המצב הכלכלי ברצועת עזה בשנות החמישים

מאז מלחמת השחרור ועד היום היה מצבה הכלכלי של רצועת עזה בכי רע. להלן תיאור המצב הכלכלי ברצועה בשנות החמישים כפי שמופיע בספרו של שאול ברטל הפלסטינים מהנכבה לפדאיון 1956-1949.

ברטל מביא נתונים שצוטטו בתקשורת ואומצו גם בידי גורמים אחרים, לפיהם מספר התושבים ברצועה הגיע ב-1951 ל-295,322 נפש, מתוכם 90,195 בלבד תושבים מקומיים והיתר פליטים. אמנם רק 84,497 איש שכנו במחנות פליטים רשמיים והיתר שכנו בבתים פרטיים, אולם בשל המבנה הצר של הרצועה היא יכולה להיחשב מחנה פליטים גדול. מחנות הפליטים ביותר היו בעזה, בחאן יונס וברפיח (בעזה – 20,025 איש, בח'אן יונס – 13,000 איש וברפיח 16,404 איש). תוספת האוכלוסין הרבה גרמה להפקעת אדמות חקלאיות רבות בידי ססו"ת לצורך שיכונם של הפליטים בצריפים ובשיכונים. הצפיפות בצריפים ובשיכונים אלו היתה רבה. כל משפחה בת חמש נפשות קיבלה יחידת דיור בת חדר אחד, משפחה בת שש נפשות ומעלה קיבלה שני חדרים, ומשפחה בת שמונה נפשות ואילך קיבלה דירת שלושה חדרים.

נוסף לכך, הוא מסביר שבשל היווצרות הגבול החדש עם ישראל נאסרו לעיבוד אדמות רבות שהיו בצד הישראלי של הגבול כמו אדמות עמק דיר צניד (השייכות לבית חנון שבצפון הרצועה). לאוכלוסיית הפליטים לא היתה כל אפשרות להשתלב מיידית בתעסוקה הולמת, לכן פנו רבים לדרך ההברחות וההסתננות למרות הסיכונים הרבים שהיו כרוכים בכך, הן מצד הצבא המצרי והן מצד הצבא הישראלי. מה עוד שרבים מהפליטים שוכנעו להאמין, בידי אנשי המופתי ו"האחים המוסלמים", כרי כפריהם בישראל עדיין מחכים להם.

לטענתו, המצב הכלכלי הקשה ברצועת עזה אינו מפתיע. הוא מביא את הסברו של ח'ליל טוטאח – סופר פלסטיני-אמריקני יליד אלבירה, שביקר במזרח התיכון בשנים אלו ופרסם את חוויותיו בספר: Dynamite in the Middle East. לפי טוטאח "שדות החיטה של עזה ושדות נוספים שהיו לאורך כל הדרך לבאר שבע, נפלו בידי ישראל. פרדסי התפוזים בכפרים השכנים כמו דיר צניד וחרביה לא קיימים עוד. כרמי הזיתים, הפירות וגינות הירק וכל דברי האוכל של החיות ושל בני האדם נעלמו. עזה היתה בעברה שוק לכפרים השכנים ולשבטי הנודדים, אבל הכנסה זו נעלמה". טוטאח ממשיך ומתאר מצב של אוכלוסייה רעבה הנתונה לחסדים של מוסדות האו"ם. העיר עזה מזכירה לו עיר מתה ללא מרחב החיים שלה שנותק ממנה באכזריות.

אחוז האבטלה במחנות הפליטים והתנאים הנובעים מנזקי טבע כמו שיטפונות מתוארים בהרחבה בתקשורת המצרית והירדנית, כולל מענקים וקרנות סיוע שיזמו הממשלות לשם כך. עדות למצב הכלכלי הקשה הוא רואה בידיעה הבאה שפורסמה בעיתון אלשרק: "השלטונות המצרים בעזה עומדים למנות חמישים שוטרים נוספים ברצועה. קרוב ל-1,300 איש הגישו את בקשתם להירשם". כלומר, היו 26 מועמדים לכל משרה שהוצעה בידי המשטר. אפילו דרישת האוכלוסייה ברצועה להקים יחידות צבא פלסטיניות נבעה לא רק מטעמי בטחון אלא גם מהכוונה להוסיף מקורות תעסוקה נוספים במקום.

מודעות פרסומת

One thought on “המצב הכלכלי ברצועת עזה בשנות החמישים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s