סוגיית השואה הארמנית

בעקבות נאומו של ביידן התגובה התורכית לכך שהזכיר את המונח ג'נוסייד בהקשר הארמני, ברצוני למסמך מעניין שמצאתי בעבר בארכיון המדינה. מסמך זה מתייחס לתגובה התורכית להחלטה האירופית להכיר בשואה הארמנית.

ההתמודדות עם האיום האיראני

ב-11 באפריל 1994 יצא מטעם החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ סקירה על הפונדמנטליזם ודרכי ההתמודדות עמו (א-7706/19). מעניינת במסמך זה ההתייחסות להתמודדות עם האיום האיראני שמלווה אותנו שנים רבות. להלן עיקרי הדברים:

ההחלטה הארמנית בקונגרס

סוגיית השואה הארמנית נוכחת כבר שנים רבות ברקע היחסים שבין תורכיה למערב. כבר ב-1987 התקבלה בפרלמנט האירופי החלטה אנטי תורכית חריפה בשאלה הארמנית. ההחלטה כללה קריאה לקבוע יום בשנה לזכר מעשי הג'נוסייד והפשעים נגד האנושות שבוצעו במאה העשרים, בראש ובראשונה הג'נוסייד נגד הארמנים והיהודים.

תחזיות והערכות בנוגע לתורכיה

לאורך השנים מפורסמות הערכות שונות בנוגע למזרח התיכון שברוב המקרים מלווות בתחזיות לגבי העתיד. במאמר זה אבחן מספר הערכות ותחזיות הקשורות לתורכיה ופורסמו סביב עלייתה לשלטון של מפלגת הצדק והפיתוח בראשות ארדואן לשלטון. מטרתי להראות שרובם של הניתוחים מתאימים לזמן פרסומם למרות שלפעמים יש תחזיות שעלולות לדייק במידה מסוימת אבל גם אז יכול להתרחש מאורע אותו אף אחד לא צפה ויכול לשנות את כל מה שחשבנו קודם לכן.

הרחבת נאט"ו

התוצאה העמוקה ביותר מהאירועים של 1989 היה איחודה מחדש של אירופה בשם השלום והדמוקרטיה. ברגע ששינוי השלטון התרחש במדינות כגון פולין, צ'כוסלובקיה, והונגריה החל דיון לגבי מהות היחסים בין מדינות אלה למוסדות עיקריים ביבשת, בעיקר נאט"ו והאיחוד האירופי. למדינות הנ"ל היה מושג ברור מאוד לגבי מטרותיהן. הן רצו חברות מלאה בנאט"ו בכוונה להרחיב את עקרונות הברית של הגנה משותפת מזרחה, כביטוח כנגד התעוררות מחודשת של הכוח הרוסי. יותר מכך, הם רצו חברות מלאה באיחוד האירופי בכדי להגביר את השגשוג שלהם ובכך לייצב את הדמוקרטיות החדשות שלהן.

הפעולות שעל תורכיה לנקוט על מנת להצטרף לאיחוד האירופי

בפסגה האירופית של שנת 1993, שנערכה בקופנהגן, גובשו שלושה קריטריונים למועמדות להצטרפות לאיחוד. הקריטריון הראשון – קיום מוסדות יציבים המבטיחים דמוקרטיה, שלטון חוק, זכויות אדם ומתן כבוד והגנה למיעוטים. הקריטריון השני – קיום כלכלת שוק מתפקדת, וכן יכולת להתמודד עם לחצי תחרות וכוחות שוק בתוך האיחוד האירופי. הקריטריון השלישי – יכולת להתחייב לחובות החברות, כולל הצמדות למטרות של איחוד פוליטי, כלכלי ומוניטארי.

זכויות אדם

בשני העשורים האחרונים היתה תורכיה יעד ביקורת רבה לגבי הפרה נרחבת של זכויות אדם. היות ביקורת זו חוזרת ונשנית עזרה להפוך את תורכיה כמונח נרדף להפרת זכויות אדם. למרות הביקורת כנגד תורכיה היתה נרחבת וחזקה לאורך תקופה ארוכה, זה לא אומר שאופי הביקורת היה זהה. אפשר לחלק את עשרים השנים האחרונות לארבעה שלבים המכילים שתי תקופות המאופיינים בהפרה נרחבת של זכויות אזרח, כאשר אחרי כל אחת שתי תקופות בהן לא היתה נרחבת של הפרת זכויות אדם.

לוח זמנים לקשרים בין תורכיה לאיחוד האירופי

12 בספטמבר 1963: נחתם הסכם אנקרה, אשר מטרתו הבטחת חברותה של תורכיה בשוק האירופי. דבר זה יושג על ידי מיסודם של שלושה שלבים של איחוד מכסים. בנוסף לכך נחתם גם ההסכם הפיננסי הראשון. (נכנס לתוקף ב-1 לדצמבר 1964)

כלכלת תורכיה והאינטגרציה האירופית

במהלך שנות השמונים עברה הקהילה האירופית תהליכי העמקה והרחבה אשר שינו את הסביבה הכלכלית החיצונית של תורכיה. הרכיב הראשון בשינויים אלה הינו תהליך האינטגרציה האירופית שמטרתו היתה ליצור אזור ללא גבולות עד ה-31 בדצמבר 1992. רכיב נוסף היה האינטגרציה הפיננסית האירופית, והקמתם של האיחוד המוניטארי האירופי והבנק האירופי המרכזי. רכיב שלישי היה ההרחבה הדרומית של הקהילה שצירפה את יוון (1981), ספרד ופורטוגל (1986) כחברים מלאים.

מסחר עם אירופה

עד שנות השמונים "משלח היד" האירופי של תורכיה התבסס על הזהות והאידיאולוגיה של האליטה הכמאליסטית שהחזיקה בשליטה, ונתמכה בזמנים שונים על ידי האיום הביטחוני של ברית המועצות. התפתחותה של כלכלה תחרותית המכוונת ליצוא הוסיפה מימד נוסף לנטייה האירופית. אם היחלשותו של האיום הסובייטי והיותה של מערכת הערכים הכמאליסטית נתונה לאתגר מצידה של אליטת נגד יותר שמרנית ודתית, אפשר לטעון האופי החומרי, קשה והמוחשי של אינטרסים כלכליים ייהפך לבסיס יותר יציב לקשריה העתידיים של תורכיה עם אירופה.