ב-18 באפריל 1994 הפיץ המרכז לתכנון מדיני במשרד החוץ תדרוך מדיני שבועי בנוגע לתהליך השלום. היה זה על רקע הפיגוע בחדרה, המתיחות בדרום לבנון והמפגש בעומאן. להלן עיקרי הדברים[1]:
להמשיך לקרואירדן
חוסיין ויחסו לגדה המערבית
לפעמים מוצאים מסמך שלא נראה כל קשר בינו לבין התיק בו הנמצא.
תגובת ישראל לאיחוד ההאשמי
איחוד מצרים וסוריה במסגרת הקהילייה הערבית המאוחדת (הקע"ם) ב-1 בפברואר 1958 עורר בלונדון חשש כבד לגורל המשטרים בפרו-מערביים בעמאן ובבגדאד ולגורל הצינורות שהזרימו נפט לאירופה מעיראק ומערב הסעודית דרך הטריטוריה הסורית. דיפלומטים בריטים ציינו בדאגה רבה שהמצב שנוצר חולש נאצר על כל מעברי הדלק החיוניים לכלכלת בריטניה. בעידוד הבריטים והאמריקנים ובמשקל נגד לאיחוד הנאצריסטי, הוקם שבועיים לאחר כינון הקע"ם גם האיחוד ההאשמי. זה היה ניסיון צולע להתמודד עם התלהבות ההמונים הערבים לרעיון האיחוד הפאן-ערבי. אלא שרעיון האחדות הערבית היה כבר קשור בשלב ההוא בקשר שאין להתיר עם אישיותו ודמותו המלהיטה של נאצר. אין פלא אפוא שהקמת 'הפדרציה הערבית' , שהוכרז עליו בבגדד ובעמאן ב-14 בפברואר 1958, עוררה התלהבות מוגבלת בקרב ההמונים והם ראו בה תרגיל הישרדות של המשפחה האשמית ותומכיה. על מנת לחזק את כושר ההתגוננות של האיחוד ההאשמי נגד אפשרות של מתקפה מדמשק, מיהרו הבריטים והאמריקנים לשגר חימוש נוסף. ארצות הברית סיפקה לעיראק טייסת של מטוסי קרב חדשים ובריטניה הועידה לירדן שישה מטוסים מהדגם המתקדם של מטוס ההאנטר. נוסף על כך חזר ועלה הרעיון לחזק את עמידתה של ירדן מול דמשק באמצעות חיל משלוח עיראקי.[1]
הפלשתינים חוזרים
לפי מרדכי בר-און במאמרו על בטחון ישראל בעשור השני שהופיע בקובץ העשור השני בהוצאת יד יצחק בן-צבי, התבוסה הניצחת שכוחותיו של היישוב היהודי הנחילו לפלשתינים בשנת תש"ח, והשתלטותה של ממלכת ירדן על רוב שטחי הארץ שנותרו בידי הערבים, הפכה את הפלשתינים למשך עשרים שנותיה הראשונות של המדינה מגורם מדיני וצבאי לבעיה הומניטרית של פליטים ועקורים מחד גיסא, ולגורם חתרני שהיווה מטרד ביטחוני, מאידך גיסא. אף שבראשית שנות החמישים נקשרו הרבה ממצוקות הגבול של ישראל בפעילותם של "מסתננים" פלשתינים, נסב המונח "אויב" בעיני צה"ל באותם שנים על צבאות ערב הסדירים ולא על הגורם הפלשתיני הבלתי-סדיר. צה"ל גם הטיל את האחריות לאותן מצוקות על מדינות ערב ולא על הגורם הפלשתיני הבלתי מוגדר. אך המחצית שנות השישים חזר הגורם הפלשתיני אל הזירה כגורם מוגדר ופעיל.
להמשיך לקרואאזור מפורז
כינוי לשטח שאסור להציב בו כוחות צבא ונשק לא משטרתי. האזור המפורז הראשון בתולדות מדינת ישראל נקבע בהסכם בין המפקדים הצבאיים של צה"ל והלגיון הערבי (העבר ירדני) בירושלים, וכלל את שטחי בית החולים הדסה והאוניברסיטה העברית על הר הצופים, וכן את מתחם אוגוסטה ויקטוריה והכפר עיסאוויה. כל התחום הזה הושם בפיקוחם של משקיפי או"ם ובחלקו הישראלי הותרה הצבה של 85 שוטרים ו-35 אנשי סגל אזרחי. כן נקבע שסביב האזור המפורז הזה יהיה שטח הפקר. במרוצת הזמן הפרו שני הצדדים בצנעה את ההסכם והחדירו לשטח כוחות צבא חמושים מעבר למותר.
עולם הידע של יובל 