רקע ההפיכה במצרים

אחד הנושאים המעניינים בהיסטוריה הוא הרקע שהביא לאותם אירועים שנחשבים אירועי מפתח בהיסטוריה של אזור מסוים. במאמר זה אתייחס פעם נוספת להפיכת הקצינים החופשיים במצריים ואביא את דבריו של יעקב בהם כפי שהופיעו בכתב העת המזרח החדש בסתיו תשי"ג.

יחסי מצרים ישראל לאור ההפיכה הצבאית

בזמנו פרסמתי באתר סקירה על מהותו של המשטר החדש במצרים. מספר חודשים לאחר הסקירה ההיא בנובמבר 1952 כתב יעקב בהם סקירה נוספת תחת הכותרת "יחסי מצרים-ישראל לאור ההפיכה הצבאית". להלן סיכום הדברים בסיומה של הסקירה.

השפעת המאורעות במצרים על היחס לישראל

באפריל 1952 הופצה סקירה מאת יעקב בהם שעסקה במאבק המצרי בבריטניה מביטול החוזה האנגלי-מצרי על ידי ממשלת הוופד עד לפיזור בית הנבחרים על ידי הילאלי. מעניינים במיוחד דבריו בנוגע להשפעת המאורעות על יחסה של מצרים לישראל.

מהותו של המשטר החדש במצרים

ב-23 ביולי 1952 השתלטו כשלושת אלפים חיילים ומאתיים קצינים על מטה הצבא הראשי בקסרקטין עבאסיה. ראש המטה הכללי גנרל מוחמד פריד נאסר בצוותא עם הקצינים שהיו אתו. במקביל השתלטו יחידות צבא על מספר מוסדות וביניהם: מטה חיל הספר, כל נמלי התעופה ותחנת השידור המרכזית בקהיר.  ההודעה הראשונה לציבור על תפיסת השלטון נמסרה ברדיו בשעה שבע בבוקר על ידי אנואר אל-סאדאת. הוטל פיקוח בטחוני על הבירה ונאסרו כל הפגנות שהן.

גורמי המשכיות ושינוי במצרים

ב-1994 פורסמה סקירה של עמי איילון על הסדר פוליטי במצרים בתוך לקט מאמרים בנושא העוסק במדינה זו. בסקירה זו הוא טען כי המשטר המצרי בגיבוי הצבא ותוך בקרה צמודה על הביורוקרטיה, הוא חזק לאין שיעור מכל גורם אחר בזירה. הפונדמנטליסטים, הכוח היחיד בעל פוטנציאל כלשהו, מפולגים, בלתי מאורגנים והנהגתם לקויה. הם מהווים איום על המשטר בכמה צורות, אך עודם רחוקים מלהוות חלופה בת-קיימא. כל השחקנים האחרים על הבמה, לרבות פוליטיקאים ממפלגות האופוזיציה הם בעלי משקל משני או שולי.[1]

תורת המהלך הטבעי

במהלך שנות החמישים שררה הדעה שההפיכות הצבאיות במזרח התיכון היו שלב התפתחות טבעי או הכרחי בהתפתחותה של המדינה הערבית. ואכן באותה תקופה נפוץ החיזיון של קבוצה של קציני צבא המתארגנת במחתרת, קמה ותופסת את השלטון בהפיכה צבאית ומקיימת את השלטון בידיה במישרין, לפעמים לתקופה קצרה ולפעמים לתקופה ממושכת, ועל-פי רוב מבלי למסור את ענייני המדינה לידי הממשלה הנבחרת.

הפיכה במצרים אז והיום

בסוף 1951, על רקע כישלון השיחות בין מצרים ובין בריטניה, פתחו המצרים במעשי איבה שהוצגו כהתפרצות הממית של פלוגות מתנדבים. מלחמת הגרילה הגיעה לשיאה בינואר 1952, כשהתנהל קרב בעיר איסמעיליה שלחוף התעלה, ובעקבותיו פרצו בקהיר פרעות מאורגנות בבריטים, ואחר כך בכל הזרים ובבני המיעוטים, הוצתו בתי עסק וכיוצא בזה. בשל כך פיטר המלך את הממשלה ומינה את עלי מאהר לראש ממשלה שמרנית. ממשלה זו לא החזיקה מעמד, והתבצעו חילופי ממשלות בתדירות גבוהה.