מסחר עם אירופה

עד שנות השמונים "משלח היד" האירופי של תורכיה התבסס על הזהות והאידיאולוגיה של האליטה הכמאליסטית שהחזיקה בשליטה, ונתמכה בזמנים שונים על ידי האיום הביטחוני של ברית המועצות. התפתחותה של כלכלה תחרותית המכוונת ליצוא הוסיפה מימד נוסף לנטייה האירופית. אם היחלשותו של האיום הסובייטי והיותה של מערכת הערכים הכמאליסטית נתונה לאתגר מצידה של אליטת נגד יותר שמרנית ודתית, אפשר לטעון האופי החומרי, קשה והמוחשי של אינטרסים כלכליים ייהפך לבסיס יותר יציב לקשריה העתידיים של תורכיה עם אירופה.

המרדף אחר שווקי ייצוא חדשים בשנות השמונים הובילו את היצרנים התורכיים לאירופה. השוק האירופי היה גדול, מה שנראה כמציע אפשרויות נוספות לתורכיה, עם אספקה גדולה של כוח אדם זול אך מיומן. על זה נוסף גידולה של אירופה גם כיעד לתיירות וגם כשוק לייצוא כוח אדם, בעיקר לגרמניה, דבר שהתחיל עוד בשנות השישים. יותר מזה, טורגוט אוזל המודע לחשיבות של פיתוחו של שוק אירופאי יחיד עד 1992, היה מודע לשינויים המהירים העוברים על היבשת, כמו שמראה בקשתו להצטרפות לאיחוד ב-1987.

כמובן שהמגעים המסחריים בין תורכיה לאירופה התחילו עוד לפני שנות השמונים. עליית המדרגות באינטגרציה הכלכלית ובמסחר נבעו מהיחסים בין אירופה לתורכיה מאז תחילת שנות השישים. מאז הסכם אנקרה (1963), תורכיה והשוק המשותף היו מחויבים להקמתו של הסכם מכס, כאשר סידורים מעשיים הוצבו בפרוטוקול הנוסף של 1970. בסביבות מחצית ממסחרה של תורכיה היה עם אירופה בתחילת שנות השבעים. הייצוא התורכי לשוק המשותף עמד על 644.4 מיליון דולר ב-1975. יותר מכך, היה כבר מספר מסוים של השקעות ישירות מאירופה בתורכיה.

עדיין, לפני סוף שנות השבעים יחסים מסחריים היו מעטים בהשוואה למה שיבוא לאחר מכן, במיוחד בתחום הסחר. הייצוא של תורכיה לקהילה האירופית עלה כאשר הכלכלה נהייתה יותר מכוונת ייצוא. בסוף שנות השמונים, הייצוא התורכי היה בסביבות 6.9 ביליון דולר, לעומת 1.3 ביליון דולר עשר שנים קודם לכן. בתורו, ככל שגדלה הכלכלה התורכית ייבאה סחורות מבחוץ, כך גדלה נוכחותה של הקהילה האירופית בייבוא התורכי. הייבוא התורכי מהקהילה האירופית גדל מ-2.4 מיליון דולר ב-1980 ל-9.3 ביליון דולר ב-1990.

מעניין לראות, שהגידול בסחר בין הקהילה האירופית לתורכיה אירע בלתי תלוי ביחס להתפתחויות הפוליטיות. תנועות לכיוון של הסכם מכסים נבעו מהפרוטקציוניזם התורכי באמצע שנות השבעים. היחסים התקררו בחזית הדיפלומטית ב-1978, כשראש הממשלה התורכי בולנט אסויט השעה הסדרים שהתקיימו תחת הסכם ההתאגדות. ההפיכה של 1980 הוביל את היחסים הדיפלומטית להקפאה עמוקה, עד 1986. והמשלחת הפרלמנטארית המשותפת לא התכנסה עד 1989.

קבלתה של יוון לאיחוד האירופי ב-1981 הפכה המתחים בין יוון לתורכיה לעניינה הפנימי של הקהילה האירופית למרות שמדיניותה של בריסל התכוונה להפך. זה הביא לחסימתן של מספר חבילות סיוע לתורכיה דבר שפגע ביחסים בין תורכיה לקהילה האירופית. היה זה בניגוד לרקע מבשר הרעות כאשר טורגוט אוזל ביצע את מה שהיה לא מקובל על ידי בריסל בהגישו בקשה לחברות מלאה ב-1987. פעולה זו נדחתה סופית בשנת 1989. אירועים אלה שפגעו ביחסים הדיפלומטיים/פוליטיים בין הקהילה האירופית לתורכיה לא פגעו ביחסים הכלכליים.

הגידול המהיר במסחר במהלך שנות השמונים המשיך למרות קיומן של הגבלות מסחריות רשמיות שהוצגו על ידי הקהילה האירופית. ההרחבה הדרומית שהתרחשה בשנות השמונים האיצה קיומה של מדיניות פרוטקציוניסטית כלפי תורכיה, שהקיפה מוצרי טקסטיל, מוצרי תעשייה ומוצרים חקלאיים. הקהילה האירופית התעקשה באופן תמידי על הצגתם של הגבלות התנדבותיות על ייבוא של טקסטיל. הגבלות אלה נרגעו, כך שעד 1994 טקסטיל כלל שני שליש מהייצוא הטורקי לאיחוד האירופי, והפכה בכך את תורכיה לספק הגדול היחיד של טקסטיל.

בעוד שבמהלך שנות התשעים צלעו היחסים הדיפלומטים בין תורכיה לקהילה האירופית, התחזקה האינטגרציה הכלכלית עוד יותר. הפעם הם הואצו על ידי יישומו המוצלח של הסכם המכסים ב-1996 בשטח של מוצרי הצריכה. בכך שפירקה הקהילה האירופית את רוב המנגנונים הפרוטקציוניסטים שלה, והאימוץ של מס חיצוני משותף הפכה את תורכיה לשוק אמין ונגיש יותר, ובכך הגדילה את חשיבותה המסחרית לקהילה האירופית.

כמובן, יהיה זה מוטעה לצמצם את היחסים הכלכליים בין תורכיה לאירופה רק לסחר גלוי. בין 1980 ו-1989 קיבלה תורכיה השקעות זרות ישירות בסך 4 ביליון דולר, פי תשע יותר מאשר בעשרים וחמש השנים קודם לכן. התרחבות זו באה כתוצאה מהליברליזציה של המערכת הכלכלית בתורכיה. עד 1990, הכמות של השקעות זרות שמקורן בקהילה האירופית גדלה בשבעים אחוז. בתחילת שנות התשעים תורכיה דורגה במקום העשרים העולמי בקרב היעדים להשקעה זרה.

בעוד הגידול בהשקעות זרות לעומת העבר נראה מרשים, במונחים אבסולוטיים וביחס למתחרותיה העיקריות של תורכיה במהלך שנות התשעים הוא היה די מאכזב. אולי ההשקעות הזרות בתורכיה גבוהות ביחס בהשוואה לעולם הערבי; בהשוואה לכלכלות הצומחות במזרח אירופה הישנה תורכיה מסתרחת מאחור במשיכת השקעות זרות. עד 1999 תורכיה דורגה במקום החמישים ושבע ברשימת היעדים להשקעות זרות. יותר מכך, חלק גדול מההשקעות הזרות הגיע לתורכיה על בסיס של אפשרויות מקומיות, ולא מתוך ראיית תורכיה כבסיס לייצוא.

גם תיירות צמחה מהר כחלק מהיחסים הכלכליים בין תורכיה לקהילה האירופית. ב-1991, כמעט חמישים אחוזים מכלל התיירים היו ממדינות הקהילה האירופית, בדומה לאירופים שמרוויחים בתורכיה בתחום התיירות. המספרים אמנם צנחו לאחר משבר המפרץ, אבל המצב התאושש באמצע שנות התשעים, דבר שמראה את הפוטנציאל. הנתונים מראים שמספר האירופים המבקרים בתורכיה כנראה ימשיך לגדול.

ב-1993 היה כבר אפשר לתאר את אירופה כמוקד משיכה כלכלי לתורכיה. ההשפעה החיובית של הסכם המכסים הפנה יותר את יחסיה הכלכליים החיצוניים של תורכיה כלפי אירופה. העמקת היחסים הכלכליים של תורכיה עם אירופה עם מספר גדול של תושבים תורכים הגרים באירופה, חלקם שוכנים שם כבר יותר משלוש עשורים, מראה שמבחינה מעשית ישנה אינטגרציה בין תורכיה לקהילה האירופית. מחירו של ניסיון להתיר קשרים כלכליים ודמוגראפיים כאלה יהיה יקר מאוד לשני הצדדים.

 

Philip Robins, Suits and Uniforms, London, 2003, pp. 212-220

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s