הרחבת נאט"ו

התוצאה העמוקה ביותר מהאירועים של 1989 היה איחודה מחדש של אירופה בשם השלום והדמוקרטיה. ברגע ששינוי השלטון התרחש במדינות כגון פולין, צ'כוסלובקיה, והונגריה החל דיון לגבי מהות היחסים בין מדינות אלה למוסדות עיקריים ביבשת, בעיקר נאט"ו והאיחוד האירופי. למדינות הנ"ל היה מושג ברור מאוד לגבי מטרותיהן. הן רצו חברות מלאה בנאט"ו בכוונה להרחיב את עקרונות הברית של הגנה משותפת מזרחה, כביטוח כנגד התעוררות מחודשת של הכוח הרוסי. יותר מכך, הם רצו חברות מלאה באיחוד האירופי בכדי להגביר את השגשוג שלהם ובכך לייצב את הדמוקרטיות החדשות שלהן. 

לגבי תורכיה המהירות והכיוון של מאורעות אלה הפיקו הלם ותחושה גוברת של חוסר צדק. בקרב ממשלות אירופה הופיעו התחושות לכך שזה צעד נכון לצרף את מדינות מזרח אירופה לאיחוד האירופי. לפתע מצאה את עצמה תורכיה מול האפשרות הלא נעימה שהמדינות שקודם היו חברות בברית וורשה, שינו את האוריינטציה לכיוון הצטרפות לאיחוד האירופי. יותר מכך, תורכיה עמדה בפני האפשרות שמחויבותה בת העשור לליברליזציה כלכלית, שהעמידה אותה מבחינה כלכלית הרבה מעל מדינות אלה, לא נלקחה בחשבון בקרב האיחוד האירופי. 

נקודת מבטה של תורכיה לגבי הרחבתה של נאט"ו היתה שונה מאשר גישתה לגבי האיחוד האירופי. תורכיה כבר היתה חברה בנאט"ו, וכתוצאה מכך היתה בעמדה פחות תחרותית כלפי מדינות מזרח אירופה. תורכיה היתה במצב בו היא יכולה לנצל את המצב לטובתה היא. קבלתן של מדינות במזרח אירופה יעזור לאפיין את האיומים העתידיים על נאט"ו, אשר לאור הניסיון של מדינות מזרח אירופה, יהיה מכוון לפחד מפני עלייתה מחדש של רוסיה. הרחבת נאט"ו מזרחה יהפוך את רוסיה קרובה יותר למדינה המזרחית ביותר של הברית, עוזרת בכך לשנות את המודעות בתוך הארגון. עלייתו של המנהיג הלאומני, ולדימיר ז'ירינובסקי, אפשר להגביר את האיום מפני עליית הלאומנות הקיצונות בדמוקרטיה הרוסית. בסופו של דבר, הרחבה מזרחה שתכלול מדינות כגון בולגריה ורומניה יחברו את החלק המזרחי של הארגון עם החלק הדרומי מבחינה פיזית, ובכך יבטל את ההרחקה לשוליים של תורכיה, מצב שהתקיים לכל אורך המלחמה הקרה. 

עמדתה של אנקרה היתה שהיא לא נגד ההרחבה בעיקרון, אבל היא חוששת שהרחבה מהריה מידי תחליש את הארגון. תורכיה מקבלת את תוכנית "המדיניות לשלום", אשר אומצה בפסגה בבריסל בינואר 1994, ושמקלת לחיקה את כל מדינות מזרח אירופה. זוהי מסגרת חופשית שבקרבה מדינות אינדיבידואליות יכוננו יחסים פוליטיים עם נאט"ו, שטבעם יהיה תלוי בכל מדינה בנפרד. דרך זו תאפשר את האפשרות של חברות מלאה בעתיד הרחוק כחלק מתהליך הדרגתי. 

תורכיה עמדה מול מצב חדש כאשר המנהל של קלינטון החליט לתת מעמד של חברות מלאה בארגון לחלק מהמדינות הקומוניסטיות לשעבר. ביחד עם חברות אחרות בנאט"ו, לא יכלה אנקרה להתנגד למדיניות ארצות הברית. במידה שווה, תורכיה שלא התלהבה מצירופן של חלק מהמדינות לנאט"ו, שיחקה באפשרות להשתמש בזכות הווטו שבידיה בתהליך ההרחבה הצפוי לפי האינטרסים שלה.

  

Philip Robins, Suits and Uniforms, London, 2003, pp. 24-29

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s