מקורותיה של בעיית ההסתננות

לפי דוד טל, בספרו תפיסת הביטחון השוטף של ישראל, ההסתננות לישראל מירדן ומרצועת עזה הייתה תוצאה כמעט ישירה של שינויי הגבולות ותנודות האוכלוסין באזור במהלך במהלכה של מלחמת העצמאות ובעקבותיה. לטענתו היו מעורבות בפעילות זו מעורבות קבוצות אוכלוסייה שונות, שהונעו מכוח מגוון של סיבות וגורמים.

קבוצה חשובה ובולטת הייתה האוכלוסייה הפלסטינית שנמלטה וגורשה מאזורי הקרבות בתחומי ארץ-ישראל. אותם פליטים ניסו להסתנן לישראל מתוך רצון לשוב לבתיהם, או כדי לקחת רכוש שהשאירו מאחוריהם במהלך הקרבות והמנוסה. היו בהם גם כאלה שביקשו לבקר קרובי משפחה שנותרו תחת שלטון היהודים או לפקוד את קברות אבותיהם. גורם חשוב נוסף להסתננות פליטים אלה היה מצוקה כלכלית קשה, שהניעה אותם לגנוב למחייתם בתחומי ישראל. בפעילות זו הצטרפו אליהם גם כנופיות של תושבים מכפרי הגדה המערבית, שיצעו למסעות גניבה ושוד. חלקם פעלו כקבלנים על פי הזמנות של סוחרים ערבים.

סוג נוסף של מסתננים היו תושבים שעם תום המלחמה מצאו עצמם שוכנים על קו הגבול והיו לתושבי ספר. מכאן ואילך נגזר עליהם להתרגל למציאות קיומו של קו גבול קרוב, בלתי מוחשי, שאין לחצותו. יתר על כן, קו הגבול הדמיוני הזה הפריד באופן מוחשי בין רבים מתושבי הספר האמורים לבין אדמותיהם ומקורות מחייתם. משלא השלימו עם המצב הזה והחליטו לשוב ולעבד את שדותיהם ופרדסיהם, היה עליהם להסתנן. פן אחר של אותה תופעה עצמה התבטא בניסיונות של ערבים תושבי הספר להשתלט על אדמות פנויות בצידו הישראלי של הגבול ולעבדן, או אפילו לקצור יבולים שגידלו מתיישבים ישראלים.

השתלטות צה"ל על הנגב, עד אילת, וניתוק הקשר היבשתי הרצוף בין שטחי סיני וירדן הביאו ליצירתן של שתי קבוצות מסתננים נוספות: בדווים ומבריחים. הבדווים נעו זה מאות בשנים במרחבי צפון-סיני, בדרום הנגב ובמרכזו ובדרום הר חברון, מחפשים מרעה לעדריהם ושולחים ידם בהברחות. עכשיו התקשו להסתגל למגבלות הקשוחות שהטילה ישראל על המעבר אל שטחה, או דרכו. כך גם מבריחים אחרים, שפעלו משכבר בין ממלכת מצרים וממלכת ירדן והמשך העיסוק במלאכתם עשה אותם גם למסתננים. נצטרפו אליהם גם ערבים מרצועת עזה שביקשו לבקר קרובי משפחה בהר חברון – ולהפך.

מסתננים אחרים הגיעו מירדן ומתחומי רצועת עזה ביוזמתם של גורמים פוליטיים, שניסו לחולל פעולות חבלה ורצח בשטח ישראל, כדי לקיים מתיחות צבאית מתמדת באזורי הגבול שלה, למנוע את הנצחת המציאות של קווי שביתת הנשק ולהשאיר את הסכסוך והבעיה בעינם. אליהם הצטרפו גם מסתננים שחדרו למען ביצוע פעולות נקם כנגד אזרחים ישראלים.

דוד טל מדגיש כי ההסתננות הפוליטית היוותה חלק קטן ממכלול התופעה, ורוב המסתננים הסתננו מטעמים של מצוקה כלכלית. אולם לא כך נראה הדבר בעיני ישראל, שהציבה את ההסתננות בהקשר הרחב יותר של הסכסוך הישראלי-ערבי, ושל בעיותיה הביטחוניות והמדיניות – ובכך הוסיפה להסתננות את עיקר הממד הפוליטי שלה. התגובות הנוקשות של חיילי צה"ל במאבקם למניעת ההסתננות גררו תגובות נגד מצד המסתננים.

לטענתו, הגברת הפעילות המזוינת של המסתננים הייתה גם תוצאה של אופן התגובה ביישובים הישראליים. ריבוי מקרי הגנבה והשוד של המסתננים הביא להגברת השמירה ביישובים ולהגדלה של מספר השומרים החמושים, ובהמשך לכך התחמשו גם המסתננים והחלו להגיב באש על הניסיונות להפריע להם במלאכתם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s