השלכות ההגירה המוסלמית לאירופה

ב-2016, פנתה אלי גולשת שעוקבת אחר הבלוג וביקשה ממני לכתוב מאמר על השלכות ההגירה המוסלמית לאירופה. אמרתי לה אז שזה נושא מורכב מדי, ושאין לי את הידע והניסיון הדרושים כדי לתת תחזית מדויקת. היום במרחק של שמונה שנים החלטתי לחזור לסוגיה זאת ולהעלות מספר הרהורים בנושא:

סוגיית השואה הארמנית

בעקבות נאומו של ביידן התגובה התורכית לכך שהזכיר את המונח ג'נוסייד בהקשר הארמני, ברצוני למסמך מעניין שמצאתי בעבר בארכיון המדינה. מסמך זה מתייחס לתגובה התורכית להחלטה האירופית להכיר בשואה הארמנית.

אירופה מול הטרור

היום לפני 16 שנה אירע פיגוע הענק ברכבות ב-11 במארס 2004, שגרם למותם של כ-200 בני אדם ולפציעתם של למעלה מ-1000 ייזכר כנקודת מפנה בהכרתה של אירופה באיום הטרור הבינלאומי. הציבור הספרדי שיחק אמנם לידיהם של ארגוני הטרור והצביע, חמישה ימים אחר כך, נגד הממשלה המכהנת. הטענה של אל-קעידה שספרד נענשה על משלוח כוחות צבא לעיראק והניסיון הכושל של ממשלת ספרד להאשים את המחתרת הבסקית הביאו למהפך הביאו למהפך הפוליטי בספרד. אבל ב-19 במאי 2004 נועדו שרי הפנים של האיחוד האירופי והחליטו לנקוט כמה צעדי חירום.

להלן דברים שכתבתי עשר שנים לאחר הפיגוע על רקע הפיגוע שהיה בפאריס. אירופה מול הטרור

כלכלת תורכיה והאינטגרציה האירופית

במהלך שנות השמונים עברה הקהילה האירופית תהליכי העמקה והרחבה אשר שינו את הסביבה הכלכלית החיצונית של תורכיה. הרכיב הראשון בשינויים אלה הינו תהליך האינטגרציה האירופית שמטרתו היתה ליצור אזור ללא גבולות עד ה-31 בדצמבר 1992. רכיב נוסף היה האינטגרציה הפיננסית האירופית, והקמתם של האיחוד המוניטארי האירופי והבנק האירופי המרכזי. רכיב שלישי היה ההרחבה הדרומית של הקהילה שצירפה את יוון (1981), ספרד ופורטוגל (1986) כחברים מלאים.

מסחר עם אירופה

עד שנות השמונים "משלח היד" האירופי של תורכיה התבסס על הזהות והאידיאולוגיה של האליטה הכמאליסטית שהחזיקה בשליטה, ונתמכה בזמנים שונים על ידי האיום הביטחוני של ברית המועצות. התפתחותה של כלכלה תחרותית המכוונת ליצוא הוסיפה מימד נוסף לנטייה האירופית. אם היחלשותו של האיום הסובייטי והיותה של מערכת הערכים הכמאליסטית נתונה לאתגר מצידה של אליטת נגד יותר שמרנית ודתית, אפשר לטעון האופי החומרי, קשה והמוחשי של אינטרסים כלכליים ייהפך לבסיס יותר יציב לקשריה העתידיים של תורכיה עם אירופה.

תורכיה וקשריה עם הקהילה האירופית

מבחינה דיפלומטית, תורכיה ראתה עצמה כחלק מהמערכת המדינית האירופית מאז המאה התשע-עשרה כאשר האימפריה העות'מאנית נכללה בקונצרט של אירופה. למרות זאת, היא לעולם לא נחשבה חברה שוות זכויות במערכת. היחסים בין שני הגורמים החלו עם שקיעתה של האימפריה העות'מאנית. בעוד האימפריה איבדה את עליונותה הצבאית מול היכולות הטכנולוגיות של מדינות אירופה, החלה האליטה העות'מאנית לראות באירופה מודל חיקוי והחלה לייבא מאירופה רעיונות, דרך חיים, ודרכי חשיבה. תהליך זה הואץ בתחילת המאה העשרים, במיוחד לאחר הקמתה של הרפובליקה התורכית על ידי כמאל אטאתורכ (Kemal Atatürk).

האיחוד האירופי והקריטריונים להצטרפות

הצעד הראשון ביצירת איחוד אירופי נעשה בשנת 1950 על פי הצעתו של שר החוץ הצרפתי, רובר שומן (Robert Schuman ) לנהל במשותף את הפקת הפחם, הברזל והפלדה של צרפת ומערב גרמניה. הצאתו באה בעקבות מלחמת קוריאה ותהליכי השיקום העולמי לאחר מלחמת העולם שנייה. באותה תקופה גברה הדרישה לפחם ולפלדה. שיתוף הפעולה יצר יתרון כלכלי והיה גם מהלך שפתח לגרמניה פתח לקבלת לגיטימציה בינלאומית. בעקבות יוזמה זו הצטרפו לצרפת ומערב גרמניה גם בלגיה, הולנד, לוקסמבורג ואיטליה. בשנת 1951 נחתם הסכם פאריס והוקם איחוד הפחם והפלדה, שעיגן את הקשרים בין מדינות אלה, ונכנס לתוקפו בשנת 1952. בעקבות הקמת איחוד הפחם והפלדה (ECSC – European Coal and Steel Community) גדל היקף הייצור והסחר בתעשיות הכבדות במדינות אלו.