לפי ירון הראל במאמרו "מפתיחות להסתגרות: מניעי התמורה ביחסה של האליטה התורנית המזרח תיכונית לערכי המודרנה" אחד הגורמים היה התנהגותם של שליחיה החינוכיים של חברת כי"ח. בשנים הראשונות לפעילותם עדיין הקפידו שליחים אלו בדרך כלל על כיבוד אורח חייהם המסורתי של יהודי המזרח התיכון והשתדלו שלא לפגוע ברגשותיהם. כל זאת במטרה להקל את קבלתה והשתלבותה של כי"ח בחיי הקהילה על כל מערכותיה. אולם ככל שחשו שליחים אלו כי מעמדם מתחזק וכי מעגל תומכיהם בקהילה הולך וגדל, ועוד יותר לאחר השתלטותן הפיזית של מעצמות אירופה על אזורים שונים במזרח התיכון, היו לא מעטים אשר לא חששו לצאת בגלוי נגד המסורת וההנהגה הרבנית, ולקרוא בפומבי להחרבת הסדרים הישנים והשתת החברה היהודית החדשה על סדרים מודרניים מתוקנים.
תולדות ישראל
חינוך בחברה מסורתית לעומת מודרנית
יעקב כץ בספרו לאומיות יהודית: מסות ומחקרים, מציע את ההבדלים בען החינוך בחברה המסורתית לעומת החינוך בחברה המודרנית. לטענתו, החינוך המסורתי בעדות מסורתיות יש לו רק תפקיד אחד: להעביר את הערכים המסורתיים מדור לדור. בזה אפשר לראות על הצד הטוב ביותר את ההבדל העצום שבין החברה המודרנית לבין החברה המסורתית. בחברה מודרנית החינוך רוצה להקנות לילד את כול אותן הידיעות שיכשירו אותו לעמוד בחיי המעשה, שיכשירו אותו לפתח את כוחותיו הפנימיים ולמצוא את המיזוג האידיאלי בין אושרו האישי ובין התועלת שהוא עשוי להביא לחברה כולה.
הסכם העברה
הסכם העברה נחתם בין משרד הכלכלה הגרמני לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל. על פי הסכם זה נפתחו לכל מהגר שני חשבונות – אחד בברלין ואחד בתל-אביב. המהגר לארץ ישראל יכול היה להפקיד סכום כסף עד גובה מסוים בחשבון בברלין ותמורתו היה מקבל מהחשבון בתל-אביב את שווה הערך בלירות ארצישראליות לאחר עלייתו ארצה. הכספים בחשבון התל-אביבי באו ממכירת תוצרת גרמנית בארץ ישראל. בגרמניה גופא שולם ליצרנים שסחורתם נקנתה בארץ ישראל מתוך כספי החשבון בברלין.
הסכם זה העניק יתרונות ברורים לגרמניה: ניתן עידוד לתעשייה הגרמנית ונמנעה הוצאת מטבע. היתרון ליהודי הגרמני היה,שבדרך זאת נתאפשר לו להוציא מגרמניה סכום כסף הרבה יותר גדול משניתן להוציא בהגירה לארץ אחרת. היישוב בארץ ישראל הרוויח עלייה, משום המעמד המועדף שנקנה בדרך זו.
הסכם זה פעל עד פרץ מלחמת העולם השנייה, והפך את ארץ ישראל לאחד מיעדי ההגירה המושכים ביותר ליוצאים מגרמניה. ואולם, ההסכם נשאר בגדר עידוד, וכמובן לא חייב שום יהודי גרמני לצאת את המדינה.
עלילת דמשק
לפי ספרו של ברנרד לואיס היהודים בעולם האסלאם החלה הפרשה כאשר ב-5 בפברואר 1840 נעלם לפתע האב טומאסו, נזיר קאפוצ'יני בעל לאומיות סיציליאנית, יחד עם משרתו. ספר יהודי נאשם ברצח, ואחרי עינויים היה מוכן להודות במעשה. אחיו הנזירים של אותו טומאסו, בעידודו ובהסתתו של קונסול צרפת, רטי-מנטון (Ratti-Menton), הכריזו שהוא נרצח על-ידי היהודים למטרות פולחן. בעקבות הפצרות הקונסול אסר המושל, שריף פאשה, מספר נכבדים יהודים ורבים עונו. אחד מראשי הקהילה, יוסף לניאדו, נפטר בשעת החקירה; אחר, משה אבולעפיה, הציל עצמו על-ידי התאסלמות. הוא וכמה אחרים הודו תחת העינויים בכל מה שמאשימיהם ביקשו לשמוע. בכדי להצדיק ולקדם את מעשיו את מעשיו בדמשק נשען הקונסול הצרפתי על מסע עיתונות ער שנערך בצרפת נגד היהודים בדמשק ונגד היהודים בכלל. באותה העת שלט בדמשק מחמד עלי פאשה, המושל העת'מאני במצרים, שהצליח להפוך את מצרים יחד עם סוריה לנסיכות עצמאית למחצה, בשליטה עת'מאנית נומינלית בלבד. הוא נתמך במדיניותו על-ידי צרפת, ואילו בריטניה ומעצמות אירופה אחרות התנגדו לו.
התנועה הלאומית היהודית: ניתוח סוציולוגי
יעקב כ"ץ במאמרו מנתח את התפתחותה של התנועה הלאומית היהודית ניתוח סוציולוגי. הוא מציין שלקראת סוף המאה ה-18 לא היה איש שהטיל ספק בכך שהיהודים הם יחידה אתנית, הנבדלת מן התושבים המקומיים בכל מקום שהקימו להם קהילה. הוא הדין באחדותם של הקהילות היהודיות על פני כל העולם. לדעתו של כ"ץ, מבחינת התודעה הלאומית אפשר לטעון שעל סף התקופה המודרנית היו היהודים מוכנים לקראת תנועה לאומית יותר מכל קבוצה אתנית אחרת באירופה. אולם אף על פי שהקדימו היהודים את העמים האחרים באפשרויות הפוטנציאליות שלהם לקיומה של לאומיות מודרנית, פיגרה התנועה הלאומית היהודית אחרי רוב עמי אירופה. להמשיך לקרוא
אדולף אייכמן
אדולף אייכמן נולד בסולינגן שבגרמניה בשנת 1906, כבן בכור לפקיד. המשפחה העתיקה מגוריה ללינץ שבצפון אוסטריה שהיה אדולף בן שמונה, ושם התחנך. בשנים 1933-1928 עבד כסוכן נוסע.
ב-1932 הצטרף אייכמן למפלגה הנאצית באוסטריה, בסיוע ידידו ארנסט קאלטברונר. אייכמן הצטרף לס"ס, עבר לגרמניה, והוכשר באחד ממחנות הס"ס. ב-1934 שירת במשך תקופה מה במחנה ריכוז דכאו. בסוף 1934 התנדב לס"ד, וב-1935 החל עבודתו במחלקה היהודית. תחילה הועסק בענייני מודיעין. במסגרת המטלות שהוטלו עליו נשלח לסיור במזרח התיכון, ובכלל זה בארץ ישראל, ואחרי כן מסר דו"ח מפורט על הסיור. הוא למד להכיר את העולם היהודי על ארגוניו, ואף ידיעת מה ביידיש ובעברית. מ-1938 התמחה בהכרת הציונות ובהגירה.
עולם הידע של יובל 