גזענות באירופה בשנות התשעים

כיום כאשר הדי הגזענות והאנטישמיות עולים באירופה צריך לזכור שאין מדובר בתופעה חדשה וכבר בשנות התשעים, וככל הנראה אפילו קודם לכן, היו קיימים סימנים אלה ונראה שאירופה לא למדה רבות מהיסטוריה הארוכה שלה ובמיוחד מקורות האירועים במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

המצב הכלכלי ברצועת עזה בשנות החמישים

מאז מלחמת השחרור ועד היום היה מצבה הכלכלי של רצועת עזה בכי רע. להלן תיאור המצב הכלכלי ברצועה בשנות החמישים כפי שמופיע בספרו של שאול ברטל הפלסטינים מהנכבה לפדאיון 1956-1949.

להמשיך לקרוא

מקורותיה של בעיית ההסתננות

לפי דוד טל, בספרו תפיסת הביטחון השוטף של ישראל, ההסתננות לישראל מירדן ומרצועת עזה הייתה תוצאה כמעט ישירה של שינויי הגבולות ותנודות האוכלוסין באזור במהלך במהלכה של מלחמת העצמאות ובעקבותיה. לטענתו היו מעורבות בפעילות זו מעורבות קבוצות אוכלוסייה שונות, שהונעו מכוח מגוון של סיבות וגורמים.

קבוצה חשובה ובולטת הייתה האוכלוסייה הפלסטינית שנמלטה וגורשה מאזורי הקרבות בתחומי ארץ-ישראל. אותם פליטים ניסו להסתנן לישראל מתוך רצון לשוב לבתיהם, או כדי לקחת רכוש שהשאירו מאחוריהם במהלך הקרבות והמנוסה. היו בהם גם כאלה שביקשו לבקר קרובי משפחה שנותרו תחת שלטון היהודים או לפקוד את קברות אבותיהם. גורם חשוב נוסף להסתננות פליטים אלה היה מצוקה כלכלית קשה, שהניעה אותם לגנוב למחייתם בתחומי ישראל. בפעילות זו הצטרפו אליהם גם כנופיות של תושבים מכפרי הגדה המערבית, שיצעו למסעות גניבה ושוד. חלקם פעלו כקבלנים על פי הזמנות של סוחרים ערבים.

סוג נוסף של מסתננים היו תושבים שעם תום המלחמה מצאו עצמם שוכנים על קו הגבול והיו לתושבי ספר. מכאן ואילך נגזר עליהם להתרגל למציאות קיומו של קו גבול קרוב, בלתי מוחשי, שאין לחצותו. יתר על כן, קו הגבול הדמיוני הזה הפריד באופן מוחשי בין רבים מתושבי הספר האמורים לבין אדמותיהם ומקורות מחייתם. משלא השלימו עם המצב הזה והחליטו לשוב ולעבד את שדותיהם ופרדסיהם, היה עליהם להסתנן. פן אחר של אותה תופעה עצמה התבטא בניסיונות של ערבים תושבי הספר להשתלט על אדמות פנויות בצידו הישראלי של הגבול ולעבדן, או אפילו לקצור יבולים שגידלו מתיישבים ישראלים.

השתלטות צה"ל על הנגב, עד אילת, וניתוק הקשר היבשתי הרצוף בין שטחי סיני וירדן הביאו ליצירתן של שתי קבוצות מסתננים נוספות: בדווים ומבריחים. הבדווים נעו זה מאות בשנים במרחבי צפון-סיני, בדרום הנגב ובמרכזו ובדרום הר חברון, מחפשים מרעה לעדריהם ושולחים ידם בהברחות. עכשיו התקשו להסתגל למגבלות הקשוחות שהטילה ישראל על המעבר אל שטחה, או דרכו. כך גם מבריחים אחרים, שפעלו משכבר בין ממלכת מצרים וממלכת ירדן והמשך העיסוק במלאכתם עשה אותם גם למסתננים. נצטרפו אליהם גם ערבים מרצועת עזה שביקשו לבקר קרובי משפחה בהר חברון – ולהפך.

מסתננים אחרים הגיעו מירדן ומתחומי רצועת עזה ביוזמתם של גורמים פוליטיים, שניסו לחולל פעולות חבלה ורצח בשטח ישראל, כדי לקיים מתיחות צבאית מתמדת באזורי הגבול שלה, למנוע את הנצחת המציאות של קווי שביתת הנשק ולהשאיר את הסכסוך והבעיה בעינם. אליהם הצטרפו גם מסתננים שחדרו למען ביצוע פעולות נקם כנגד אזרחים ישראלים.

דוד טל מדגיש כי ההסתננות הפוליטית היוותה חלק קטן ממכלול התופעה, ורוב המסתננים הסתננו מטעמים של מצוקה כלכלית. אולם לא כך נראה הדבר בעיני ישראל, שהציבה את ההסתננות בהקשר הרחב יותר של הסכסוך הישראלי-ערבי, ושל בעיותיה הביטחוניות והמדיניות – ובכך הוסיפה להסתננות את עיקר הממד הפוליטי שלה. התגובות הנוקשות של חיילי צה"ל במאבקם למניעת ההסתננות גררו תגובות נגד מצד המסתננים.

לטענתו, הגברת הפעילות המזוינת של המסתננים הייתה גם תוצאה של אופן התגובה ביישובים הישראליים. ריבוי מקרי הגנבה והשוד של המסתננים הביא להגברת השמירה ביישובים ולהגדלה של מספר השומרים החמושים, ובהמשך לכך התחמשו גם המסתננים והחלו להגיב באש על הניסיונות להפריע להם במלאכתם.

מטרות ההסתננות

לפי שאול ברטל בספרו, הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון 1956-1949, המשותף לכל סוגי ההסתננות הוא חוסר ההשלמה של אוכלוסיית ערביי ארץ-ישראל עם תוצאות מלחמת 1948.

הוא מצביע על חמש מטרות עיקריות:

1. הסתננות מסיבות כלכליות – חלק גדול מאוכלוסיית הפליטים ברצועת עזה המצרית ובגדה המערבית הירדנית ניסו לחזור ולקצור את התבואה שאותה השאירו בשעת מנוסה. חלק מהכפרים שלאורך קווי שביתת הנשק נחצו או נשארו בתחום מדינות ערב אך חלק מהשדות נשארו בצד הישראלי של שביתת הנשק.

2. החלשה כלכלית של מדינת ישראל – ההסתננות נתפסה בעיני האוכלוסייה הערבית של הגדה המערבית והרצועה כאמצעי ליצירת לחץ על ישראל ולשימור מצב האיבה בין מדינת ישראל למדינות ערב השכנות. היא נראתה בעיניהם פעולה חוקית ולגיטימית אשר מנעה מהתוקפן הציוני לממש את פירות ניצחונו בשדה הקרב באמצעות לקיחת רכוש וגנבת עדרים וציוד אחר ובאמצעות הטרדה בלתי פוסקת של המושבים והקיבוצים הישראליים באזור קווי שביתת האש.

3. הסתננות לביצוע מטרות חבלה – חלק מהמסתננים עשו זאת כדי לבצע פעולות חבלה בעורף הישראלי. פעולות אלו אורגנו בידי גורמים שונים בחברה הפלסטינית. לעתים נתמכו ארגונים אלו בידי המשטרים הערביים השונים. עם זאת, היו גם מקרים של חוליות מסתננים שהסתננו מטעמי נקמה פרטית. לפעמים היו אלו קבוצות מבריחים שביצעו רצח וחבלה נוסף לפעולות ההברחה תמורת תשלום מצד הגורם המארגן.

4. הסתננות לצורך הברחה או ביקורי קרובים – הקמת מדינת ישראל יצרה חיץ גיאוגרפי שהפריד בין ירדן למצרים. הפרדה זו הייתה בעייתית לקבוצות מבריחים ובדווים שבעבר נהגו לעבור דרך אזור צפון הנגב ללא הפרעה. סיבה נוספת הייתה הרצון להגר מרצועת עזה הצפופה והדלה אל הגדה המערבית שנתפסה כמשגשגת יותר.

5. פגיעה בריבונות הישראלית – ההסתננות נתפסה בידי מדינות ערב והציבור הערבי במצרים וירדן כתופעה לגיטימית הנובעת גם מחוסר ההכרה בנטע הזר ושמו ישראל. היא אפשרה למדינות ערב להציג את הריבונות הישראלית כשברירית על ידי טשטוש גבולות קווי שביתת האש. כמו כן נתפסה ההסתננות כנובעת ממעשי הגזל הנובעים מעצם הקמת מדינת ישראל ודבר זה אפשר למדינות ערב להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל בנוגע לסוגיית הפליטים.