האסלאם כאידיאולוגיה פוליטית

לפי מאליס רות'וון, בספר המבוא שכתב על האסלאם במסגרת סידרת המבואות של הוצאת אוספורד, המילה "פונדמנטליסט" בשפה המקובלת כיום מתארת מוסלמי השואף להקים מחדש את המדינה האסלאמית, תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותו. בהתאם להשקפה זו, משימתה של המדינה האסלאמית היא להשליט את מרות ההלכה המוסלמית – השריעה. המילה "פונדמנטליסט" היא בעייתית בגלל מקורותיה הנוצריים. במקורו היה הפונדמנטליזם תנועה שכמה נגד התיאולוגיה הליברלית או המודרניסטית שהופצה בבתי מדרש פרוטסטנטיים באמריקה. התנועה יצאה בעיקר נגד התפישות שערערו עם קבלתם כפשוטם של אירועים על-טבעיים כגון ששת ימי בריאות העולם, לידתו של ישו מהבתולה, תחייתו הפיזית וחזרתו הממשמשת ובאה. כל הכותבים והאידיאולוגים המוסלמים הנתפסים כפונדמנטליסטים אימצו פירושים מודרניסטיים ואלגוריים כלשהם של הקוראן, בעוד כל המוסלמים המאמינים, לא רק אלה המתוארים כפונדמנטליסטים, רואים בקוראן את דבר האלוהים הנצחי והבלתי אמצעי. להמשיך לקרוא

אסלאם ומערב בין עימות להשלמה

ב-2002 פרסם מרכז משה דיין קובץ מאמרים שדן בסוגיית היחסים שבין אסלאם ומערב במזרח התיכון לאור אירועי ה-11 בספטמבר 2001. את הקובץ פתח מאמרו של ברנרד לואיס שתיאר את שורשיה ההיסטוריים של תפישת האסלאם את המערב. האסלאם חילק את העולם בין דאר אל-אסלאם, בו היה שלטון מוסלמי וחל המשפט המוסלמי, לבין דאר אל-חרב, שאר העולם שנשלט על ידי כופרים. התפישה הדיכוטומית הזאת ליוותה את מגעיו של העולם המוסלמי עם המערב לאורך ההיסטוריה ושיקפה לא רק מאבק על השליטה בעולם אלא על העליונות הרוחנית, התרבותית-דתית בו. העת החדשה נשאה בחובה תהליכי מודרניזציה והתמערבות, שטשטשו את הדיכוטומיה הזאת, אך הם גם הצמיחו תנועות פונדמנטליסטיות שהתנגדו להם ופתחו במאבק נגד מתמערבים מבית, שייבאו את דרכיהם של הכופרים וכפו אותן על המוסלמים, ונגד המערב ממנו יובאו דרכים אלה. להמשיך לקרוא

חסן אל-בנא

אקטיביסט מוסלמי, נולד ב-1906 באלכסנדריה והמייסד של תנועת האחים המוסלמים, הוא הצטרף לאגודה מיסטית בגיל 13. בשנת 1922, כאשר מצרים קיבלה עצמאות מוגבלת מאנגליה, הוא נרשם ללימודים בבית-ספר למורים בבתי ספר יסודיים. בספטמבר 1927 הוא נהיה מורה בבית ספר יסודי באסמעאליה, ביתה של חברת תעלת סואץ ועיר בעלת תושבים זרים רבים. הוא דיבר נגד הדרכים הליברליות והזרות ובמארס 1928 הוא ייסד את הסניף הראשון של האחים המוסלמים, שפעלה למען כינונה של מדינה דתית במצרית. עשרים שנה מאוחר יותר הוא פיקח על בערך 2,000 סניפים של האחווה בכל רחבי מצרים ועל הפצתם של פרסומי האגודה בכל רחבי העולם המוסלמי. לאחר מלחמת העולם השנייה ייסדה האגודה מיליציה, שהשתתפה במלחמת ישראל-ערב של 1949-1948, והתנקשה  וביצעה פעולות אלימות נגד ממשלת מצרים. הממשלה הוציאה את האגודה מחוץ לחוק בדצמבר 1948; האגודה התנקשה בשר שאסר על קיומה. חסן אל-בנה נרצח על-ידי המשטרה מספר שבועות לאחר מכן, ב-12 בפברואר 1949.

מקור:

"Banna, Hassan Al- (1906–1949)." Dictionary of the Israeli-Palestinian Conflict. Vol. 1. Detroit: Macmillan Reference USA, 2005. 58-59. 2 vols. Gale Virtual Reference Library. Gale. Natl Mem Inst For Prevention of Terrori. 15 Oct. 2008

<http://find.galegroup.com/gvrl/infomark.do?&contentSet=EBKS&type=retrieve&tabID=T001&prodId=GVRL&docId=CX3434400168&eisbn=0-02-865996-1&source=gale&userGroupName=nmipt&version=1.0>.

האחים המוסלמים במצרים

תנועת "האחים המוסלמים" הוקמה ב-1929 על ידי השיח' חסן אל-בנא באסמאעיליה. הרקע להקמתה היה הצורך לתת מענה לחדירה הגוברת והולכת של המערב למצרים מבחינה תרבותית, כלכלית וטכנולוגית. נוסף על כך, מצרים הייתה נתונה במשבר כלכלי עמוק, שהושפע מהמשבר הכלכלי העולמי בשנים 1928-1929. בשל המשבר הכלכלי העולמי חלה ירידה במחירי הכותנה, שהינה אחד מענפי היצוא העיקריים של מצריים. המשבר העולמי גרם לאבטלה גבוהה בערים ולמצוקה קשה בכפרים. כל אלה היו בין הגורמים שהכשירו את הקרקע לפעילות "האחים המוסלמים". להמשיך לקרוא

התארגנויות ג'יהאדיות במצרים

בתקופת שלטונו של נאצר היתה תנועת "האחים המוסלמים" במחתרת וחבריה ישבו בכלא. עובדת היותם בכלא ורדיפתם על ידי השלטונות הביאה להקצנה בקרב חוגים מסוימים ב"אחים המוסלמים", וחלק מחבריה פרשו מהתנועה והקימו ארגונים שונים. ראוי לציין את סייד קוטב כדמות משפיעה באידיאולוגיה של אותם ארגונים. להמשיך לקרוא

השוואה בין שני ארגוני טרור

ניתן לחלק את ארגוני הטרור האסלאמיים במצרים לשני זרמים עיקריים – הזרם הג'יהאדי וזרם האשמה בכפירה. בזרם הג'יהאדי נכללים בין השאר קבוצות אל-ג'יהאד וקבוצת אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה. בזרם ההאשמה בכפירה בולטת הקבוצה אל-תכפיר ואל-הג'רה. אם נשווה בין שני הארגונים, אל-ג'יהאד ואל-תכפיר ואל-הג'רה, נראה כי קיים שוני בצורת הארגון, גיוס החברים ובתפיסה האידיאולוגית. להמשיך לקרוא

תנועות אסלאמיות במזרח התיכון

עלייתן של התנועות האסלאמיסטיות כגורם חברתי ופוליטי מוביל במזרח התיכון, וככלי הביטוי העיקרי להתנגדות לסדר החברתי והפוליטי הקיים, היא ציר מרכזי בתולדות האזור בשלושים השנים האחרונות. אין מדובר רק בהיקף החזרה אל הדת, אלא בהפיכתה של הדת לגורם פוליטי מרכזי הן על ידי המשטרים והן על ידי האופוזיציה כאחד. התנועות הללו הן תנועות פוליטיות העוסקות בראש ובראשונה בגיוס חברתי ופוליטי של ההמונים. עוצמת התופעה התבטאה בתפיסת השלטון בשתי מדינות ? איראן וסודאן, באיום הישיר על מספר משטרים נוספים, וכאמור בשימוש באלימות על ידי הגורמים היותר רדיקלים. ביטוי נוסף לאקטיביזם הוא הלחץ להחלת החוק האסלאמי כחוק המדינה  במקום מערכות החוקים שנלקחו מהדגם המערבי.[1] להמשיך לקרוא