אירופה מול הטרור

היום לפני 16 שנה אירע פיגוע הענק ברכבות ב-11 במארס 2004, שגרם למותם של כ-200 בני אדם ולפציעתם של למעלה מ-1000 ייזכר כנקודת מפנה בהכרתה של אירופה באיום הטרור הבינלאומי. הציבור הספרדי שיחק אמנם לידיהם של ארגוני הטרור והצביע, חמישה ימים אחר כך, נגד הממשלה המכהנת. הטענה של אל-קעידה שספרד נענשה על משלוח כוחות צבא לעיראק והניסיון הכושל של ממשלת ספרד להאשים את המחתרת הבסקית הביאו למהפך הביאו למהפך הפוליטי בספרד. אבל ב-19 במאי 2004 נועדו שרי הפנים של האיחוד האירופי והחליטו לנקוט כמה צעדי חירום.

להלן דברים שכתבתי עשר שנים לאחר הפיגוע על רקע הפיגוע שהיה בפאריס. אירופה מול הטרור

מה יהיה על אנגליה?

פרישתה של הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי יצאה לפועל ב-31 בינואר 2020 עם כניסת הפרישה לתוקף ב-1 בפברואר 2020, החלה תקופת מעבר שעל פי ההסכם תימשך עד 31 בדצמבר 2020, אם לא תוארך. במהלך תקופת המעבר נשמר הסטטוס קוו בין הצדדים, והם אמורים להגיע להסכמים נוספים לגבי המשך היחסים ביניהם.

ההחלטה הארמנית בקונגרס

סוגיית השואה הארמנית נוכחת כבר שנים רבות ברקע היחסים שבין תורכיה למערב. כבר ב-1987 התקבלה בפרלמנט האירופי החלטה אנטי תורכית חריפה בשאלה הארמנית. ההחלטה כללה קריאה לקבוע יום בשנה לזכר מעשי הג'נוסייד והפשעים נגד האנושות שבוצעו במאה העשרים, בראש ובראשונה הג'נוסייד נגד הארמנים והיהודים.

גזענות באירופה בשנות התשעים

כיום כאשר הדי הגזענות והאנטישמיות עולים באירופה צריך לזכור שאין מדובר בתופעה חדשה וכבר בשנות התשעים, וככל הנראה אפילו קודם לכן, היו קיימים סימנים אלה ונראה שאירופה לא למדה רבות מהיסטוריה הארוכה שלה ובמיוחד מקורות האירועים במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים.

עתיד האיחוד האירופי

בגיליון ינואר של מגזין את כתב דוד ויצטום מאמר בשם "עשור לאירו". במאמר טען המחבר שעשור מאז שהוקם גוש האירו הנה עומד בפני קריסה ובסופו הוא הוסיף שיש כאלה הטוענים שמחיר פירוק גוש האירו עלול להיות התרסקות האיחוד האירופי כולו, ושזו תגרום לרעידת אדמה כלכלית, אי שקט חברתי ופיצול פוליטי. התסריטים הקודרים חוזים, למשל, את הפקרת מדינות מזרח אירופה לאזור ההשפעה של רוסיה, או התקרבות דרמטית בין מדינות דרום אירופה למגרב הערבי-האסלאמי במקביל לתגובתה המתריסה של תורכיה אחרי שהאיחוד האירופי הפנה לה כתף קרה. כבר נזרקה באוויר אפילו המילה הכואבת "מלחמה".

הרחבת נאט"ו

התוצאה העמוקה ביותר מהאירועים של 1989 היה איחודה מחדש של אירופה בשם השלום והדמוקרטיה. ברגע ששינוי השלטון התרחש במדינות כגון פולין, צ'כוסלובקיה, והונגריה החל דיון לגבי מהות היחסים בין מדינות אלה למוסדות עיקריים ביבשת, בעיקר נאט"ו והאיחוד האירופי. למדינות הנ"ל היה מושג ברור מאוד לגבי מטרותיהן. הן רצו חברות מלאה בנאט"ו בכוונה להרחיב את עקרונות הברית של הגנה משותפת מזרחה, כביטוח כנגד התעוררות מחודשת של הכוח הרוסי. יותר מכך, הם רצו חברות מלאה באיחוד האירופי בכדי להגביר את השגשוג שלהם ובכך לייצב את הדמוקרטיות החדשות שלהן.

הפעולות שעל תורכיה לנקוט על מנת להצטרף לאיחוד האירופי

בפסגה האירופית של שנת 1993, שנערכה בקופנהגן, גובשו שלושה קריטריונים למועמדות להצטרפות לאיחוד. הקריטריון הראשון – קיום מוסדות יציבים המבטיחים דמוקרטיה, שלטון חוק, זכויות אדם ומתן כבוד והגנה למיעוטים. הקריטריון השני – קיום כלכלת שוק מתפקדת, וכן יכולת להתמודד עם לחצי תחרות וכוחות שוק בתוך האיחוד האירופי. הקריטריון השלישי – יכולת להתחייב לחובות החברות, כולל הצמדות למטרות של איחוד פוליטי, כלכלי ומוניטארי.

לוח זמנים לקשרים בין תורכיה לאיחוד האירופי

12 בספטמבר 1963: נחתם הסכם אנקרה, אשר מטרתו הבטחת חברותה של תורכיה בשוק האירופי. דבר זה יושג על ידי מיסודם של שלושה שלבים של איחוד מכסים. בנוסף לכך נחתם גם ההסכם הפיננסי הראשון. (נכנס לתוקף ב-1 לדצמבר 1964)

כלכלת תורכיה והאינטגרציה האירופית

במהלך שנות השמונים עברה הקהילה האירופית תהליכי העמקה והרחבה אשר שינו את הסביבה הכלכלית החיצונית של תורכיה. הרכיב הראשון בשינויים אלה הינו תהליך האינטגרציה האירופית שמטרתו היתה ליצור אזור ללא גבולות עד ה-31 בדצמבר 1992. רכיב נוסף היה האינטגרציה הפיננסית האירופית, והקמתם של האיחוד המוניטארי האירופי והבנק האירופי המרכזי. רכיב שלישי היה ההרחבה הדרומית של הקהילה שצירפה את יוון (1981), ספרד ופורטוגל (1986) כחברים מלאים.

הרפורמות בתורכיה לקראת מועמדות כחברה באיחוד

פסגת לוקסמבורג בשנת 1997, שהודיעה שמדינות מזרח אירופה יוכלו להצטרף לאיחוד אך לא הכניסה את תורכיה לרשימה, הביאה להתדרדרות היחסים בין תורכיה לאיחוד האירופי. באנקרה ואיסטנבול נשמעו קולות שאמרו שאין לסמוך רק על יחסיה עם אירופה ויש להפנות משאבים לכיוונים נוספים. שינוי בעמדתו של האיחוד האירופי בפסגת הלסינקי, שהתקיימה בדצמבר 1999, הביא לצירופה של תורכיה לרשימת המועמדות על בסיס אותם קריטריונים שהוצבו למועמדות האחרות. לתורכיה הוצעה תוכנית אסטרטגית שתסייע לה בביצוע הרפורמות על מנת שתוכל לעמוד בקריטריונים אלה.