אחדות וגיוון בתנועות הקיבוציות

לטענת הנרי ניר, בספרו תולדות התנועה הקיבוצית, נבעו ההבדלים בין התנועות הקיבוציות השונות ממספר גורמים שונים.

גורם אחד היה פער הגילאים בין אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית. אנשי העלייה השנייה היו מאוכזבים קשות מחיפוש פתרונות כוללים לבעיותיה של האנושות על רקע אכזבתם מהמהפכה הרוסית הראשונה. כמו כן הם הגיעו ארצה כיחידים או כקבוצות זעירות ובמקרים רבים השתיכויותיהם הארגוניות, התפתחו בתהליך של ניסוי וטעייה בארץ-ישראל עצמה. לעומתם, אנשי העלייה השלישית ראו את עצמם חלק מתנועה מהפכנית מצליחה, חובקת עולם שהייתה בדרכה להגשמת שחרור לאומי וחברתי כאחד. כמו כן, הם באו בקבוצות והיו מזוהים מלכתחילה עם תנועה. התנועה, קבוצת העולים ולבסוף הקיבוץ היו ביתם, והיה חשוב להם מאוד לשמר את הבית הזה. 

גורם נוסף בגיבוש עמדות בסיסיות ודרכי פעולה היה ההבדלים במוצא המעמדי. תנועות הנוער הקלסיות נוסדו והונהגו בידי תלמידי תיכון וכמעט כולם היו מבני המעמד הבינוני. רק ברובד חברתי הזה יכלו למצוא גירוי תרבותי, שעות פנאי ומרי נעורים סוער, מולידי התסיסה החברתית האופיינית לתנועה מעין זו. צעירי מעמד הפועלים נטו יותר להימשך לתנועה המונית כמו החלוץ, שאווירתה האינטלקטואלית והחברתית הייתה פחות מחייבת. על-אף שכל סוגי התנועות האלה ניסו במודע לפרוץ את מחסומי המעמד החברתי שלהן, השפיע בכל זאת מוצאן על הרכבן החברתי ועל סוגי הנוער שהצטרפו אליהן. 

ההבדלים האלה החריפו עוד יותר מחמת השונות הגיאוגרפית. חבריו הרוסים של השומר הצעיר היו שותפים לרבים ממאפייניהם של חבריהם בפולין ובגליציה. אבל מכיוון שהם גדלו בעימות מתמיד עם העוצמה הסובייטית, הם לא יכלו לאמץ את העמדה הא-פוליטית או האנטי-פוליטית של התנועה הגליציאית. כמו כן מכיוון שלמדו מה טיבו של השלטון הסובייטי לא יכלו לאמץ את האידיאולוגיה הפרו-סובייטית שהיתה אחד מסימני ההיכר של הרוב בשומר הצעיר משלהי שנות העשרים ואילך. 

השוני הגיאוגרפי מסביר גם את ההבדלים בתכונות פחות מוחשיות, כגון תרבות פוליטית ודרכי פעילות חברתית בניסיון לארגן חברים חדשים לשורות התנועה. במובן זה התאימה היטב כל תנועה לאוכלוסיית היעד המסוימת שלה את שיטת הגיוס שלה, את סגנון טיעוניה ואפילו את מסגרותיה הארגוניות. כל תנועה פעלה על סמך מאפייניה המיוחדים של הקהילה היהודית המקומית ומאפיינים אלה השתקפו באורחות החיים של קיבוציהן. במידה רבה מאוד הוליד על אזור את סוגי הקיבוץ המתאים לתרבותו. 

למרות גורמים הללו, תולדות התנועות הקיבוציות בתקופת היווצרותן אינן מאוששות תיאוריות של דטרמיניזם אנתרופולוגי או כלכלי. תנועת העבודה שללה בדלנות והזדהות גלויה של תנועה קיבוצית עם מגזר כלשהו הייתה חריגה. הרכבן החברתי של רוב התנועות הקיבוציות הציג חתך רוחבי של ארצות מוצא, מעמדות ודורות וההבדלים וחילוקי הדעות לא היו דוריים, כלכליים או תרבותיים, אלא אידיאולוגיים. כל אחד מראשי הקיבוץ והאידיאולוגים שלו האמינו שהם מחזיקים במפתח לקיום היישוב והעם היהודי. והרי בלי אידיאולוגיה מושרשת היטב, לא היה הקיבוץ מסוגל להתגבר על משברי שנות העשרים והמאבק בין התנועות היה צידו השני של מטבע האמונה המשותפת. 

הנה כי כן, ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הסוציולוגיה והאידיאולוגיה תרמו כולן להתגבשות התנועות הקיבוציות ולהתמצקות ההבדלים ביניהן. יש לציין עוד גורם אחד: האישיות. כל תנועה הקימה לה מנהיגים, ואלה עיצבו במידה רבה את דמותה. בלא מסירותם, אמונתם וכישרונם, לא היו התנועות זוכות למידות העוצמה והגיבוש שהיו נחלתן. אבל שוב, גם כאן יש צד שני למטבע וכל אחד מהאישים האלה תרם את חלקו הן להתקדמות התנועה הקיבוצית והן לפלגנות הנמשכת בתוכה. 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s