פרשת לוביה ושאלת פולמוס ההבלגה

ב-12 ליוני 2020 פרסם עופר אדרת מאמר בעיתון הארץ לרגל מאה שנה להגנה. מטרת המאמר הייתה להעלות לדיון גם פרקים אחרים, אפלים יותר, בהיסטוריה של מי שהתהדר ב"טוהר הנשק". אחת הדוגמאות שהוא מביא היא הטבח שבוצע באחד מלילות קיץ 1939 בכפר הערבי לוביה. אנשי ההגנה באו לכפר בגליל התחתון, נכנסו לבית אקראי וירו למוות בשני גברים ואשה. ילדה ופעוט נפצעו. כולם חפים מפשע.

טעם המערכה

ב-24 בפברואר 2006 כתב משה (בוגי) יעלון מאמר בעיתון מעריב ובו הו תאר את הכשלים בקבלת ההחלטות על ההתנתקות, שהפכו, לטענתו, את הרצועה לחמאסטאן וחיזבאללהסטאן. לדבריו, "יועצים הובילו את המהלך וניהלו אותו, ועשו זאת בחובבנות וברשלנות".

התזכיר של ריצ'רד מיינרצהאגן

לפי ריצ'ארד מיינרצהאגן^[1], בספר יומן מזרח-תיכוני 1956-1917, הוא אכל ב-24 במארס 1919 ארוחת צהריים עם לויד ג'ורג' ופיליפ קר. לפי דבריו דיברו בנושא ציונות. הוא ניסה לחייב את לויד ג'ורג' על ריבונות יהודית בסופו של דבר; לויד ג'ורג' היה סבור שעדיין השעה מוקדמת הרבה מכדי להתחיל בדיונים בדבר המטרה הסופית של הציונות. מיינרצהאגן הרבה גם לדבר על הריבונות על סיני והפציר בראש הממשלה שמשרד המושבות יכריז על סיפוח. לויד ג'ורג' הביע עניין וביקש ממיינרצהאגן לשלוח תזכיר בלתי רשמי בנידון. ואכן הוא ניסח תזכיר ושלח אותו לראש הממשלה:[2]

ארץ ישראל בעבר ובהווה

ב-1918 פרסמו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי ספר על ארץ-ישראל. טענתו המרכזית של הספר הייתה שרוב הפלחים היושבים בארץ-ישראל אינם ערבים, אלא צאצאי היהודים שהתגוררו בארץ ישראל לפני הכיבוש הערבי. הערבים האמיתיים הם רק שבטי הבדואים.

שאלה נעלמה

בשנת 1905 הרצה יצחק אפשטיין באספה שנערכה בבזל על השאלה הערבית וטען כי הממסד הציוני מתעלם משאלה זו. הוא נטרד מאוד בשל פינוי האריסים הדרוזים מאדמות מטולה ב-1896. בשלב הנוכחי, אמר, "שאלת העם היושב בה [בא"י], עובדיה ואדוניה האמיתיים, עדיין לא נתעוררה לא במקום המעשים ולא במדרש", אולם לדעתו עלולה תנועה שכזאת להתפתח בעתיד הלא-רחוק: "בין השאלות הקשות הקשורות ברעיון תחיית עמנו על אדמתו, יש שאלה אחת שהיא שקולה כנגד כולן: שאלת ייחוסנו אל הערבים [—] דבר של מה בכך שכחנו: כי יש בארץ חמדתנו עם שלם, שנאחז בה זה מאות שנים ומעולם לא היה בדעתו לעזבה".

הקיבוץ המאוחד בהגנה 1939-1923

לפי אורי ברנר, בספרו הקיבוץ המאוחד בהגנה: 1939-1923, הקיבוץ המאוחד קם כתנועה התיישבותית-חלוצית בשנות העשרים, וכמו רוב רובה של תנועת הפועלים בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים ראה את המעשה ההתיישבותי והכיבושי כמשימה המרכזית של הגשמת הציונות, אך ייחודו היה ביצירת תנועה ארצית לבניין ישובים קיבוציים גדולים ופתוחים לקליטה וביציקת תוכן רעיוני וסמכות תנועתית במסגרת זו. הקיבוץ לא הסתפק באחריות למשקים החקלאיים המעטים שייסדוהו ולפלוגותיו במושבות, שהמתינו להתיישבותן העצמית, אלא פיתח פעולה ארגונית וחינוכית בקרב חלוצים ונוער, בגולת אירופה, בארצות ערב ובארץ, לעלייה ולהקמת גופים קיבוציים חדשים.

אחדות וגיוון בתנועות הקיבוציות

לטענת הנרי ניר, בספרו תולדות התנועה הקיבוצית, נבעו ההבדלים בין התנועות הקיבוציות השונות ממספר גורמים שונים.

תוכנית רוכל-לב

לפי ספרו של אלחנן אורן התיישבות בשנות מאבק, הגדרת מטרותיה של הציונות בתוכנית בילטמור וההכרעה הצבאית באל-עלאמיין עוררו את מטכ"ל ההגנה להציע תוכנית להרחבת ההתיישבות, במגמה להפוך את ארץ ישראל לקהילייה יהודית עצמאית. משימת התכנון הוטלה על יוסף רוכל ועל רפאל לב ועוד בשלהי 1942 החלו השניים בעבודת מחקר לפי הקווים להגשמת תכנית בילטמור שהתווה בן-גוריון עם שובו מארצות הברית. המחקר סוכם בכתב ועל גבי מפות, ובתחילת 1943 הוגש לאישור הרמטכ"ל יעקב דוסטרובסקי. לגוף המחקר צורפה רשימה מפורטת של 243 אתרים שרצוי להקים בהם יישובים.

סיווג גבולות

גדעון ביגר מציג בספרו, ארץ רבת גבולות, מספר שיטות לסיווג הגבולות.

הסיווג המוכר ביותר של גבולות הוא החלוקה לגבולות טבעיים, גבולות המתבססים על נהרות, הרים, ביצות ומדבריות ולגבולות מלאכותיים, המבוססים על קווי אורך ורוחב המחברים שתי נקודות מוגדרות וגבולות התייחסות המחברות נקודות התייחסות בשטח.

סיווג אחר של קווי גבול מתייחס לקשר בין מיקום הגבול לבין התפתחות הנוף היישובי. גבול 'קדמני' הוא זה שקדם להתפתחות המלאה של הנוף התרבותי, ובתהליך עיצוב הנוף היה תפקיד גם לקו הגבול. גבול 'חלוצי' קיים בנוף בתולי, שאין בו כלל פעילות יישובית עד שמגיעה לאזור ההתיישבות, המתאימה את עצמה למיקומו של הגבול. גבולות 'עוקבים' נוצרים לאחר קיום יישוב באזור, והם מתייחסים לנוף היישובי הקיים. כאשר אין כל קשר בין התווית הגבול לבין הנוף היישובי באזור, הגבול הוא גבול 'נכפה'.

סיווגים אחרים נעשו על ידי אופיו התפקודי של הגבול או באפשרות ההגנה על הגבולות.