חזרה לאיום האיראני

בפוסט שפרסמתי לפני כ-4 שנים, דנתי במסמך מעניין שמצאתי בארכיון המדינה, שנכתב לפני 30 שנה. באותו פוסט, הצבעתי על כך שהאתגרים שזוהו במסמך המקורי נותרו רלוונטיים גם בימינו, חרף העובדה שעברו שלושה עשורים.

כדאי לקרוא אותו גם היום. הוא עדיין רלוונטי.

ההתמודדות עם האיום האיראני

השלכות ההגירה המוסלמית לאירופה

ב-2016, פנתה אלי גולשת שעוקבת אחר הבלוג וביקשה ממני לכתוב מאמר על השלכות ההגירה המוסלמית לאירופה. אמרתי לה אז שזה נושא מורכב מדי, ושאין לי את הידע והניסיון הדרושים כדי לתת תחזית מדויקת. היום במרחק של שמונה שנים החלטתי לחזור לסוגיה זאת ולהעלות מספר הרהורים בנושא:

ישראל ובית המשפט הבינלאומי בהאג

לפני כשנתיים דווח בתקשורת שבית הדין הפלילי הבינלאומי אישר הערב לפתוח בהליכים רשמיים נגד ישראל וחמאס בחשד לביצוע פשעי מלחמה לאחר שקבעו כי לבית הדין ישנה סמכות שיפוט במזרח ירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה – בניגוד לטענת ישראל.

סכסוך איראן עיראק והשלכותיו

קסניה סבטלובה מזכירה לנו שלפני עשרים ושתיים שנים ב-22 בספטמבר 1980, המטוסים העיראקיים החלו להפציץ את שדות התעופה באיראן על מנת לשתק את חיל האוויר האיראני, והכוחות העיראקיים חצו את הגבול הבינלאומי ופלשו למדינה. כך נפתחה מלחמת איראן-עיראק, שנמשכה שמונה שנים וגבתה את חייהם של יותר ממיליון אזרחים וחיילים משני הצדדים.

לפי דבריה, בניגוד לציפיות של העיראקים, שהעריכו כי איראן לא תוכל להתמודד עם הפלישה ולהגן על שטחה, הפלישה נבלמה תוך כדי לחימה עזה כבר בשבוע השני (בשלב הזה עיראק כבר הצליחה לכבוש כ-1,5000 ק"מ משטחה של איראן).

כמו כן, המלחמה מול איראן החלישה משמעותית את משטרו של סדאם חוסיין, והמטרות שהוא הציב בפניו – החלשה של המשטר האיראני המהפכני – לא הושגו.

בהקשר זה ברצוני לשתף פה לקט של חצב שפורסם מספר חודשים לפני הפלישה ועוסק בסכסוך בין שתי המדינות ובהשלכותיו. אני מקווה שתמצאו עניין בלקט זה.

עדכונים בנוגע לתוניסיה

סיפור חייו של רוכל הרחוב התוניסאי מחמד בועזיזי לא היה שונה במיוחד מזה של שאר התוניסאים הנאבקים לפרנסתם. אולם ב-17 בדצמבר 2010 החליט פקח מקומי להחרים את דוכן המכירות הלא חוקי שלו. בצהרי היום, באקט שהפך שם נרדם למחאתו הסופית של האזרח הקטן, שפך בועזיזי על עצמו דלק והצית את עצמו אל מול לשכת המושל. כמה פקידים מבועתים הצליחו, בסופו של דבר לכבות את האש, אולם בועזיזי נפטר שמונה-עשר יום לאחר מכן. אמצעי התקשורת הפיצו את סיפורו של גבר ערבי צעיר ומחוסר עבודה, שלא היו לו קשרי משפחה המתאימים כדי להשיג לעצמו עבודה מכניסה יותר, והיה נתון להטרדה מתמדת מצידם של פקידים מושחתים במשטר מדכא. הסיפור עורר גלי אהדה עזים בכל רחבי המזרח התיכון, ומעבר לו. הקרבתו העצמית של בועזיזי הציתה את אש המרד והוציאה את ההמונים אל הרחובות (ראו כאן).

אירוע זה הוביל שרשרת אירועים במוכנים בפי כל האביב הערבי. בעוד עמים אחרים שקעו מאז במלחמות אזרחים, תוניסיה נחשבה לסיפור הצלחה וצעדה לדמוקרטיה. משאל העם השבוע, שמרחיב את סמכויות הנשיא סעיד ומחליש את הפרלמנט, מאיים להחזיר אותה לאחור.

ראו: 11 שנה אחרי "האביב הערבי": תוניסיה חוזרת לדיקטטורה?

עוד על האביב הערבי ראו כאן.

חיים בצל הטרור

ב-22 בנובמבר 1968, התפוצצה מכונית תופת שהוצבה בכניסה לשוק מחנה יהודה וגרמה למותם של 12 אנשים, לפציעתם של כחמישים ולנזק כבד לרכוש. היה זה אחד הפיגועים הקשים שהתרחשו בישראל לאחר מלחמת ששת הימים.

מספר ימים לאחר הפיגוע כתב עוזי בנזימן במאמר בעיתון הארץ תחת השם "ללמוד לחיות עם פצצות". במאמר מתאר בנזימן את תגובות תושבי ירושלים לאירוע. קריאת דברים אלה מצלצלת מאוד מוכר. מדובר על פעולות תגמול, על החזרת עונש המוות ואפילו על הפגיעה במרקם היחסים בין יהודים לערבים בירושלים.

מאז ידענו פיגועים רבים ונראה שהרטוריקה נשארה אותו דבר. כנראה ששום דבר לא השתנה.

כמה עצוב…

קשרי ארגוני המחבלים הפלסטינים עם ארגוני מחתרת זרים

טרור ליווה את מדינת ישראל מאז הקמתה. כמו כן, שיתופי פעולה בין ארגוני טרור ברחבי העולם אינה דבר חדש. ואכן, ב-1982 הפיצה חטיבת המחקר באמ"ן סקירה מיוחדת תחת השם "קשרי ארגוני המחבלים הפלסטינים עם ארגוני מחתרת זרים". להלן עיקרי הסקירה.

עוד על האיום האיראני

להלן פוסט נוסף הנוגע להתמודדות עם האיום האיראני. פוסט זה בא על רקע החזרה המסתמנת להסכם הגרעין עם איראן והדיבורים על אופציה צבאית, להלן דברים שכתב איתן גלבוע בספר זמן איראן לפני כ-14 שנה העוסקים בעמידתה של ארצות הברית מול האתגר האיראני:

סיכול המאמץ הגרעיני האיראני

כבר ציינתי בעבר שאיום הגרעין האירני אינו דבר חדש. בהמשך לכך, להלן דברים שנכתבו ב-1992 בנוגע לסיכול המאמץ הגרעיני של מדינות ערב (ההדגשות שלי):

האסלאם בברית המועצות

כבר התייחסתי בעבר לעלייתן של התנועות האסלאמיסטיות במזרח התיכון. ברצוני הפעם להתייחס לתופעת התנועות האסלאמיות, וזאת תוך הפניית המבט לאזור אחר ולאו דווקא למזרח התיכון. לשם כך אשתמש בסקירה שהפיץ המוסד ב-26 בספטמבר 1979. מדובר בסקירה שעניינה האסלאם בברית המועצות. להלן עיקרי הדברים כפי שהופיעו בתחילת הסקירה[1]: