הסכם דיין אשכול ערב מלחמת ששת הימים – המשך

בהמשך לפוסט הקודם. ברצוני להתייחס להסכם בין אשכול ודיין כפי שהופיע בעבר בספרות המשנית. זאת על מנת להראות את החשיבות בלהגיע למסמך המקורי על מנת לקבל את התמונה המלאה.

הסכם דיין אשכול ערב מלחמת ששת הימים

בזמנו פורסם על ידי ארכיון צה"ל ההסכם שנעשה בין לוי אשכול למשה דיין עם התמנותו של האחרון לתפקיד שר הביטחון. לפי ההסכם נקבע ששר הביטחון לא יפעל ללא אישורו של ראש הממשלה בכל הנוגע ל:

תחילת ההתיישבות ברמת הגולן

ביולי 1967 החל המפעל ההתיישבותי ברמת הגולן. ברצוני להביא פה את דבריו של יאיר דואר מתוך חיבור שכתב על היאחזויות הנח"ל ותפקידן בהתיישבות. בהתחלה יובאו דברים בנוגע לתוכניות לגבי היאחזויות הנח"ל באופן כללי ולאחר מכן הדברים העוסקים ספציפית בתחילת ההתיישבות הרמת הגולן.

הקמת ממשלת אחדות לאומית ב-1967

ב-28 במאי 1967 הוחלט על הקמתה של ממשלת אחדות על רקע מצב החירום. ממשלה זו הוקמה רשמית ב-1 ביוני 1967. להלן דברים הלקוחים מאתר ארכיון צה"ל על הרקע להקמתה של הממשלה.

הריאיון הגנוז עם משה דיין

לפני למעלה מ-40 שנה קיים העיתונאי רמי טל סידרת שיחות עם משה דיין. דבריו שמרו על רעננותם ובחלקם הגדול נקראים כאילו נאמרו אתמול, בעיקר בשאלת חברון וברב לווינגר, בנושא הפלשתינאי או באסד וברמת הגולן. דיין הודה בשלושה משגים גורליים בקריירה שלו ומביע את דעתו על גלריה של אישים, ביניהם רבין, פרס, שרון וגולדה (כולם כבר לא עמנו). השיחות שנגנזו בשעתו על פי בקשת דיין פורסמו ב-1997 בהסכמת בתו, יעל דיין. להלן מספר נקודות משיחות אלה.[1]

ישיבת ועדת התכנון 13-6-1967

לפי יואב גלבר, בספרו הזמן הפלסטיני[1], התכנס ב-13 ביוני צוות משותף למשרד החוץ, לצה"ל, לשב"כ וליועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, שהוטל עליו לבחון חלופות ולהגיש הצעות לגבי הקו שיציג שר החוץ בעצרת [האומות המאוחדות], ולמה שיאמר לאמריקאים על יעדיה של ישראל. כבר בדיון הזה עלו על הפרק שאלות היסוד המטרידות את מדינת ישראל מאז ועד היום, והסתמנו הגישות המנוגדות אליהן, עד שעל-פי פרוטוקול הישיבה אפשר לחשוב שהדיון התנהל בעשור השני של המילניום הנוכחי.

תגמולים לסוריה

אתמול שיתף ארכיון המדינה תיק פניות הציבור מהתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. בתיק זה נמצאות מספר הצעות מעניינות לפתרון בעיות הביטחון השוטף.
פתרון אחד תפס לי את העיניים. מדובר בהצעה אנונימית להעיף בלונים עם מוקשים לכיוון סוריה.
כנראה שחשבו על זה כבר בעבר…
את המסמך תמצאו בקישור הבא בעמוד 58 בתיק.

הפלשתינים חוזרים

לפי מרדכי בר-און במאמרו על בטחון ישראל בעשור השני שהופיע בקובץ העשור השני בהוצאת יד יצחק בן-צבי, התבוסה הניצחת שכוחותיו של היישוב היהודי הנחילו לפלשתינים בשנת תש"ח, והשתלטותה של ממלכת ירדן על רוב שטחי הארץ שנותרו בידי הערבים, הפכה את הפלשתינים למשך עשרים שנותיה הראשונות של המדינה מגורם מדיני וצבאי לבעיה הומניטרית של פליטים ועקורים מחד גיסא, ולגורם חתרני שהיווה מטרד ביטחוני, מאידך גיסא. אף שבראשית שנות החמישים נקשרו הרבה ממצוקות הגבול של ישראל בפעילותם של "מסתננים" פלשתינים, נסב המונח "אויב" בעיני צה"ל באותם שנים על צבאות ערב הסדירים ולא על הגורם הפלשתיני הבלתי-סדיר. צה"ל גם הטיל את האחריות לאותן מצוקות על מדינות ערב ולא על הגורם הפלשתיני הבלתי מוגדר. אך המחצית שנות השישים חזר הגורם הפלשתיני אל הזירה כגורם מוגדר ופעיל.

גילויים חדשים ישנים

48 שנים אחרי מלחמת ששת הימים פרסם ארכיון צה"ל תמלול של ישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון עם פורום המטכ"ל, שנערכה שלושה ימים לפני תחילת המלחמה. בעקבות חשיפה זו מיהרו העיתונים לפרסם את מסמך זה ומסמכים אחרים שחשף הארכיון. "מסמכים נדירים", נכתב בין השאר. כמו כן תיארו העיתונים את הפרטים החדשים שעולים  מחשיפה זו וציטטו ברחבה מפרוטוקול אותה ישיבה.

הדימוי הגרעיני של ישראל בעיני הערבים

לרגל 48 שנה למלחמת ששת הימים פרסם ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון שורה של מסמכים וביניהם פרוטוקולים של ישיבה משותפת לועדת השרים המורחבת לענייני ביטחון ביחד עם פורום המטה  הכללי של צה"ל שנערכה ב-2 ביוני 1967. לפי הכתוב בעיתונים מדובר בשורה של גילויים מרעישים המוסיפים לנו מידע שלא ידענו קודם לכן. אך לפחות בנוגע לישיבה המדוברת אין מדובר בגילוי חדש. כבר בשנת 2004 צוטטו חלקים מישיבה זו בספרו של עמי גלוסקא אשכול תן פקודה: צה"ל וממשלת ישראל בדרך למלחמת ששת הימים, 1967-1963.[1] במאמר זה אתייחס לסוגיה נוספת שהובלטה בפרסומים בעיתונות (וכמובן נזכרה כבר קודם לכן בספרו של גלוסקא ובספרים אחרים) והיא סוגיית הכור הגרעיני בדימונה.