הקמת יישובים חדשים ככלי למלחמה בהסתננות

לפי בני מוריס, בספרו מלחמות הגבול של ישראל, אחד האמצעים למלחמה בהסתננות היה הקמת יישובים חדשים, לטענתו במחצית השנייה של 1948 ולאורך מרבית 1949 נחשבו היישובים החדשים אמצעי חיוני במאמץ למניעת שיבה אפשרית של פליטים פלסטיניים. הכפרים הערביים הנטושים, שרבים מהם נותרו על עומדם, קרצו לפליטים; אבל אם ייושבו כפרים אלה ואדמתם תעובד, לא יהיה לפליטים לאן לבוא והלחצים המערביים והערביים למימוש שיבה זו יפחתו. בבד בבד עם זאת יעמיד יישובם של אתרים אלה מחסום מפני הסתננות פרטנית של פליטים יחידים המבקשים להתיישב מחדש או לקצור יבולים שהבשילו. כך אפוא יבלמו היישובים החדשים שיבה פלסטינית סיטונית וקמעונית כאחד.

לבסוף, יישובי ספר חדשים יחסמו את דרכי הגישה של המסתננים אל הארץ פנימה. " … ברור, כי עצם נוכחותן של נקודות עבריות תפחית את ממדי ההסתננות", כתב הרמטכ"ל ידין באביב 1950. הוא חזר על שיקול זה כעבור שנתיים בדברו על יישוב יהודי בכפר הנטוש ברעם, או בסמוך לו, בגליל העליון: "לקיומה של נקודת התיישבות יהודית בבר-עם אנו מייחסים חשיבות רבה ביותר. נקודה זאת תורמת רבה במניעת ההסתננות בגבול הצפוני.

פקידי רשות אזרחיים היו שותפים להשקפתו של ידין. מנהל מפעל פיתוח הנגב ביוני 1950 כתב, כי "הקמת היישוב מבטחים בלי ספק תגביר את הביטחון באזור זה". היישובים צמצמו את הצורך באנשי צבא או משטרה בכל נקודת חציית גבול אפשרית. במקום שלא היו יישובים או שהיו יישובים מעטים, נאלץ הצבא להשקיע במשאבי עתק במחנות, משלטים, סיורים ומארבים. דוגמה לכך ניתן למצוא ביסוד עשרים ושבע יישובים בחבל לכיש (ב-1956-1955). שלשלת יישובים אלה הוקמו רובם, לדברי מתכננם הראשי רענן וייץ, "לחסום את הגבולות ולבלום את ההסתננות" אל תוך ודרך "המותניים" שבין רצועת עזה והרי חברון. אחר כך הוקמו שלשלות נוספות של יישובים בצפון הנגב – שוב בראש ובראשונה לשם "חסימת גבולותינו להסתננות ולהתנכלות מבחוץ".

תופעת ההסתננות השפיעה גם על השקפות המתכננים לגבי הצורה והגודל המיטביים של היישובים החדשים. בדרך כלל הם העדיפו מושבים קטנים יחסית, מעגליים ו"מרוכזים", שהרווחים בין בתיהם קטנים מתוך כוונה להקטין את השטח הטעון גידור, הארה ושמירה. המבנה המעגלי, המרוכז, גם העניק למתיישבים תחושת ביטחון.

עם כל זאת מציין מוריס, כי הקמת שלשלת יישובי ספר אלה ומילוי המרחבים הריקים שבפנים הארץ לא בלמו את ההסתננות. אפשר שכמה דרכי גישה נחסמו, אבל היישובים החדשים עצמם סיפקו שפע יעדים חדשים למסתננים בעלי תושייה (ומזי רעב).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s