פיצול מדיני ופריחה תרבותית בחבר העמים האסלאמי במאות העשירית והאחת עשרה

לפי היו קנדי בספרו מחמד והח'ליפות, חלה במאה העשירית תמורה מעמיקה במרקם החברתי-מדיני של עולם האסלאם. הח'ליפות העבאסית התפרקה למספר גדול של מדינות ירשה מגוונות. המקורות האסלאמיים מציירים תמונה של מדינות בשליטתן של שושלות, כגון שושלת בני עקיל במוצול, שושלת בני מרואן במיאפארקין.  כל מדינה כזאת התקיימה בערך מאה שנים, ורבות מהן עברו מחזור דומה למדי של התהוות, פריחה תחת שליט חזק והתנוונות תחת יורשיו החלשים יותר. אולם יש לציין מדינות אלה היו שונות זו מזו בהרבה, בארגונן ובהשקפת עולמן, והן משקפות במידה רבה את המבנה המשקי והחברתי של החברה שבה קמה כל אחת מהן.

מהלך המהפכה העבאסית

העבאסים בראשית דרכם ביססו את כוחם בעזרת אבו-מסלם נציגם. בשלב זה העבאסים נשארו מאחורי הקלעים. אבו-מסלם השתלט על הדעוה בח'רסאן והחל בהכנות למהפכה פעילה. היו מספר מניעים שהביאו את העבאסים לפנות לכיוון ח'רסאן למרות היותו מחוז מרוחק. עקב ריחוקו של המחוז ממרכז השלטון האומאי, השלטון היה פחות ריכוזי מאשר במקומות אחרים והיה מתאים יותר לפעילות מהפכנית. נוסף על כך הייתה בו אוכלוסייה ערבית גדולה בלתי מרוצה, ומספר רב של מואלי שהיו מוכנים להתגייס למטרות העבאסים. זאת ועוד לחלק גדול באוכלוסייה היה ניסיון קרבי עקב היות המחוז אזור ספר.

הקריאה למהפכה העבאסית

המהפכה העבאסית מכילה בתוכה שני מרכיבים חיוניים האופייניים למהפכה מודרנית. השלב הראשון, שלב ההכנה הסודי, שמבוצע בהתאם לתכנים אידיאולוגיים המוגדרים היטב. השלב השני, הינו שלב ההתקוממות המזוינת, שבמקרה המהפכה העבאסית הוכתר בהצלחה. כאשר אנחנו באים לבחון את המהפכה העבאסית יש לבחון אותה על פי טרמינולוגיה אסלאמית.[1]

הרקע החברתי למהפכה העבאסית

 האידיאל של האסלאם המוקדם היה ליצור חברה צודקת יותר ושוויונית. החברה האסלאמית הייתה צריכה לעבור שינוי שבעקבותיו מעמדו של המאמין אמור היה להיקבע על פי ותיקותו באסלאם ואדיקותו. אולם במציאות שנוצרה בעקבות הכיבושים, התברר שלא חל שינוי.

לגיטימציה של שלטון באסלאם

נושא הלגיטימיות של השלטון ושל ההנהגה הפוליטית הטרידה את האסלאם מתחילת דרכו. הלגיטימיות לשלטונו של מחמד נבעה מהיותו שליח האל ובזכות הצלחותיו. עם מותו הפתאומי של מחמד עלו השאלות מי יחליף את מחמד בשלטון ומהי הלגיטימיות לשלטונו.[1]