לפני מספר שנים כתבתי שני מאמרים הממחישים שתי גישות שונות של מנהיגי ישראל כלפי לחצים חיצוניים בסוגיות ביטחוניות. בעוד שהמאמר הראשון הדגיש את העמידה הנחושה של מנחם בגין מול איומי הסנטור ביידן, המאמר השני הצביע על המציאות המרה שאילצה את דוד בן-גוריון להיכנע ללחץ הבינלאומי.
להמשיך לקרוארצועת עזה
חזרה למבצע עמוד ענן
האירועים בעזה מחזירים אותי עשר שנים אחורה. גם אז זה התחיל החיסול של אחד אחד בשם ג'עברי…
היום, ב-14 בנובמבר 2012 בשעות אחר הצהרים, פתח צה"ל במבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה. "יריית הפתיחה" של המבצע הייתה הריגתו של אחמד אלג'עברי, המפקד הצבאי הבכיר של חמאס, ופגיעה קשה במערך הטילים ארוכי הטווח (פג'ר 5) של חמאס והג'האד האסלאמי בפלסטין, שמקורם באיראן. בתגובה ירו ארגוני הטרור לעבר דרום ישראל, מטחים כבדים של רקטות. כ -200, רקטות נפלו בשטח ישראל, כמחציתן לטווחים של כ-40 ק"מ, בדגש על באר שבע. עד כה נהרגו שלושה אזרחים ישראליים. מגן דוד אדום דיווח על טיפול בכ-45 פצועים בחומרות שונות של פציעה. כמו כן נגרם נזק לרכוש.
מטרות המבצע, כפי שהוגדרו ע"י שר הביטחון אהוד ברק במסיבת עיתונאים הם:
א.לחזק את ההרתעה של מדינת ישראל מול ארגוני הטרור הפועלים ברצועה.
ב.להנחית מכה קשה על מערך שיגור הרקטות של ארגוני הטרור [הכולל רקטות ארוכות טווח המאיימות על מרכז מדינת ישראל].
ג.להנחית מכה קשה על חמאס וארגוני הטרור…
View original post 133 מילים נוספות
הקבוצות האסלאמיות ברצועת עזה
כבר ציינתי בעבר, שעלייתן של התנועות האסלאמיות כגורם חברתי ופוליטי מוביל במזרח התיכון, וככלי הביטוי העיקרי להתנגדות לסדר החברתי והפוליטי הקיים, היא ציר מרכזי בתולדות המזרח התיכון. ברצוני, לחזור הפעם לסוף שנות השמונים ולהראות כיצד התייחסו לגורם זה בעבר, זאת תוך כדי התמקדות בהופעתן של תנועות אלה ברצועת עזה. דברים אלה לקוחים מסקירה שנכתבה בשנת 1987 קצת לפני פריצתה של האינתיפאדה והופעתה על הבמה של תנועת החמאס.
להמשיך לקרואהשיקולים לנסיגה מרצועת עזה וסיני לאחר מבצע קדש
ב-5 בנובמבר 1956 הסתיימה מלחמת סיני, לאחר שצה"ל כבש את רצועת עזה וחלק ניכר מחצי האי סיני. שלושה ימים לאחר מכן נאלץ ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, להודיע, בעקבות לחץ מדיני שהופעל על ישראל מצד ארצות הברית, על נסיגת צה"ל מכל השטחים שכבש. תהליך הנסיגה החל ב-15 בנובמבר 1956 והסתיים ב-8 במרץ 1957. לשטחים שפונו נכנס כוח החירום של האו"ם, ובגבול ישראל-מצרים השתרר שקט למשך עשר שנים.
להמשיך לקרואישובים ישראליים תחת אש – מאז קום המדינה
על רקע האירועים בדרום להלן קישור לפוסט של ארכיון המדינה שפורסם לפני שבע שנים במהלך מבצע צוק איתן.
כמו שרואים רצועת עזה מהווה אתגר כבר שנים רבות. אבל היא המקום היחידי. גם בצפון וגם בדרום היו יישובי הספר במדינה מטווחים על ידי רקטות , מרגמות או ארטילריה.
נקווה שהפעם יהיה לזה סוף.
סיבוב הלחימה בשבוע האחרון (מבצע "צוק איתן") אינו הפעם הראשונה בה יישובים ישראליים מותקפים באש "תלולת מסלול" – ע"י פגזים או/ו טילים. מאז שנות ה 50' הפכו ישובים יהודיים למטרות לאש שכזו. הקיבוצים כיסופים, נירים ועין השלושה ("עוטף עזה" – כפי שמכנים אותם היום) הופגזו על ידי הצבא המצרי (ששלט אז ברצועת עזה שנכבשה על ידו במלחמת העצמאות) בתחילת אפריל 1956. בתגובה הפגיז צה"ל מטרות מצריות רבות ברצועה והסב אבדות קשות למצרים.
להמשך קריאה לחץ כאן.
צוק איתן: הקץ לאשליית “ניהול הסכסוך”
על רקע האירועים בדרום, ברצוני לחזור שבע שנים אחורה ולשתף משהו שנכתב על רקע אירועי צוק איתן. לדעתי זה עדיין רלוונטי.
בחמש השנים האחרונות מנהיג נתניהו את המדינה על-פי תפיסה אסטרטגית הקובעת כי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ניתן לפתור, אבל בהחלט אפשר לנהל. אם יש תועלת אחת שיכולה לצמוח מאירועי החודשיים האחרונים, הרי היא חיסולה הסופי של הקונספציה המזיקה הזאת.
להמשך קריאה לחץ כאן.
בנימין נתניהו וההבטחה למוטט את שלטון החמאס
ב-20 לנובמבר 2012 ביום השמיני למבצע עמוד ענן. פורסמו ב-Ynet דבריו של בנימין נתניהו מ-2009 עת הבטיח למוטט את שלטון החמאס. היה זה על רקע הדיווחים שהוא עומד להסכים על הפסקת אש עם אותו ארגון שאת שלטונו הבטיח למוטט בעבר.
להמשיך לקרואישיבת ועדת התכנון 13-6-1967
לפי יואב גלבר, בספרו הזמן הפלסטיני[1], התכנס ב-13 ביוני צוות משותף למשרד החוץ, לצה"ל, לשב"כ וליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, שהוטל עליו לבחון חלופות ולהגיש הצעות לגבי הקו שיציג שר החוץ בעצרת [האומות המאוחדות], ולמה שיאמר לאמריקאים על יעדיה של ישראל. כבר בדיון הזה עלו על הפרק שאלות היסוד המטרידות את מדינת ישראל מאז ועד היום, והסתמנו הגישות המנוגדות אליהן, עד שעל-פי פרוטוקול הישיבה אפשר לחשוב שהדיון התנהל בעשור השני של המילניום הנוכחי.
הפגזת העיר עזה בשנות החמישים
שום דבר לא השתנה. האם נלמד משהו אי פעם…
משום מה אני סקפטי.
לפי בני מוריס, בספרו מלחמות הגבול של ישראל, הייתה רצועת עזה הזירה העיקרית של תקריות גבול בין ישראל למצרים בתקופה שלפני מלחמת סיני. כל אותה תקופה ירו יחידות הצבא המצריות מתוך הרצועה לעבר סיורים של צה"ל כמעט מדי יום, ובמשך מארס וראשית אפריל 1956 הניחו שוב ושוב מוקשים ומארבים לאורך דרך הפטרולים של צה"ל. בשבוע האחרון של מרס החלו "הסתננויות מרובות" של אזרחים ערבים לכל אורך רצועת עזה – הן לצרכי מרעה הן לצרכי קציר. כוחות צה"ל שהתקיפו את הרועים והקוצרים וניסו לגרשם הותקפו באש חיילים מצריים, שחיפו על המסתננים. שלל אירועים אלה הובילו בסופו של דבר להפגזתה של העיר עזה על ידי כוחות צה"ל, דבר שהוביל לתגובות חריפות בעולם.
View original post 527 מילים נוספות
רצועת עזה אז והיום
המצב כיום ברצועת עזה מחזיר אותי אחורה כעשר שנים. הייתה זו תקופת בחירות. בחירות אלו נערכו לאחר שראש הממשלה נאלץ להתפטר על רקע מעשי שחיתות. החמאס ירה טילים מהרצועה ובתגובה הגיב צה"ל ופתח במבצע צבאי.
עבר עשור ונראה כאילו שום דבר לא השתנה. בדרך הספקנו לעבור שני מבצעים – אחד קצר (עמוד ענן) ושני ארוך (צוק איתן) והרבה סבבי הסלמה. בדרך עברנו גם את אירועי האביב הערבי, המחאה החברתית ושתי מערכות בחירות נוספות.
לכל אורך תקופה זו מהמבצע הראשון ועד היום היה דבר אחד שנראה נצחי והוא שלטונו של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל. נשיאים התחלפו, מפלגות קרסו ונעלמו ואחרות הופיעו מחדש. עם זאת יש לציין שרבים משחקני המשנה בסאגה הזאת שנקראת הפוליטיקה הישראלית נשארו במקומם רק החליפו תפקידים.
לפני עשר שנים התקיימו בחירות מיד לאחר המבצע שהביאו לשינוי במפה הפוליטית. האם גם הפעם יתקיימו הבחירות בסדרן? האם גם הפעם יהיו שינויים? ימים יגידו….
עולם הידע של יובל 