סיווג גבולות

גדעון ביגר מציג בספרו, ארץ רבת גבולות, מספר שיטות לסיווג הגבולות.

הסיווג המוכר ביותר של גבולות הוא החלוקה לגבולות טבעיים, גבולות המתבססים על נהרות, הרים, ביצות ומדבריות ולגבולות מלאכותיים, המבוססים על קווי אורך ורוחב המחברים שתי נקודות מוגדרות וגבולות התייחסות המחברות נקודות התייחסות בשטח.

סיווג אחר של קווי גבול מתייחס לקשר בין מיקום הגבול לבין התפתחות הנוף היישובי. גבול 'קדמני' הוא זה שקדם להתפתחות המלאה של הנוף התרבותי, ובתהליך עיצוב הנוף היה תפקיד גם לקו הגבול. גבול 'חלוצי' קיים בנוף בתולי, שאין בו כלל פעילות יישובית עד שמגיעה לאזור ההתיישבות, המתאימה את עצמה למיקומו של הגבול. גבולות 'עוקבים' נוצרים לאחר קיום יישוב באזור, והם מתייחסים לנוף היישובי הקיים. כאשר אין כל קשר בין התווית הגבול לבין הנוף היישובי באזור, הגבול הוא גבול 'נכפה'.

סיווגים אחרים נעשו על ידי אופיו התפקודי של הגבול או באפשרות ההגנה על הגבולות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s