הצעה לארגון נקודות התיישבות במהלך מלחמת העצמאות

להירשם למינוי כדי להמשיך לקרוא

להירשם כדי לקבל גישה ליתר הפוסט הזה ולתכנים אחרים שמיועדים למנויים בלבד.

כבר יש לך מינוי?

ההגנה המרחבית ותפקודה בעשור הראשון

לפי דוד טל, בספרו על תפיסת הביטחון השוטף של ישראל, נועדה מערכת ההגנה המרחבית (הגמ"ר) של צה"ל מטבע בריאתה לפתור בעיה אסטרטגית קשה – היעדר עומק ומרחב התרעה מפני התקפה ערבית אפשרית. יישובי הספר אורגנו לפעול, במסגרתה של מערכת זו, כמכשול לכוחות אויב פולשים ולהעניק למדינה 'עומק אסטרטגי' מלאכותי, עד הגעתם של כוחות צה"ל לאזור הפלישה. בשל שילוב הדוק זה של מעשה ההתיישבות בשיקולי הביטחון של ישראל היה צה"ל מעורב בקביעה של מקומות ההתיישבות ושל מבנה היישובים עצמם. בעת ובעונה אחת ניתנה בכך ליישובים האפשרות להמשיך ולמלא תפקיד חשוב בעיצובה של המפה הביטחונית-מדינית של ישראל, ברוחה של מסורת ציונית משכבר הימים.

ההגנה המרחבית לפי יגאל אלון

אחד התומכים המרכזיים של ההגנה המרחבית היה יגאל אלון, שהציג את עיקריה במאמר שהתפרסם בעל המשמר ביולי 1950. לפי מאמר זה ניתן לפתור באמצעות ההגנה המרחבית את הצבא הסדיר מהגנת הגבולות ולאפשר את ריכוזו בבסיסיו האסטרטגיים באגרוף קמוץ וערוך לניידות לפעולה מזרזת מכל מקום שיידרש. נוסף לכך תאבטח ההגנה המרחבית את מרחב הגיוס של כוחות המילואים ואף תפריש כוחות קטנים לצרכי הגנה אקטיבית להטרדת כוחות האויב בשיטות פרטיזניות. בעת מלחמה תאפשר ההגנה המרחבית את ריכוז הצבא הסדיר והמילואים להתקפת נגד על ידי שחרורו מתפקידי ההגנה הסטטית על המדינה וגבולותיה. לשם הגדרת צרכי היישובים מבחינה ביטחונית, טען אלון שיש להבחין בין יישובי ספר העלולים להיהפך לשדות קרב לבין יישובים עורפיים, שלכל היותר יסבלו מהפצצות מהאוויר, אם כי יש לכלול את כל היישובים במערך ההגנה ולהימנע מהחלשת יכולתם הצבאית, למשל, על ידי הפחתת כמות הנשק ברשותם.

לבסוף, ארגון אוכלוסיית הספר במסגרת צבאית יקטין את הסיכון שבזמן חירום היא תנטוש את ביתה. "צבא בלבד", קבע אלון, "אינו מסוגל לקיים גבול בטוח, אם אין הוא יכול להישען על אוכלוסייה נאמנה שבקרבת הגבולות. שרשרת יישובים בסמוך לגבול, הנעזרים על ידי יחידות צבאיות ומשתפים אתם פעולה, המעבדים את אדמותיהם עד לגבול ממש, הרועים את צאנם, היוצאים ובאים בשדותיהם והנוטרים את יבולם – הם הם הערובה הממשית לקביעת הגבולות המדיניים".

ההגנה המרחבית לאחר מלחמת העצמאות

לפי אסנת שירן, בספרה נקודות עוז, המושג "הגנה מרחבית" הופיע כבר בחלקה האחרון של מלחמת העצמאות. קצין ההתיישבות במטכ"ל התייחס אליו בשני הדוחות האחרונים שלו. אך בשנים 1950-1949, היו החטיבות אחראיות לארגון ההגנה המרחבית, ומעורבותו, של המטכ"ל בתחום זה הייתה מוגבלת. מצב זה השתנה בסוף 1950, כשראש מחלקת מבצעים , אלוף משנה יצחק רבין, הופקד על ארגונה מחדש של ההגנה המרחבית, כדי לבנות "מערך הגנתי בעל כושר כוננות גבוה, יעיל, גמיש וחסכוני", שבמסגרתו ישתלבו היישובים כבסיסים, ואנשיהם ירותקו כמגנים  מיקומם של יישובים חדשים יותאם לתפקיד זה, וכן יוקמו יחידות עתודה מקומיות לפעילות צבאית מחוץ ליישובים. שיקולי מערכת ההגנה המרחבית אמורים היו להשפיע גם על פיתוח תשתיות משקיות ותחבורתיות.

הקמת יישובים חדשים ככלי למלחמה בהסתננות

לפי בני מוריס, בספרו מלחמות הגבול של ישראל, אחד האמצעים למלחמה בהסתננות היה הקמת יישובים חדשים, לטענתו במחצית השנייה של 1948 ולאורך מרבית 1949 נחשבו היישובים החדשים אמצעי חיוני במאמץ למניעת שיבה אפשרית של פליטים פלסטיניים. הכפרים הערביים הנטושים, שרבים מהם נותרו על עומדם, קרצו לפליטים; אבל אם ייושבו כפרים אלה ואדמתם תעובד, לא יהיה לפליטים לאן לבוא והלחצים המערביים והערביים למימוש שיבה זו יפחתו. בבד בבד עם זאת יעמיד יישובם של אתרים אלה מחסום מפני הסתננות פרטנית של פליטים יחידים המבקשים להתיישב מחדש או לקצור יבולים שהבשילו. כך אפוא יבלמו היישובים החדשים שיבה פלסטינית סיטונית וקמעונית כאחד.

הויכוח על ההגנה המרחבית בתקופה שלפני מבצע קדש

מרדכי בר-און מביא בספרו שערי עזה, את הטיעונים של אלה שהאמינו ביתרונותיה בסגוליים של השיטה הדפנסיבית-אופנסיבית והמליצו לבסס הכול על מערך ההגנה המרחבית. הבולט שהם היה סא"ל (מיל') ישראל בר, שהיה באותה תקופה הפרשן הצבאי של דבר ועבד בלשכת שר הביטחון. הוא היה מן המטיפים להעדפת ההגנה מתוך בחירה, ועוד בשלהי 1954 פירסם בדבר מאמר עקרוני בשבחי ההגנה המרחבית. "דווקא אופיה של המלחמה המודרנית", טען, "מבטל את ההבדל בין חזית לעורף והופך ארץ שלמה לזירת קרב".

התפיסה המרחבית והמבצעית של ההגנה המרחבית

לצרכי הגנה על מרחב המדינה יופעל צה"ל בשני יסודות עיקריים: יסוד הבלימה ויסוד המתקפה. יסוד הבלימה יושתת על מרחב המדינה אשר יאורגן מראש להגנה. ארגון זה כולל בין היתר את מערכות ההגמ"ר והג"א. מערכת ההגנה המרחבית משולבת במסגרת מרחב מוגן המשולב עם המגננה הצה"לית לבלימת כוחות היבשה של האויב. מערכת ההג"א יעודה בעיקר מערך הצלה והגנה בעומק המדינה בשילוב עם גופים וגורמים נוספים. לצורך תפעולי בנויות מערכות אלו כדלקמן: מקחל"ר (מפקדת קצין חיל ראשי להג"א והגמ"ר – מפקדה מקצועית; קציני הגמ"ר בפיקודים המרחביים (מפקדת עורף); אוגדות מרחביות, חטיבות מרחביות ומחוזות; חבלים קדמיים וכפריים (כולל חבלים עירוניים קדמיים); האזור – יישובים במרחב הקדמי ובמרחב העורפי.

המחיר של ההגנה המרחבית

בצד יתרונות ההגנה המרחבית אי אפשר שלא לראות את המחיר הן במישור המדיני והן במישור הצבאי. מבחינה מדינית יישובים מהווים מחסום פנימי בפני ויתורים במשא ומתן בעוד שבדיונים עם מדינאי חוץ לא  מהווים היישובים גורם בעל משקל בעיצובם של הגבולות. מכאן והעלאת יישובים חדשים מגביל את חופש התמרון והגמישות של מדינת ישראל במשא ומתן על עתיד הגבולות.

תפקידי ההגנה המרחבית

למערך ההגנה המרחבית יש תפקידים הן במלחמה הן בביטחון השוטף. תפקידה העיקרי של ההגנה המרחבית בעת מלחמה הוא במגננה. מערך ההגנה המרחבית הבנוי ללחימה במצבים של ניתוק מאפשר לכוחות צה"ל שפטורים מהגנה על היישובים לפנות כוחות למתקפה על מנת שיוכלו להתפנות להתקפה על האויב. כמו כן, יישוב בכלול במערך ההגנה המרחבית מאלץ את האויב להקצות כוחות לכיתורו של היישוב, דבר הפוגע במאמץ המלחמתי שלו.

הקונספציה של ההגנה המרחבית

דני נוי, במאמרו על ההגנה המרחבית, בוחן את הקונספציה של ההגנה המרחבית על בסיס ההנחות והנתונים שבלב תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. על סמך הנחות אלה הוא מתווה את עיקרי התפיסה של ההגנה המרחבית. רכיב מרכזי הוא שאין שליטה ממשית בשטחי מדינת ישראל ללא אחיזה התיישבותית ולקיומם של יישובים במקומות חיוניים יהיה משקל רב בעיצוב גבולותיה של מדינת ישראל.