התגבשות תפיסת ההתיישבות הביטחונית

לפי אסנת שירן בספרה נקודות עז, התפתחותה והתגבשותה של תפיסת הפונקציה הביטחונית של ההתיישבות, מראשית ההגשמה הציונית בארץ עד לסוף תקופת המאבק היה מהלך ההתפתחות מדורג, אבולוציוני, כמו התפתחות המפעל הציוני כולו.

היעד הציוני של התיישבות יהודית בארץ-ישראל, הוביל לעימות עם תושבי הארץ הערבים בשני מישורים. האחד – ביטחוני-קיומי והשני האסטרטגי-לאומי. העימות במישור הקיומי ביטחוני אילץ את היישובים היהודים להבטיח את המשך קיומם, למרות ההתנגדות הערבית. השומרים העברים הראשונים נוצרו ופעלו כדי לתת תשובה לצורך זה. בה בעת החלו יזמות יישוביות בעלות אופי אסטרטגי. כוונתן הייתה להשפיע על תחומי המרכז היהודי ואחר כך על תחומי הבית הלאומי היהודי שיקום בארץ.

הקשר בין שני המישורים היה פרדוכסאלי: יישוב שעלה על הקרקע במטרה של "כיבוש שטח" או "הבטחת גבול", לא הגביר את הביטחון הקיומי. להפך, הוא הגביר את סכנת הקיום הן של היישוב עצמו הצפוי לפגיעות והתקפות, והן של שיישובים אחרים, העלולים להיפגע בגלל התנגדות הערבים ליישוב החדש.

ככל שגברו הסיכונים, גבר הצורך בשיפור אמצעי ההגנה על-ידי פתרונות "צבאיים" מתקדמים יותר מהקיימים, וככל ששופרו אמצעי ההגנה התגברה תחושת הביטחון של המוסדות המיישבים, וניתנו בידיהם אפשרויות נוספות ליוזמות התיישבותיות חדשות, וחוזר חלילה. ככל שהתפתח התהליך ההתיישבותי, הוא נרתם לשירות היעד האסטרטגי-הלאומי. ה"חיילים", כלומר המתיישבים, שקיבלו עליהם את מרות המוסדות ונשמעו להחלטותיהם, הופעלו על-פי שיקולים מרכזיים אסטרטגיים, והשיקולים המשקיים-כלכליים זכו למקום משני בלבד ושיקולים חברתיים כמעט שלא נחשבו.

בשלב הטרום מדיני של היישוב לא היתה שום אפשרות ליצור קבוצות מבצעיות-מקצועיות שיקימו נקודות מאחז בלבד ויחזיקו בהן כל עוד החזקתן נדרשת. תפיסת שטח במשמעות כזאת, בלא קשר ליעד ההתיישבותי של המקום או של הקבוצה, מעולם לא נשקלה ברצינות משתי סיבות עיקריות. ראשית, נשארה התפיסה הבסיסית של הגשמת הציונות באמצעות הקמת יישובים חקלאיים יהודיים בארץ-ישראל, מכאן שהמשימה להקמת היישוב החדש תוטל רק על מי שהוכשרו להתיישבות. שנית, קיום מסגרת צבאית של היישוב היה מותנה במתנדבים שיאיישו אותה, במשאבים שיקיימו אותה ובהסוואה מפני השלטון הבריטי. משקי ההתיישבות העובדת היטיבו לספק צרכים אלה יותר מכל גורם אחר.

ההתפתחות הזאת חיזקה את התדמית הביטחונית של ההתיישבות העובדת והיחידה ההתיישבותית נתפסה יותר ויותר כגורם ביטחוני: שוכנה בה מחלקת פלמ"ח, לעתים יש בה מפעל לייצור תחמושת או נשק, אחדים מחבריה ממלאים תפקידי פיקוד בהגנה ורוב חבריה וחברותיה מאומני נשק. מלבד זאת, ברשותה נשק מגן והיישוב עצמו מבוצר במושגי הביצורים של אותו הזמן. יישובים אחדים אף רכשו ניסיון קרבי בעמדם מול התקפה ערבית ויכלו לה.

ברמת המודעות הציבורית, שחוזקה באמצעות ההסברה של המוסדות, זכתה התדמית הביטחונית של היישובים להכרה מלאה. העובדה שב"מאורעות" 1939-1936, לא פונה שום יישוב עברי, חיזקה את ההכרה בכוחו העצמי של היישוב בכלל, והעצימה את המשמעות הביטחונית שיוחסה ליישובים הבודדים בפרט. אורות היישובים החדשים, שהתרבו והלכו, תרמה בוודאי תרומה של ממש לתחושת הביטחון של קבוצות המתיישבים הקטנות, המרוחקות והמבודדות, גם אם היה זה ביטחון פסיכולוגי בלבד.

תוכנית רוכל-לב משנת 1943 היתה, כנראה, הביטוי הקיצוני ביותר, ובמידת מה דמיוני, לאמונה בכוחו של היישוב המאורגן בארץ ובכוח יישוביו. התוכנית זרעה יישובים עבריים על כל גבעה רמה. אבל, אפילו היא התבססה על ההנחה, שגורם כלשהו יקנה ליהודים זכות ואפשרות להתיישב בכל חלקי הארץ. מאחר שלא נוצרה הסיטואציה הפוליטית הדרושה להגשמתה, היא נשארה במגירה, ולא היתה לה השפעה רבה על קובעי המדיניות או על הציבור הרחב.

שונה היה גורלו של מבצע עליית 11 היישובים בנגב, שנעשה בחשאי, בלא ידיעת הבריטים ובלא חסותם. הצלחת המבצע זכתה להד ציבורי עצום, והייתה לה השפעה חיובית על הביטחון בכוחה של ההתיישבות היהודית העצמאית. לראשונה הוכח, שההתיישבות ניתנת להגשמה לא רק למרות התנגדות הערבים, אלא גם למרות התנגדות הבריטים, בהסתמכות מלאה על כוחו של היישוב בלבד. מבצע זה היה בחזקת "מקדמה" ו"רמז" לבאות, לאפשרויות הטמונות בעצמאות.

בהתיישבות החדשה בשנה האחרונה לשלטון המנדט הושם דגש על יישוב "רצועות ספר" ובייחוד ברצועת הנגב. במקביל למהלכים המדיניים לקביעת גבולותיה של המדינה היהודית  העתידה לקום, הלכה והתחזקה האמונה בהשפעתה של ההתיישבות על מקבלי ההחלטות.

המלצות ועדת אונסקו"פ ואחר כך ההחלטה בעצרת האו"ם, אישרו וחיזקו אמונה זאת גם אם לא תמיד אימתו אותה. ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, שהיוותה מאז ראשית הציונות ביטוי עיקרי להתחדשותו הלאומית של העם בארצו, זכתה ערב ההחלטה באו"ם לשיא ההערכה הציבורית, הודות לתרומתה בתחומים שונים של ההגשמה הציונית אך בראש ובראשונה הודות לתרומתה לאסטרטגיה המדינית והביטחונית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s