עלילת דמשק

לפי ספרו של ברנרד לואיס היהודים בעולם האסלאם החלה הפרשה כאשר ב-5 בפברואר 1840 נעלם לפתע האב טומאסו, נזיר קאפוצ'יני בעל לאומיות סיציליאנית, יחד עם משרתו. ספר יהודי נאשם ברצח, ואחרי עינויים היה מוכן להודות במעשה. אחיו הנזירים של אותו טומאסו, בעידודו ובהסתתו של קונסול צרפת, רטי-מנטון (Ratti-Menton), הכריזו שהוא נרצח על-ידי היהודים למטרות פולחן. בעקבות הפצרות הקונסול אסר המושל, שריף פאשה, מספר נכבדים יהודים ורבים עונו. אחד מראשי הקהילה, יוסף לניאדו, נפטר בשעת החקירה; אחר, משה אבולעפיה, הציל עצמו על-ידי התאסלמות. הוא וכמה אחרים הודו תחת העינויים בכל מה שמאשימיהם ביקשו לשמוע. בכדי להצדיק ולקדם את מעשיו את מעשיו בדמשק נשען הקונסול הצרפתי על מסע עיתונות ער שנערך בצרפת נגד היהודים בדמשק ונגד היהודים בכלל. באותה העת שלט בדמשק מחמד עלי פאשה, המושל העת'מאני במצרים, שהצליח להפוך את מצרים יחד עם סוריה לנסיכות עצמאית למחצה, בשליטה עת'מאנית נומינלית בלבד. הוא נתמך במדיניותו על-ידי צרפת, ואילו בריטניה ומעצמות אירופה אחרות התנגדו לו.

השיקולים האלה, שהיו חלק מן התחרות בן המעצמות על השפעה מדינית, יכולים להסיר מדוע נתקבלו תשובות בלתי מספקות לפניותיהם של ראשי היהדות הצרפתית אל ממשלת צרפת, ואילו פניות דומות בבריטניה זכו לתגובה שונה לגמרי. ב-22 ביוני הודיע לורד פלמרסטון, שר החוץ הבריטי, לבית הנבחרים, שהוא הזהיר את עלי פאשה בפני התוצאות שעשויות להיות באירופה "ליחס הברברי" אל יהודי דמשק. ב-3 ביולי התקיימה אספה במנשון האוז (Mansion House), מעונו הרשמי של ראש העיר לונדון, ובה הוקיעו חברי פרלמנט וראשי כנסייה את העובדה, שהעלילה הביניימית הזאת הוקמה לתחייה ואת עינוייהם ורציחתם של חפים מפשע בשם אותה עלילה. ממשלות מערביות אחרות, ביניהן גם ארצות הברית, דיברו ופעלו מתוך תמיכה בעמדה הבריטית. בכינוס נכבדים יהודים בלונדון, בהשתתפו המדינאי הצרפתי היהודי כרמייה, הוחלט לשגר משלחת למזרח התיכון. המשלחת כללה את כרמייה עצמו, את בן ארצו המזרחן סלומון מונק ואת היהודי האנגלי סר מוזס מונטיפיורי.

למרות המכשולים שהציבו הנציגים הצרפתים בקהיר ובדמשק בדרכה של המשלחת, היא הצליחה להשיג את מטרתה, בתמיכה דיפלומטית ניכרת. ב-6 בספטמבר, בתשובה לאיגרת מתשעים קונסולים אירופיים, שיגר מחמד עלי פאשה הוראות לדמשק לשחרר את האסירים היהודים שנותרו בחיים. זמן קצר לאחר מכן הוא נאלץ לוותר על דמשק ושאר חלקי סוריה-ארץ ישראל, שהוחזרו לשליטה עת'מאנית מלאה. בדרכם חזרה לאירופה התקבלו חברי המשלחת אצל הסלטאן העת'מאני. על-פי בקשתם הוא פרסם פרמאן המגנה את האשמות ברצח למטרות פולחן כהוצאת דיבה חסרת, יסוד, המאשר מחדש את כוונת השלטונות העת'מאנים להגן על חיי היהודים ורכושם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s