השד העדתי מבצבץ

ב-2017 פרסם עיתון הארץ מאמר שכתב אמיר אורן ובו הוא סקר את פרסומם של מסמכים מארכיון סוכנות המודיעין האמריקאית (סי-איי-אי). אחת מהסקירות אותן הוא סקר הייתה סקירה שהפיצה מחלקת המזרח התיכון במינהל המחקר של סוכנות הביון ערב מלחמת לבנון בנושא "ישראל: העימות הספרדי-אשכנזי והשפעותיו".[1]

לפי מחברי הסקירה, שליטת יהודים אשכנזים בממשלת ישראל ובכלכלתה מיוחסת בעיקרה להגירתם המוקדמת והניכרת לארץ-ישראל ולארגון ולהנהגה של כל המוסדות הציבוריים והפרטיים החשובים ביישוב שבטרם הקמת המדינה. הגירה כבדה של יהודים ספרדים לישראל החלה רק לאחר הקמת המדינה. לכן, ובגלל אורח החיים המסורתי, נקלעו לנחיתות רבה. הם ממשיכים לפגר הרחק מאחורי האשכנזים ברוב התחומים העיקריים – הכנסה, שכלה אקדמית והזדמנויות לקידום לעמדות בכירות בממשלה ובעסקים. לאור שיעור הילודה הגבוה שלהם, יהוו הספרדים רוב גדל והולך בציבור הבוחרים. כדי להישאר בשלטון, גוש הליכוד  של ראש הממשלה  בגין חייב לשמור על תמיכה מכרעת בקרבם. למפלגת העבודה שבאופוזיציה סיכויים קלושים לחזור לשלטון, אם לא תקסום יותר לספרדים באמצעות סיום המריבות התמידיות, בתוכה, הקשחת מדיניות החוץ שלה וצידוד בתביעות הספרדים להקצות נתח גדול יותר מתקציב המדינה לתוכניות רווחה.

הם טענו, שבחירות 1981 שיקפו את פיצולה של ישראל לאורך חתכים עדתיים, למערכת פוליטית תלת-גושית: מעמד עובדים לאומני מאוד וספרדי בעיקרו, התומך בליכוד; מעמד ביניים ועליון, מתון יותר וברובו אשכנזי, המצדד בעבודה; וקבוצה מאוזנת למדי התומכת במפלגות הדתיות. 60 אחוז ממצביעי הליכוד – אך רק רבע ממצביעי העבודה – הם ספרדים, אף שבין חברי הכנסת רק שישה מ-48 בליכוד ספרדים, לעומת 17 מ-47 בעבודה. תמיכת הספדים בליכוד נובעת במידה רבה מהזדהות עם בגין כמנהיג תקיף וכריזמטי. לאחר פרישתו מהזירה, עשויה אכזבת הספרדים מכישלון הליכוד בפתרון בעיות דוחקות בתחומי הפנים, החברה והכלכלה לגרום לניכור למור ולהחרפת האלימות בניצוח הספרדים.

לפי אמיר אורן, 14 עמודי הסקירה גדושים הגיגים היסטוריים ופוליטיים. ביניהם: "בגלל ריחוקם הגיאוגרפי מהאירועים העיקריים של מלחמת העולם השנייה, השואה לא נגעה ברוב היהודים הספרדים והם לא היו רגישים לעיסוק האשכנזי בה"; "הדיור מציק לספרדים במיוחד. שכונו עוני של ספרדים נותרו בערים הגדולות – התקווה בתל-אביב, מוסררה וקטמון ט' בירושלים, בעוד אשכנזים שולטים בשכונות היוקרה כסביון והרצליה (פיתוח)"; אשכנזים ותיקים, שלרבים מהם קשרי משפחה עם אמריקאים, ידרבנו בוודאי את ממשלת ישראל להיוועץ במנהיגי היהדות האמריקאית בשאלות מדיניות החוץ והפנים של ישראל, אבל לרוב הספרדים ולרבים מהצעירים ילידי הארץ אין קרבה תרבותית ליהודים אמריקאים וגם לא תמריץ להיחשב בדעותיהם".

תמיד נחמד לראות כיצד מסתכלים עלינו אחרים…


[1] אמיר אורן, "הסוד הישראלי של ה-CIA נחשף", הארץ 10.4.2017. את הסקירה ניתן למצוא בכתובת:https://www.cia.gov/library/readingroom/docs/CIA-RDP06T00412R000200840001-6.pdf

מודעות פרסומת

מצעד הפליטים

חשש מצעדה של אלפי תושבים ברצועת עזה לעבר גדר הגבול עלה עוד בשנת 2008, חודשים מעטים לאחר הטלת הסגר על רצועת עזה. חשש דומה, ברצועת עזה ובגבולות נוספים של ישראל, בשם "צעדת השיבה", עלה לקראת "יום האדמה" ב-2012, לאחר שבשנת 2011 יזם חזבאללה צעדה כזו בגבולות הצפוניים של ישראל. אולם לרעיון של צעדת פליטים דרך הגבול לכיוונה של ישראל יש היסטוריה ארוכה.

להמשיך לקרוא

דורות והמשכיות ביישוב העברי

כבר התייחסתי בעבר לטענתו של חגי ארליך, שאחד הכוחות הראשיים, שהניעו את המעבר בין הזהויות בחברות הערביות של המזרח התיכון, הוא המאבק בין הדורות. כאשר כל דור, אותו הוא מכנה  דור היסטורי, מנסה לעצב את המציאות לפי תפיסותיו, על ידי כך שהוא קורא תיגר על ערכי הדור הישן ומנסה ליישם את תפיסותיו במטרה לשנות את המציאות. במאמר זה אביא את דבריו בנוגע למקומם  של הבדלי הדורות בתולדות היישוב העברי כפי שהובאו בספרו דורות של מרי: סטודנטים ואוניברסיטאות במזרח התיכון. להמשיך לקרוא

הדמוקרטיה בעולם הערבי

לכל מי שטוען כי האומה ערבית אינה בשלה דיה לדמוקרטיה, ראוי להשיב ברוח הדברים שכתב ההיסטוריון והמדינאי האנגלי תומס מקולי ב־ 1825 :

פוליטיקאים רבים בזמננו אימצו להם את ההרגל להניח, כמובן מאליו, ששום עַם אינו צריך לזכות בחירותו לפני שהוכיח עצמו ראוי לה. העיקרון הזה מזכיר את הכסיל מן הסיפור המפורסם, שהחליט לא להיכנס למים עד שילמד לשחות. אם חירותם של בני אדם תותנה בכך שייעשו תחילה חכמים וטובים בעבדותם, הם עלולים להמתין לה עד בוש.[1]

[1] צוטט מתוך: אסף שגיב, "דמוקרטיה מצרית ודמוקרטופוביה ישראלית", תכלת 2011, עמ' 24.

האירועים במצרים והדחתו של חוסני מובראכ

בימים אלה ממש עברו שבע שנים לתחילתם של אירועים שכונו בפי כול "האביב הערבי". שלוש שנים לאחר פרוץ אירועים אלה יצא לאור קובץ מאמרים מטעם מרכז בס"א באוניברסיטת בר-אילן ובו נעשה ניסיון לנתח אירועים אלה ולענות על השאלה האם מדובר אמנם באביב ערבי ולנסות להבין את ההשלכות שיש לאירועים שטלטלו את המזרח התיכון באותן השנים. במאמר זה אביא את תיאור מהלך האירועים שהתרחשו במצרים כפי שהובאו בספר המדובר. לאחר מכן אביא שתי פרשנויות שפורסמו בצמוד לאירועים אלה ואתן לכם הקוראים לשפוט האם יש ערך לפרשנויות ולניתוחים שנעשו בסמוך להתרחשות האירועים המדוברים. להמשיך לקרוא

תיאוריות להתהוות מדינה יהודית בארץ ישראל

באחד מתיקי משרד החוץ בארכיון המדינה מצאתי תמצית מפורטת של עבודת דוקטורט במשפטים שנעשתה באוניברסיטה הישועית בבירות. עבודה זו נכתבה על ידי עורך דין מרוני ולפי כותב התמצית מהווה מקרה רציני ראשון מצד אדם ששפת אמו ערבית לנסות לבדוק בעיות ציוניות תוך כדי ניסיון להיות אובייקטיבי. אותו עורך דין סובר שהציונות מקפחת את האינטרסים הצודקים של הערבים והוא מנסה לחפש תרופה לדבר. הצעתו לערבים היא להסכים למדינה יהודית מצומצמת כסייג לסכנת הציונות לשאר חלקי ארץ-ישראל והוא מוכיח כי המדינה היהודית כבר קיימת למעשה, בין אם מכירים בעובדה או לא. להמשיך לקרוא

השפעת מלחמת העצמאות על התפתחויות במצרים

מלחמת העצמאות חוללה שינויים בקרב מדינות ערב. בתחילה השתררו תדהמה בלבול רגשות תבוסתנות ורפיון רוח. מיד הוחל בחיפוש אחרי אשמים וכל גורם וחוג מן הנוגעים בניהול המלחמה הזדרז לנקות את עצמו מאחריות ולהשים את יריביו בבגידה. כך נתערער האמון ההדדי בין קבוצות שונות וגבר הפירוד בתוך מדינות ערב וביניהן. התעורר נחשול שנאה וזעם כלפי המנהיגים והאחראים לניהול מדינות ערב והם הוקעו כפושטי רגל ובוגדים.

בשנת 1953 כתב אשר גורן סקירה על התמורות בארצות ערב בעקבות תבוסתן בארץ ישראל.[1] להלן הדברים שכתב בנוגע למצרים. דברים אלו שהיו נכונים לזמנם מדגימים השלכות אלה ומראים כיצד יכול אירוע טראומטי ברמה לאומית להביא לשינויים רדיקליים בשלטון ובחברה. להמשיך לקרוא