השפעת האינטרנט על המפלגות בעידן המודרני

בשנת 2005 פרסם המרכז למחקר ומידע של הכנסת מסמך רקע בנושא המפלגות בעידן החדש. סקירה זו התייחסה בין היתר להשפעת אמצעי התקשורת על תהליך היחלשותן של המפלגות ובתוך כך נגעה בדמוקרטיה אלקטרונית ובהשפעת האינטרנט על התהליכים הפוליטיים.

סקירה זו אולי מיושנת ומתייחסת בעיקר לפורומים ולקהילות וירטואליות (עדיין לא הופיעו Facebook ו-twitter). אך החלטתי להביא כאן את שלושת הפסקאות האחרונות שלדעתי עדיין רלוונטיות ומאפשרת הצצה מרתקת לדרך שבה התייחסו לטכנולוגיות הקיימות ולמידת השפעתן.

לפי הסקירה, לאמצעי התקשורת ובייחוד לאינטרנט יש חלק נכבד בהחלשת כוחן של המפלגות. הציבור נחשף למידע זמין על אודות נבחריו, עוקב אחר פעילותם במגוון אמצעי תקשורת ומשנה את דפוסי ההשתתפות הפוליטית שלו ואת דרכי מעורבותו בשלטון. העתקת המשחק הפוליטי לזירה האלקטרונית קובעת עובדות בשל הגידול במספר האנשים המחוברים לאינטרנט והצורכים באמצעותו מידע וחדשות ובשל הכרסום ההדרגתי בצורת ההשתתפות המסורתית בפוליטיקה בדרך של חברות במפלגה.

כמו כן, האינטרנט מחליש את המבנה הישן של המפלגה גם בכך שהוא מאפשר למפלגות לפנות אל הבוחרים באופן אישי ועל בסיס קבוע,  לא רק לפני בחירות . ואולם, שהקשר הוא אולי פשוט ותדיר יותר מכפי שהיה בעבר,  הוא גם שטחי יותר ודורש פחות מחויבות מהפעיל המפלגתי. במלים אחרות,  של תומך פסיבי במפלגה נעשה רווח יותר מהדגם של חבר המפלגה הפעיל. יש ירידה מסיבית במספר החברים במפלגות המשלמים דמי חבר, בד בבד עם עלייה בתמיכה במפלגות מבחוץ,  במרחב הווירטואלי. זהו דגם שונה של מעורבות,  שהוא פחות פורמלי,  מחייב ומעמיק,  וקשה גם לאכוף בו המשכיות.

לסיכום הדיון בשאלה כיצד האינטרנט עתיד להשפיע על החברה ועל הפוליטיקה יצוין כי ידועות שתי גישות קצה לנושא זה בספרות המחקר – גישה אופטימית וגישה פסימית: מי שגישתם אופטימית רואים באינטרנט את תחילתו של עידן דמוקרטי חדש שבו המידע פתוח ונגיש לכול.  מי שגישתם פסימית גורסים כי תקשורת המחשבים בכללותה תיצור קונפליקטים חדשים ודווקא חוסר מידע איכותי,  בשל אי-עמידת התכנים בסטנדרטים מקצועיים. ראשונים מציגים חזון ותקווה,  והאחרונים מצביעים על הסכנות. כך או כך,  אין ספק שלאינטרנט השפעה על חיינו בכלל ועל כללי המשחק הפוליטי בפרט.

היום עם התפשטותן של הרשתות החברתיות והופעת ה-fake news נראה שהגישה הפסימית צדקה לאורך זמן. אולי בעתיד נלמד להתמודד עם הטכנולוגיות שמקיפות אותנו ונדע להתמודד עם השפעותיהם השליליות. ימים יגידו …

מודעות פרסומת

שרידותן של המונרכיות

העיתונאי הבריטי, ג'ון ברדלי, טען בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת כי מצרים וערב הסעודית נמצאות על ספן של מהפכות.[1] במאמר זה אראה שתחזיות לפעמים מתגשמות ולפעמים לא. כמו כן אביא מספר הסברים לכך שהתחזיות לא התגשמו. להמשיך לקרוא

רקע ההפיכה במצרים

אחד הנושאים המעניינים בהיסטוריה הוא הרקע שהביא לאותם אירועים שנחשבים אירועי מפתח בהיסטוריה של אזור מסוים. במאמר זה אתייחס פעם נוספת להפיכת הקצינים החופשיים במצריים ואביא את דבריו של יעקב בהם כפי שהופיעו בכתב העת המזרח החדש בסתיו תש"ג. להמשיך לקרוא

פרשת מכתב דוד בן-גוריון לאסתר רזיאל-נאור

ב-19 למרץ 2019 פורסם ב-YNET שבמרץ 1958 ביקש ראש הממשלה הראשון מח"כ אסתר רזיאל-נאור למחוק מהפרוטוקול דברים שאמרה בכנסת על "הפצצה האטומית".[1] במאמר זה אתאר מה עמד ברקע למכתב זה. כל זה כמובן על סמך מקורות שהיו זמינים ברשת האינטרנט ופתוחים לציבור. להמשיך לקרוא

הוויכוח על מדיניות הגרעין של ישראל

כבר בשנות החמישים ראה דוד בן-גוריון בפיתוח הגרעיני אמצעי הרתעה רב חשיבות מפני התקפה ערבית קונבנציונלית כוללת. במקביל, נתפס אז כושר ההרתעה בעיני הצמרת הביטחונית בארץ כמעין "תעודת ביטוח" מפני פיתוח אמצעי לחימה לא-קונבנציונליים מצד מדינות ערב. על רקע זה התפתח שיתוף פעולה בין צרפת לישראל, אשר במסגרתו עבדו יחד מדענים משתי המדינות בפיתוח טכנולוגיה גרעינית וטכנולוגיית טילים. ואולם, באותה העת הצורך בגורם מרתיע לא-קונבנציונלי  לא נתפס כמידי, ולכן נועדה תכנית הפיתוח לספק תשתית לפיתוח מבצעי אם יהפוך האיום ממשי בעתיד. נראה שגם העלות הגבוהה של התכנית והתנגדות ארצות הברית תרמו להאטת הפיתוח בכיוון זה. להמשיך לקרוא

יחסי מצרים ישראל לאור ההפיכה הצבאית

בזמנו פרסמתי באתר סקירה על מהותו של המשטר החדש במצרים. מספר חודשים לאחר הסקירה ההיא בנובמבר 1952 כתב יעקב בהם סקירה נוספת תחת הכותרת "יחסי מצרים-ישראל לאור ההפיכה הצבאית". להלן סיכום הדברים בסיומה של הסקירה. להמשיך לקרוא

ישראל, ארצות הברית והגרעין

לפי מרדכי בר-און במאמרו על בטחון ישראל בעשור השני שהופיע בקובץ העשור השני בהוצאת יד יצחק בן-צבי. בסוף שנות החמישים החלה ישראל להקים, בעזרת הצרפתים, את הכור הגרעיני הגדול בדימונה. הדבר נעשה בחשאי אך בסוף שנת 1960 זיהה מטוס סיור אמריקני מדגם U-2 את המתקן, והאמריקנים לא קנו את הסיפור הישראלי כאילו מדובר במקום מפעל לטקסטיל. כאשר התברר ששוב אי-אפשר להכחיש את דבר הקמתו של הכור, טענה ישראל שהוא מיועד לשרת "צרכי תעשיה, חקלאות, רפואה ומדע ויכשיר אנשי מדע וטכניקה ישראלים לבנות בעתיד תחנת כוח אטומית, כפי שאנו מניחים – בעוד עשר, חמש-עשרה שנה". להמשיך לקרוא