אנליטית וראיית הנולד. היא צמחה יחד עם יישובה של הארץ וההגנה עליה. היא נתגבשה תוך שינויים מתמידים לנסיבות הקונקרטיות ולהתפתחות שיטות הלחימה ואמצעי הלחימה. ראשיתה בהתארגנות ההגנה ככוח ארצי בשנות העשרים. מרגע זה עברה האחריות לתכנונה הצבאי של ההתיישבות ולהגנתו של היישוב היהודי בארץ לידי ארגון ההגנה. לארגון זה הייתה השפעה רבה על מדיניות ההתיישבות, מדיניות רכישת הקרקעות, מיקום היישובים ותכנונם. היא אימנה את המתיישבים, הכשירה מפקדים, הדריכה בבניית ביצורים ושיטות התגוננות וכוננה את היישובים להיות יישובים אזרחיים ומוצבים צבאיים גם יחד.

כבר בימי המשטר העת'מאני תוכננו צורות היישוב ומבניו באופן שיוכלו לעמוד בפני התקפות בלתי מאורגנות של הערבים. אם התנחלותה של התיישבות הפועלים עלו צרכים חדשים של הרחבה והתפתחות יישובים. חלו שינויים בצורות הלחימה של הערבים, והיה הכרח לקבוע עובדות תוך לילה. כל אלה הביאו לבניית יישובים עם גדרות תיל, חומה ומגדל. עם השנים הפכו היישובים למבצרים המסוגלים להדוף זמנית גם התקפות של צבא סדיר וההתיישבות כולה שימשה כמערך ההגנה המרחבית וכבסיס לזניקת תקיפה במרחב האסטרטגי, דבר שבא לידי ביטוי במלחמת השחרור. כמו כן, היותם של יישובים אלה כקיפודים ומרחבי הגנה במלחמת השחרור קבעו גם את מפת מדינת ישראל לאחר מלחמה זו.

גם במלחמות שפתחה בהן ישראל – מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים – היה להגנה המרחבית תפקיד חשוב, שכן הפיקוד הצבאי לא יכול היה להרשות לעצמו להפריש את מירב הכוחות לאגרופי המחץ ללא בטחון שאותן גזרות שאין בהן צבא, מובטחות במידה סבירה על ידי ההגנה המרחבית. מלחמת קדש אשר התרחשה כמלחמה יזומה, מעבר לגבולות המדינה, בשטח האויב ואשר הסתיימה בהצלחה – המעיטה בראיית הצרכים ההגנתיים. אולם מרכיב הביטחון בהתיישבות עדיין לא פג, הוקמו יישובים על צירי פלישה משני הכיוונים ובתקופת הפריחה הושם דגש על חיזור כלכלי ותשתית התיישבות לשמה.

רק  בעקבות מלחמת ששת הימים שיצרה עומק אסטרטגי טבעי למדינה, חלה הזנחה רבה בתפישת ההגנה המרחבית. הגורמים לכך היו הישגי המלחמה אשר הביאו להגדלה טריטוריאלית והושג עומק אסטרטגי יחסי ומרחבי הגנה. גורם נוסף היה שקווי ההגנה הפכו להיות נוחים יותר. מלבד זאת התעצם צה"ל ובמיוחד בכוחות שריון ניידים. התבססה הקונספציה של העברת המלחמה לשטח האויב. התעצמות צבאות ערב בשריון הקטינו את המשקל הסגולי של היישוב כמעוז להגנה המבוסס על חיל רגלים. הוכח שאי טיפוחו של ההגמ"ר לא הביא נזק ואפילו נחסך כוח, מאמצים ומשאבים. פריסת צה"ל בגבולות והיתרונות המוענקים על ידי שטח וכן דלילות היישובים והתושבים שינו את משקל ההגנה המרחבית כגורם הגנתי צבאי.

הייתה זו מלחמת יום הכיפורים שהביאה לתמורה בחשיבה הצבאית על חשיבותה של ההגנה המרחבית. האפשרות של מכה ראשונה על ידי האויב ולחימה בשטחי ישראל העלו שוב את הצורך במערך הגנתי שיוכל להתארגן במהירות מרבית ולעכב לפחות זמנית את התקדמות צבאות האויב. יישובים מבוצרים, מאומנים ומצוידים ברמת הגולן יכולים היו אולי לסייע עד להתארגנות הצב למגננה והתקפות נגד. הלקחים הופקו והקונספציה של ההגנה המרחבית חזרה לתפוש מקומה הנאות במחשב הצבאית שלאחר מלחמת יום הכיפורים. אולם היו גם כאלה שטענו שהיישובים ברמת הגולן היוו נטל ביטחוני והפריעו במהלך הלחימה ועל כן פונו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s