הח'ליפות באסלאם

דובר 'המדינה האסלאמית', אבו מוחמד אל־עדנאני, הכריז בחגיגיות ב־ 29 ביוני 2014 על חידוש הח'ליפות ועל מינויו של אבו בכר אל־בגדאדי לח'ליף. ההכרזה עוררה התלהבות בקרב רבבות מוסלמים ממדינות ערב והמערב, אשר החלו לנהור בעקבותיה אל שדות הקרב והעשייה הפוליטית־חברתית בסוריה ובעיראק ולהקדיש — במקרים רבים אף להקריב — את חייהם למען ביסוס הח'ליפות והרחבתה. תשעה עשורים לאחר שאתאתורכ ביטל את הח'ליפות בטענה שהיא מערכת אנכרוניסטית הממיטה אסונות ופגעים על המוסלמים בכלל ועל טורקיה בפרט, הוכח שלא נס ליחה. הח'ליפות — שהייתה בעיני כוחות לאומניים שפעלו במזרח התיכון בראשית המאה העשרים סמל לפיגור ולחוסר אונים של האסלאם לעומת המערב — הפכה לבשורת העתיד, בעוד מדינות הלאום הערביות — שסימלו בעבור אותם כוחות חילוניים את העתיד והיו אמורות להגשים חזון של עצמאות ומודרניזם — מצאו עצמן בעמדת מגננה.[1] להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עסקת הנשק הצ'כית-מצרית

ב-27 בספטמבר הדהים נאצר את העולם המערבי ואת העולם הערבי בהודעה על חתימת הסכם לרכש מקיף של נשק בין מצרים וצ'כוסלובקיה. עסקה זאת נחשבה כנקודת מפנה בהיסטוריה של המזרח התיכון הן בנוגע למעורבות הסובייטית במזרח התיכון והן בנוגע לסכסוך הישראלי ערבי. במאמר זה אתאר את הרקע לעסקה ואת ההשלכות שהיו לה במרחב המזרח תיכוני. להמשיך לקרוא

ממשלת פיצל בדמשק

בימים אלה על רקע התפרקותה האפשרית של סוריה למספר מדינות על רקע עדתי ודתי עולה השאלה מתי הייתה בעצם מדינה זו ישות שלמה העומדת בפני עצמה. במאמר זה רצוני להחזיר אותנו אחורה בזמן לראשית המאה הקודמת, לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. תקופה בה חולק המזרח התיכון למדינות השונות על חורבותיה של האימפריה העות'מאנית. להמשיך לקרוא

גזענות באירופה בשנות התשעים

כיום כאשר הדי הגזענות והאנטישמיות עולים באירופה צריך לזכור שאין מדובר בתופעה חדשה וכבר בשנות התשעים, וככל הנראה אפילו קודם לכן, היו קיימים סימנים אלה ונראה שאירופה לא למדה רבות מהיסטוריה הארוכה שלה ובמיוחד מקורות האירועים במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. להמשיך לקרוא

על היחס בין תרבות וטכנולוגיה

התרבות הגלובלית מופצת באמצעות רשת מורכבת של טכנולוגיות הפצה ונקלטת באמצעות מגוון הולך וגדל של טכנולוגיות ביתיות. משום כך הטכנולוגיה מעורבת לעתים קרובות במחלוקות בדבר תפוצתה העולמית המתרחבת של התרבות. הטכנולוגיה לא רק מככבת במחלוקות על גלובליזציה – רבים רואים בה את המאפיין המובהק ביותר של העידן הנוכחי. בכל קשת התחומים והמוסדות החברתיים – עבודה, משפחה, פנאי, חינוך ואפילו הבניית הזהות – ההתפתחויות הטכנולוגיות נתפסות כבעלות חשיבות עצומה לתהליכי השינוי. על פי התזה הזאת, שאפשר לכנותה התזה בדבר "חברת המידע", טכנולוגיית המידע היא סימן היכר מרכזי של הסדר החברתי העכשווי, וזרמים ורשתות של המידע הם הבסיס לארגונו.  להמשיך לקרוא

הצעת השלום של חוסני זעים

במהלך המשא ומתן של שביתת הנשק באביב 1949 בין ישראל לסוריה, הציע חוסני זעים, מי שהיה שליטה הצבאי של סוריה באותה תקופה, שסוריה תחתום על הסכם שלום מלא עם ישראל. לפי הצעתו, הסכם זה יכלול גבולות פתוחים וחילופי שגרירים מיידיים, וכן שיתוף פעולה כלכלי וצבאי. הוא אף הציע ליישב 250,000 עד 300,000 פליטים פלסטינים באזור הג'זירה בסוריה כחלק מהסכם השלום, אך עמד על כך שישראל תוותר ויתורים טריטוריאליים ושהוא ודוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל, ייפגשו על מנת לדון על הסכם השלום. אלא שבן-גוריון סירב להיפגש עם זעים כל עוד לא התחייבה סוריה לפנות את השטחים שכבשה במלחמת 1948 ולשוב לגבול הבינלאומי. להמשיך לקרוא

ההשקפה הסונית על העלווים

בניתוח מצב העניינים בסוריה מרבים להתייחס למתחים הבין-עדתיים כאחד הגורמים להידרדרות המצב בסוריה מאז האביב הערבי. מתחים אלה היו קיימים לאורך כל שנות קיומה של סוריה כמדינה והיו בין הגורמים לניסיון של האחים המוסלמים להפיל את שלטון נבעת' בשנות השבעים והשמונים שנסתיימו בכישלון. ברצוני להביא ברשומה זו דוגמה ליחסם של הסונים למיעוט העלווי השולט בסוריה.

ד"ר עומאר פ. עבדאללה מ"החזית המוסלמית הסורית" (הסונית), שפעלה בשנות השמונים בדרכים אלימות בניסיונותיה להפיל את המשטר העלאווי, מספר בספרו, המאבק הלאומי בסוריה[1], על הבוז והזלזול המאפינים את יחס הסונים לעלווים. להלן מספר ציטוטים מדבריו:

"הנוצַיירים (עלווים) קרואים על שם אבו-שואייב מוחמד איבן נוצייר א-נומיירי, שהתרועע על פי דיווחים בחוגי שלושת האִמאמים האחרונים, המתיחסים לנביא על הדוקטרינה האמאמית השיעית … תורתו והצהרותיו של איבן נוצייר הביאו אותו לידי סכסוך עם האמאמים שדנו אותו לגנאי ולקללה, והזהירו את תומכיהם מהסכנה הגדולה שבתורתו …"

"אבן נוצייר טען לסמכות בלעדית לפרש את תורת האִמאמים. הוא הכריז על עצמו כ'באב' (שער) האמאמים וה'חוגה' (ההוכחה הגלויה) שלהם. מקורות שיעיים וסוניים כאחד מוסיפים, כי הוא דחה את הדוקטרינה האיסלאמית בדבר סופיות הנבואה, והכריז על עצמו כעל נביא-שליח."

"הנוציירים הופיעו עם כן הופיעו עם כן כנוהים אחר איבן נוצייר – מוקעים על-ידי אותם אמאמים שטענו להיות תומכיהם … לעתים הם מוחלפים עם קבוצות דומות בחלקן באנַטוליה ובכורדיסטן, אשר כמוהם מאמינים כי עַלי איבן-טאלב מקורבו, בן דודו וחתנו של הנביא, היה התגלמות אלוהית. בלבול זה הוא חלק מהסבר לכך שהנוצַיירים מכונים כיום עלאווים … הנוציירים לא היו ידועים רשמית כעלאווים עד ספטמבר 1920, כאשר כוחות הכיבוש הצרפתיים החלו להתייחס אליהם בשם זה. הנוציירים העדיפו בדרך כלל להיקרא עלאווים מאחר ששם מכובד זה לא הוכתם בסטיגמה של קשרי העבר. הדבר גם הקל עליהם להציג עצמם כענף בתוך השיעה …"

"הנוציירים מסווגים בספרים העוסקים בכפירה סונית ושיעית כעדה שיעית קיצונית (עֻלאת) … עדות קיצוניות דומות ניסו למצוא מפלט מאחורי אמאמים אחרים, אך האמאמים הוקיעו אותם תמיד ולחמו בהם ובתומכיהם. בקיצוניותם הם דומים לבַהאים, הבַאבים, הבֶקטאשים, הקאדייאנים וקבוצות דומות שצמחו בקהילה המוסלמית. ניתן להוסיף שכמו הבהאים באירן והקאדיאינם בפקיסטן, הנוציירים מילאו תפקיד דומה של השתעבדות לאינטרסים אימפריליסטים. כפי שיתבהר מאוחר יותר, זהו תפקיד הנוציירים בסוריה כיום. בעבר הם מילאו תפקידים דומים של שיתוף פעולה מלא לטובת הצלבנים, הטאטרים כנגד האוכלוסיה המוסלמית באזור …"


[1] מצוטט בזרקור למזרח התיכון, דו"ח מס 35, כרך 12, 1 באוגוסט 1984.