פונדמנטליזם ודמוקרטיה – המקרה של האחים המוסלמים בסוריה

הסוגיה של אסלאם ודמוקרטיה עוררה וממשיכה לעורר דיון רב בקרב משקיפים ואנשי אקדמיה, לגבי הקשר בין כניסת האחים המוסלמים למערכת הפוליטית הממוסדת לבין הפיכתם לדמוקרטיים ופרגמטיים יותר. ברצוני להביא כאן קטעים ממאמר שפורסם ב-2012 במסגרת קובץ מאמרים העוסק בתנועת האחים המוסלמים מהיבטים שונים.

הממד הלא-קונבנציונאלי ביחסי ישראל סוריה

בשנת 2000, על רקע חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה והנסיגה ישראלית מרצועת הביטחון, הושק אתר בשם "חשיפה לצפון"[1]. מטרתו של האתר הייתה לספר מידע רב ומגוון על לבנון, על סוריה, על הגולן ועל נושאים שעלו בנוגע למשא ומתן. במסגרת הדיון באספקטים הביטחוניים בסוגיית רמת הגולן הייתה התייחסות מעניינת לממד הלא-הקונבנציונלי ביחסים בין המדינות. להלן הדברים שהופיעו באתר[2]:

מה יהיה על אסד – תחזיות והערכות

החודש מציינים חמישים שנה לעלייתו של חאפז אל-אסד לשלטון וכינונה של שושלת (ראה מאמרו של פסח מלובני ב-Israel defence). כמו כן מציינים השנה עשרים שנה לעלייתו לשלטון של בנו בשאר וכמעט עשר שנים לתחילת המאורעות שהביאו למלחמת האזרחים בסוריה.

ברצוני להעלות פה מאמר שכתבתי על הדרך שבה ניתחו ופירשו את האירועים תוך כדי התרחשותם ואנסה להראות כמה קשה לחזות את האירועים תוך כדי התרחשותם.

לקריאת המאמר לחץ כאן. ניתן גם למצוא דברים נוספים על סוריה והמאורעות שם בקישור זה.

בשאר אל-אסד

בשנת 2004, קרוב לארבע שנים לאחר עלייתו לשלטון יצא לאור ספרו של אייל זיסר שעסק בשנותיו הראשונות של בשאר אל-אסד בשלטון. ספר זה ביקש לשרטט למען הקורא הישראלי את דיוקנו מלא הסתירות של השליט השני – ואולי האחרון – בשושלת אסד. ברצוני להביא כאן את הפסקאות האחרונות בפרק הסיכום של הספר.  

העלוים והמדינה הסורית – מבט לעתיד

בסוף המאה הקודמת פורסם מאמר מאת אייל זיסר בספר מיעוטים, זרים ושונים : קבוצות שוליים בהיסטוריה שיצא בעריכת שולמית וולקוב. המאמר תאר את התהליך בו עבר המיעוט העלוי ממעמד של מיעוט זניח לסוריה ועד להפיכתו למיעוט שליט בראשות משפחת אסד. מעניין במיוחד החלק בו הוא סיפק ניתוח לגבי מה שעלול לקרות בעתיד וזאת לפני מותו של חאפז אל-אסד ובחירתו של בשאר ליורש של אביו.

להמשך קריאת דבריו ראה: https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16436.

 

עלילת דמשק

בראשית 1987 שלח מיקי הררי ממחלקת מז"תים [מזרח תיכון] במשרד החוץ סקירה על פרשת עלילת הדם בדמשק. הסקירה נכתבה כנראה לפי בקשתו של ראובן ארליך  ממשרד מתאם הפעולות בלבנון שבמשרד הביטחון.[1]

מלחמת הנפט בסוריה

באפריל 1949 שלח אגף החקר מכתב ובה ניתוח היחסים בין שתי המעצמות המערביות (קרי: ארצות הברית ובריטניה) סביב סוגיית הנפט. במסמך נותחו המגמות השונות במאבק בין המעצמות ופורטו הכוחות שנטלו חלק במאבק והשיטות השונות בהן הם נקטו. בסוף המכתב נכתבו המסקנות הבאות:

תגמולים לסוריה

אתמול שיתף ארכיון המדינה תיק פניות הציבור מהתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. בתיק זה נמצאות מספר הצעות מעניינות לפתרון בעיות הביטחון השוטף.
פתרון אחד תפס לי את העיניים. מדובר בהצעה אנונימית להעיף בלונים עם מוקשים לכיוון סוריה.
כנראה שחשבו על זה כבר בעבר…
את המסמך תמצאו בקישור הבא בעמוד 58 בתיק.

תקריות נוחיילה

בתקרית ירי ב-1964 עם מוצב נוחיילה הסורי מצפון לתל דן ירו הצנטוריונים 89 פגזים, שאף אחד מהם לא פגע. "תהיה ועדת חקירה", זעם מפקד גייסות השריון, ישראל טל, שהאשים בכישלון את המ"פ שמאי קפלן * בעקבות האירוע המביך נולדה מהפכת התותחנות בחיל השריון * פחות משנה אח"כ כבר ירו השרמנים למרחקים דמיוניים של כ-10 ק"מ וסיכלו את נסיונות ההטיה של הסורים * פרק מהספר "מלחמת הצללים" מאת יוסי ארגמן.

להמשך קריאה לחץ כאן.

ממשלת פיצל בדמשק

בימים אלה על רקע התפרקותה האפשרית של סוריה למספר מדינות על רקע עדתי ודתי עולה השאלה מתי הייתה בעצם מדינה זו ישות שלמה העומדת בפני עצמה. במאמר זה רצוני להחזיר אותנו אחורה בזמן לראשית המאה הקודמת, לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. תקופה בה חולק המזרח התיכון למדינות השונות על חורבותיה של האימפריה העות'מאנית.