לפי יואב גלבר, בספרו הזמן הפלסטיני[1], התכנס ב-13 ביוני צוות משותף למשרד החוץ, לצה"ל, לשב"כ וליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, שהוטל עליו לבחון חלופות ולהגיש הצעות לגבי הקו שיציג שר החוץ בעצרת [האומות המאוחדות], ולמה שיאמר לאמריקאים על יעדיה של ישראל. כבר בדיון הזה עלו על הפרק שאלות היסוד המטרידות את מדינת ישראל מאז ועד היום, והסתמנו הגישות המנוגדות אליהן, עד שעל-פי פרוטוקול הישיבה אפשר לחשוב שהדיון התנהל בעשור השני של המילניום הנוכחי.
פליטים
מצעד הפליטים
חשש מצעדה של אלפי תושבים ברצועת עזה לעבר גדר הגבול עלה עוד בשנת 2008, חודשים מעטים לאחר הטלת הסגר על רצועת עזה. חשש דומה, ברצועת עזה ובגבולות נוספים של ישראל, בשם "צעדת השיבה", עלה לקראת "יום האדמה" ב-2012, לאחר שבשנת 2011 יזם חזבאללה צעדה כזו בגבולות הצפוניים של ישראל. אולם לרעיון של צעדת פליטים דרך הגבול לכיוונה של ישראל יש היסטוריה ארוכה.
גזענות באירופה בשנות התשעים
כיום כאשר הדי הגזענות והאנטישמיות עולים באירופה צריך לזכור שאין מדובר בתופעה חדשה וכבר בשנות התשעים, וככל הנראה אפילו קודם לכן, היו קיימים סימנים אלה ונראה שאירופה לא למדה רבות מהיסטוריה הארוכה שלה ובמיוחד מקורות האירועים במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. להמשיך לקרוא
המצב הכלכלי ברצועת עזה בשנות החמישים
מאז מלחמת השחרור ועד היום היה מצבה הכלכלי של רצועת עזה בכי רע. להלן תיאור המצב הכלכלי ברצועה בשנות החמישים כפי שמופיע בספרו של שאול ברטל הפלסטינים מהנכבה לפדאיון 1956-1949.
מקורותיה של בעיית ההסתננות
לפי דוד טל, בספרו תפיסת הביטחון השוטף של ישראל, ההסתננות לישראל מירדן ומרצועת עזה הייתה תוצאה כמעט ישירה של שינויי הגבולות ותנודות האוכלוסין באזור במהלך במהלכה של מלחמת העצמאות ובעקבותיה. לטענתו היו מעורבות בפעילות זו מעורבות קבוצות אוכלוסייה שונות, שהונעו מכוח מגוון של סיבות וגורמים.
מטרות ההסתננות
לפי שאול ברטל בספרו, הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון 1956-1949, המשותף לכל סוגי ההסתננות הוא חוסר ההשלמה של אוכלוסיית ערביי ארץ-ישראל עם תוצאות מלחמת 1948.
עולם הידע של יובל 