דבריו של הנס קלזן בנוגע להגנה על הדמוקרטיה אינם רלוונטיים רק להקשר ההיסטורי בו נאמרו, אלא גם למציאות הפוליטית העכשווית בישראל. כפי שמציין יצחק אנגלרד, המגמות הפוליטיות בישראל של היום מאיימות על קיומה כדמוקרטיה ליברלית.
קלזן ראה בדמוקרטיה זירת מאבק מתמדת מול כוחות אנטי-דמוקרטיים משני צידי המפה הפוליטית. הוא זיהה את הביקורת העיקרית מכל צד: השמאל טען שהדמוקרטיה היא כלי בורגני שאינו משרת את האינטרסים החברתיים, בעוד שהימין טען שעקרון הרוב אינו מספיק כדי להבטיח צדק וסדר. קלזן דחה טענות אלו והציג את הדמוקרטיה כצורת המשטר הטובה ביותר להגשמת ערכים סוציאליסטיים וזכויות הפרט.
עם זאת, קלזן היה מודע גם לסכנה שדמוקרטיה עלולה להיות מופקעת בידי הרוב ומוחרבת. הוא העלה את השאלה האם דמוקרטיה צריכה להגן על עצמה מפני אלו שרוצים להחריבה, גם אם זה רצון הרוב. קלזן הגיע למסקנה שדמוקרטיה שמנסה להסתמך על כוח כדי לשרוד נגד רצון הרוב חדלה להיות דמוקרטיה.
אנגלרד מדגיש את הרלוונטיות של דברי קלזן גם למציאות הישראלית. הוא מזהיר מפני הצורך ללמוד מדעותיו של קלזן בנוגע להגנה על הדמוקרטיה מפני ניסיונות להחלישה. בהקשר זה, הרעיון של "דמוקרטיה מתגוננת" נראה רלוונטי גם לישראל, כאשר הדילמה שקלזן מציב בנוגע לגבולות ההגנה הזו עדיין נותרת פתוחה.
לסיכום, דבריו של קלזן מקבלים משמעות מיוחדת בהקשר הישראלי העכשווי, לנוכח האקלים הפוליטי המאתגר. הם מהווים אזהרה מפני הסכנות המאיימות על הדמוקרטיה ומדגישים את הצורך להגן עליה באופן אקטיבי תוך התחשבות בדילמות המורכבות הכרוכות בכך.
עולם הידע של יובל 