צה"ל וההתיישבות

זאב דרורי דן בספרו אוטופיה מדים בתפקיד המיוחד שלקח צה"ל בהתיישבות בשנים הראשונות למדינת ישראל. לטענתו, השתלבותו של צה"ל במפעל ההתיישבות ברחבי הארץ לאחר קום המדינה הייתה מעוגנת בתפיסה של שילוב בין התיישבות להגנה שהחלה להתפתח כבר בתקופת העלייה השנייה. אנשי ה'שומר' דיברו על כך בטרם ייסדו את אגודתם, אבל הביטוי המובהק הראשון שלהם בשטח ניתן במחצית מלחמת העולם הראשונה, ב-1916. באותה שנה עלתה קבוצה של אנשי 'השומר' לגליל העליון לייסד את כפר בר-גיורא לאור הידיעות שהצבא האנגלי מתחיל לחצות את מדבר סיני בדרכו לעבר ארץ ישראל. אנשי הקבוצה הזו פעלו בראש ובראשונה על יסוד ההנחה כי התמסרותם לענייני שמירה על היישוב מחייבת אותם לסייע בקביעת עובדות לקראת ההכרעות המדיניות שעתידות ליפול עם סיום המלחמה. בהמשך לכך, בקיץ 1919, הכריזה האספה הכללית של 'השומר' על הכרתה "בצורך להתחיל בהתיישבות רחבה סמוך לגבולים, למטרת הגנה על הארץ ולהכנה לחינוך לאומי רבולוציוני, ולשם כך מחליטה היא להתחיל בסידור מושבי שומרים מיוחדים על גבולות ארצנו, ברוח האידאלים והעיקרים של 'השומר'".

לטענתו, בתפיסה זו היה משולב עוד רכיב מ"האידיאלים והעיקרים של 'השומר'". כדבריו של מנדל פורטוגלי, מראשי הארגון הזה: "יש צורך לשלב את השמירה עם העבודה, כך שנהיה בריאים בגופינו וברוחנו". מכאן, מן הסתם, היה עתיד בן-גוריון לשאוב את הדברים שאמר לחיילי הנח"ל בנובמבר 1948: "'השומר' לא רצה שחבריו יחיו כל הזמן על נשקם – חיים אלה עלולים לנוון ולדלדל את האדם – ומפני כן שאף למזג את חיי העבודה וההתיישבות בחיי שמירה והגנה […] וגם יסד כפרי שומרים: תל-עדשים בעמק, תל-חי וכפר גלעדי בגליל העליון". זו הייתה גם רוח דבריו של יוסף טרומפלדור בהתייחסו ל"אחד האמצעים שיש לראות בייסוד מושבי צבא מיוחדים, אשר שם תשבנה משפחות החיילים ואשר בהם יוכלו גם אנשי הצבא לעבוד לסירוגין, חודשים אחדים בשנה, את עבודת האדמה. מחיל עובדים כזה יהיה קל לעבור לאימון צבאי עממי, כלומר לשיטת המיליציה הכללית". גם הוא חשב כי השילוב בין שתי הפעילויות, ההתיישבותית והביטחונית, הוא תנאי חשוב לתרומתן האופטימלית לקידום המפעל הציוני.

עם החרפת המאבק על עתידה של ארץ-ישראל במחצית השנייה של שנות השלושים, הפכו ההתיישבות וההגנה עליה לגורם מרכזי במאבק המדיני. תוך כדי כך סיפקה ההתיישבות, ובמיוחד ההתיישבות הקיבוצית, משענת חשובה ביותר להתפתחותו של כוח המגן העצמאי. בגלל הרכבה האנושי ועל יסוד המבנה החברתי-כלכלי שלה היה אפשר לגייס מתוכה רבים וטובים לנוטרות, לצבא הבריטי ולפלמ"ח. אדרבה, בלי הקיבוצים שקלטו את מחלקות הפלמ"ח לא היה אפשר לקיים את הגוף הזה ככוח המגויס של ההגנה. דרך החיים של שילוב העבודה החקלאית והאימונים הצבאיים הייתה האופציה הזמינה היחידה לארגונו ולהחזקתו של כוח צבאי דל תקציב. במקביל ובמשולב, השהות בקיבוצים הטביעה בכוח הזה ערכים ומושגים של ההתיישבות העובדת. ערכים ומושגים אלה היו לחלק חשוב מעיצוב רוח היחידה והמוטיבציה של מחלקות הפלמ"ח והיה בהם כדי לעודד את נטייתם של פלמ"חאים לא מעטים לייסד יישובים נוספים חדורי תודעה ביטחונית משל עצמם.

על הקשר בין התיישבות וביטחון בכללותו בהתפתחות היישוב היטיב לומר יוסף אבידר: "האסטרטגיה ההתיישבותית בכל התקופה שלפני קום המדינה לא הייתה יכולה להתממש ללא הפוטנציאל של המתיישבים בעלי דחף חלוצי, שהיה נכון ללכת לתנאים קשים ביותר מבחינה כלכלית ולסיכונים ביטחוניים חמורים. זה היה למעשה הגורם הלוחם העיקרי שניצח במאבק על ההיאחזות ברחבי הארץ". ואילו בן-גוריון קבע, בעיצומם של השלבים המכריעים במלחמת העצמאות, כי "לא היינו עומדים במערכה זו של בלתי שווים, של אחד נגד ארבעים, ללא ההתיישבות שלנו, וקודם כל ההתיישבות העובדת […] אילולא הטיפוס האנושי של מתיישבינו, אילולא החזון המחייה אותם, שבו גילמו את חייהם ושעליו הגנו הוא והיא ויוצאי חלציהם והנוער אשר איתם, לא היה אולי עומד לנו כוחו של צבאנו ולא היינו מחזיקים מעמד לא בנגב ולא בעמק הירדן ולא בגליל העליון".

כחודשיים לפני כן אמר דוד בן-גוריון לחברי הוועד הפועל הציוני: "עלינו להקים יישובים ממן חדש, שונים מהרגיל, שאינם כתובים ב'שולחן ערוך' של אקדמיה צבאית, אלא מהווים חטיבות מעורבות של מתיישבים ולוחמים, חקלאים וחיילים. כך גוזרים עלינו התנאים המיוחדים הגאוגרפיים, הפוליטיים והחקלאיים של הנגב. בלי המלחמה לא נעשה ההתיישבות, ובלי ההתיישבות לא ננצח במלחמה בנגב". זו הייתה גם דעתו בשלהי המלחמה, כשאמר כי המשלטים בנגב צריכים להישאר משלטים צבאיים, אבל כל מקום שאפשר להזרים אליו מים או שיש בו מעיין טבעי צריך להפוך מיד ליישוב חקלאי של חיילים. הוא הוסיף על כך כי גם בגליל לא יהיה אפשר להחזיק בכוח צבאי בלבד ויש להקים לאורך גבול הלבנון שלשלת של יישובים צבאיים-חקלאיים. כך קרה שפעילות צה"ל במשימות החוץ צבאיות של ההתיישבות, בשנים הראשונות למדינה, נראתה כעניין טבעי ביותר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s