עדכונים בנוגע לתוניסיה

סיפור חייו של רוכל הרחוב התוניסאי מחמד בועזיזי לא היה שונה במיוחד מזה של שאר התוניסאים הנאבקים לפרנסתם. אולם ב-17 בדצמבר 2010 החליט פקח מקומי להחרים את דוכן המכירות הלא חוקי שלו. בצהרי היום, באקט שהפך שם נרדם למחאתו הסופית של האזרח הקטן, שפך בועזיזי על עצמו דלק והצית את עצמו אל מול לשכת המושל. כמה פקידים מבועתים הצליחו, בסופו של דבר לכבות את האש, אולם בועזיזי נפטר שמונה-עשר יום לאחר מכן. אמצעי התקשורת הפיצו את סיפורו של גבר ערבי צעיר ומחוסר עבודה, שלא היו לו קשרי משפחה המתאימים כדי להשיג לעצמו עבודה מכניסה יותר, והיה נתון להטרדה מתמדת מצידם של פקידים מושחתים במשטר מדכא. הסיפור עורר גלי אהדה עזים בכל רחבי המזרח התיכון, ומעבר לו. הקרבתו העצמית של בועזיזי הציתה את אש המרד והוציאה את ההמונים אל הרחובות (ראו כאן).

אירוע זה הוביל שרשרת אירועים במוכנים בפי כל האביב הערבי. בעוד עמים אחרים שקעו מאז במלחמות אזרחים, תוניסיה נחשבה לסיפור הצלחה וצעדה לדמוקרטיה. משאל העם השבוע, שמרחיב את סמכויות הנשיא סעיד ומחליש את הפרלמנט, מאיים להחזיר אותה לאחור.

ראו: 11 שנה אחרי "האביב הערבי": תוניסיה חוזרת לדיקטטורה?

עוד על האביב הערבי ראו כאן.

מה יהיה על אסד – תחזיות והערכות

החודש מציינים חמישים שנה לעלייתו של חאפז אל-אסד לשלטון וכינונה של שושלת (ראה מאמרו של פסח מלובני ב-Israel defence). כמו כן מציינים השנה עשרים שנה לעלייתו לשלטון של בנו בשאר וכמעט עשר שנים לתחילת המאורעות שהביאו למלחמת האזרחים בסוריה.

ברצוני להעלות פה מאמר שכתבתי על הדרך שבה ניתחו ופירשו את האירועים תוך כדי התרחשותם ואנסה להראות כמה קשה לחזות את האירועים תוך כדי התרחשותם.

לקריאת המאמר לחץ כאן. ניתן גם למצוא דברים נוספים על סוריה והמאורעות שם בקישור זה.

שאלת העיתוי מאחורי אירועים היסטוריים

ב-2019 פרצו הפגנות ברחבי עיראק ובלבנון שהעלו שאלות בדבר אביב ערבי שני, כתשע שנים לאחר שגבר תוניסאי צעיר הצית את עצמו ועורר התקוממות התפשטה באזור כולו. אי השקט התרחש זמן קצר לאחר גל מחאות במצרים ובירדן, התגייסות המונית למחאה בסודן השנה ומחאה פעילה באלג'יריה מאז חודש פברואר. הפגנות המוניות פרצו גם באיראן, כך שהגל  לא היה מוגבל למזרח התיכון הערבי. על רקע אירועים אלה פורסם מאמר מאת: שרה פוייר וכרמית ולנסי שבין היתר התייחס לשאלת העיתוי מאחור אירועי המחאה.

להמשיך לקרוא

"במזרח התיכון אין מקום לתמימים"

ב-18 באוגוסט 2020 פורסם בתקשורת שראש הממשלה התראיין לרשת סקיי ניוז בשפה הערבית וטען בתשובה לשאלת המראיין כי ההסכם מחבר בין המדינות כיוון ש"שתיהן דמוקרטיות עם חברות מתקדמות". אך כפי שידוע איחוד האמירויות איננה דמוקרטיה ונתניהו מחק את הציוץ.

להמשיך לקרוא

במקרה התוניסאי ההפגנות הביאו לשינוי

על רקע ההפגנות והמחאה הציבורית המבעבעת עולה תמיד השאלה האם מחאה ציבורית רחבת היקף יכולה להביא לשינוי הסדר הקיים. לפני כתשע שנים פרצו מהומות ברחבי העולם הערבי כנגד השלטון ורבים ראו את תחילתו של אביב ערבי כדוגמת האביב האירופי שהיה במאה התשע עשרה. בדיעבד התברר שברוב המקרים מדובר לא באביב ולא נעליים. וברוב המקומות אולי הודח השליט אך הסדר הקיים נשאר על כנו.

להמשיך לקרוא

לצפות בפילים עפים

בזמנו התייחסתי למאמר זה של תומס פרידמן כשהבאתי ציטוט מפתיחת המאמר. להלן תרגום גולמי של המאמר כולו. אתם מוזמנים להעיר הערות על התרגום.

תיאוריה מעניינת בהקשר זה היא תאוריית הברבור השחור.

מסע בזמן

יום אחד הייתי שמח ליצור קורס עיתונאות המבוסס על סיקור ההתקוממות במצרים, עכשיו לקראת יום השנה הראשון. השיעור מספר אחד יהיה: בכל פעם שאתה רואה פילים עפים, תשתוק ותרשום הערות. ההתקוממות המצרית היא המקבילה לפילים שעפים. איש לא ניבא זאת ואף אחד לא ראה זאת לפני כן. אם לא ראית את זה מתקרב, מה גורם לך לחשוב שאתה יודע לאן זה הולך? זו הסיבה שהדבר הכי חכם עכשיו זה פשוט לשתוק ולרשום הערות.

אם תעשה כן, הדבר הראשון שתכתוב הוא שהמפלגות האיסלאמיסטיות – האחים המוסלמים ומפלגת אל נור הסלפיסטית – פשוט ריסקו את הליברלים החילונים, שבעצם הציתו את המרד כאן, בבחירות הפרלמנטריות המצריות החופשיות, וזכו ב-65 אחוז מהמושבים. לא לדאוג לחלקים התיאוקרטיים, אנטי-תרבותיים, אנטי-נשים, ושנאת הזרים במפלגות האיסלאמיסטיות הללו, זה להיות נאיבי ופזיז. אבל להניח שהאסלאמיסטים לא יושפעו, או יתמתנו, על ידי אחריות הכוח, על ידי מרכזי הכוח החדשים המתמודדים כאן ועל ידי עדיפות הציבור למשרות וממשל נקי, זה לפספס…

View original post 551 מילים נוספות

שרידותן של המונרכיות

העיתונאי הבריטי, ג'ון ברדלי, טען בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת כי מצרים וערב הסעודית נמצאות על ספן של מהפכות.[1] במאמר זה אראה שתחזיות לפעמים מתגשמות ולפעמים לא. כמו כן אביא מספר הסברים לכך שהתחזיות לא התגשמו. להמשיך לקרוא

רקע ההפיכה במצרים

אחד הנושאים המעניינים בהיסטוריה הוא הרקע שהביא לאותם אירועים שנחשבים אירועי מפתח בהיסטוריה של אזור מסוים. במאמר זה אתייחס פעם נוספת להפיכת הקצינים החופשיים במצריים ואביא את דבריו של יעקב בהם כפי שהופיעו בכתב העת המזרח החדש בסתיו תשי"ג. להמשיך לקרוא

הדמוקרטיה בעולם הערבי

לכל מי שטוען כי האומה ערבית אינה בשלה דיה לדמוקרטיה, ראוי להשיב ברוח הדברים שכתב ההיסטוריון והמדינאי האנגלי תומס מקולי ב־ 1825 :

פוליטיקאים רבים בזמננו אימצו להם את ההרגל להניח, כמובן מאליו, ששום עַם אינו צריך לזכות בחירותו לפני שהוכיח עצמו ראוי לה. העיקרון הזה מזכיר את הכסיל מן הסיפור המפורסם, שהחליט לא להיכנס למים עד שילמד לשחות. אם חירותם של בני אדם תותנה בכך שייעשו תחילה חכמים וטובים בעבדותם, הם עלולים להמתין לה עד בוש.[1]

[1] צוטט מתוך: אסף שגיב, "דמוקרטיה מצרית ודמוקרטופוביה ישראלית", תכלת 2011, עמ' 24.