למה בוחרים שרון?

אחת השאלות שנשאלות כל פעם מחדש לקראת מערכת בחירות, במהלכה ולאחריה היא למה חוזר הציבור הישראלי ובוחר בבנימין נתניהו למרות המצב במדינה ולמרות החשדות לפלילים. הרי לא יכול להיות. האם הציבור מטומטם?

שום דבר לא השתנה כבר ב-2003 ציפו בארץ למנהיג

ב-26 לדצמבר 2003 כתב יואל מרקוס מאמר בעיתון הארץ. כותרת המאמר הייתה שנת הנפילה. כבר אז כמו היום היה המצב במדינה על הפנים. לפי דבריו של מרקוס, שנת 2003 תיזכר כאחת השנים הכי רעות שידעה המדינה. ישראל הייתה ברשימת המדינות המסכנות את שלום העולם. נושא גדר ההפרדה הועבר לחצרו של בית הדין הבינלאומי בהאג. האינתיפאדה ופיגועי ההתאבדות עשו שמות בכל תחומי החיים. הפשע פרח והשחיתות הציבורית הגיעה עד למפתן ביתו של ראש הממשלה.

התכנית המדינית של אריאל שרון

ב-3 לינואר 2001 פורסם ב-Ynet, שיו"ר הליכוד והמועמד מטעמו לראשות הממשלה, ח"כ אריאל שרון, אמר במהלך סיור בבקעת הירדן, שראש הממשלה, אהוד ברק, שאיים על העם במלחמה, משתמש בשיטה חדשה לה לא היינו רגילים בעבר. לפי דבריו, "מנהיגות צריכה לתת תשובה לא מתוך הנחה שאו שמוותרים על הכל או שיש מלחמה, זה לא שחור ולבן. יש הרבה מרחב בתוכו. התוכנית המדינית שלי היא כזאת שיכולה למנוע מלחמה".

ממשלות האחדות לא הצליחו מעולם

אירועים פוליטיים עכשוויים מחזירים אותי תמיד לעבר. קריאה במסמכים מהעבר מלמדת אותנו על העבר אך יותר מזה נותנת לנו נקודת מבט מעניינת, לפעמים קוריוזית, על ההווה. ברצוני הפעם לחזור כמעט עשרים שנה אחורה. מדובר בתקופת ממשלתו של אהוד ברק. היה זה על רקע התפוררות הקואליציה בראשותו והמגעים לצירוף הליכוד בראשות אריאל שרון להקמת של ממשלת חירום.

דפוס מנהיגותו של מנחם בגין

לפי אבי שילון, במאמר שכתב לעיונים בתקומת ישראל, כל חייו פעל בגין במקרים מכריעים כמנהיג שמתווה אידאולוגיה, אך נגרר בהחלטות המעשיות ליישומה. כך, למשל, אף שבגין הוביל את המחאות נגד הסכם השילומים, היזמה לכך הייתה של המזכיר יעקב רובין ושל אריה בן-אליעזר, שהיה ממלא מקומו הזמני. לאחר סדרת נאומיו של בגין נגד ההסכם היו בחרות שהדגישו שבגין לא הוביל תכנית פוליטית מגובשת נגד ההסכם, אלא מימש בנאומיו את התפקיד שהועידו לו רובין ובן אליעזר נגד ההסכם. גם בהחלטתו לבחור בתפקיד שק בלי תיק בממשלת גולדה מאיר לאחר הבחירות לכנסת השביעית אפשר לראות כיצד ויתר על הפן הביצועי.

הריאיון הגנוז עם משה דיין

לפני למעלה מ-40 שנה קיים העיתונאי רמי טל סידרת שיחות עם משה דיין. דבריו שמרו על רעננותם ובחלקם הגדול נקראים כאילו נאמרו אתמול, בעיקר בשאלת חברון וברב לווינגר, בנושא הפלשתינאי או באסד וברמת הגולן. דיין הודה בשלושה משגים גורליים בקריירה שלו ומביע את דעתו על גלריה של אישים, ביניהם רבין, פרס, שרון וגולדה (כולם כבר לא עמנו). השיחות שנגנזו בשעתו על פי בקשת דיין פורסמו ב-1997 בהסכמת בתו, יעל דיין. להלן מספר נקודות משיחות אלה.[1]