עסקת הנשק הצ'כית-מצרית

ב-27 בספטמבר הדהים נאצר את העולם המערבי ואת העולם הערבי בהודעה על חתימת הסכם לרכש מקיף של נשק בין מצרים וצ'כוסלובקיה. עסקה זאת נחשבה כנקודת מפנה בהיסטוריה של המזרח התיכון הן בנוגע למעורבות הסובייטית במזרח התיכון והן בנוגע לסכסוך הישראלי ערבי. במאמר זה אתאר את הרקע לעסקה ואת ההשלכות שהיו לה במרחב המזרח תיכוני. להמשיך לקרוא

שקיעתה של הפאן-ערביות

בינואר 1970 פרסם מרכז ההסברה חוברת על נאצר ושקיעת הנאצריזם. במסגרת זה הובאו דבריו של העיתונאי הלבנוני מישל אבו-ג'ודה. בדבריו הוא הגיב על כשלון ועידות הפסגה הערביות – המוסד אשר יסד נאצר לאחר שבראשית שנות השישים נכשלו מאמציו לכונן איחודים יוניטריים או פדרטיביים בעולם הערבי. תוך כדי הוא הפנה את הסרקזם שלו נגד הטרמינולוגיה הנאצריסטית בנושא האיחוד הערבי. להלן תוכן דבריו:

היטיבו לעשות שליטי ערב בהסכימם, בכתב, על מה שנקרא מזימת השתיקה. השתיקה איש כלפי רעהו, השתיקה בעניין מצבם, השתיקה בעניין משטריהם, השתיקה בעניין קיומם. לאחר שבע עשרה שנה לבעיית פלשתין, ושש עשרה שנה להפיכות הצבאיות בשם פלשתין, קרה שהמהפכנית הצבאיים, הסוציאליסטים, האיחודיים ומחוללי השינויים נפגשו עם שארית אלה הנוגדים אותם, והגיעו יחד עמם להשלמה עם העובדות כדלהלן:

לא איחוד כולל, ולא איחוד משולש, ולא איחוד זוגי, ולא איחוד השורה, ולא איחוד המטרה, ולא איחוד של רצון, ולא איחוד מדיניות. היינו – אין תחליף ללידה הערבית; היר תהיה ליגת מסגרות מדיניות, וליגת משטרים ולא ליגת העמים …

האם יש לנו צורך במפקדות חדשות לצורך סיבוב שני? מפקדות מהפכניות, צבאיות, סוציאליסטיות, איחודיות, ומחוללות שינויים? או שהעמים יבקשו את ההודעות ואת המסמכים של קזבלנקה כדי לחתום עליהם: מסכימים. מסכימים. פלשתין לפלשתינאים. והמשטר לשליטים, למלכים, לנשיאים ולאנשיו צבא. להתראות באלג'יריה ושנה טובה. שנה טובה לנשארים. ולאלה שיישארו. מבין השליטים הצבאיים והלא צבאיים.

הדברים פורסמו במקור באל-נהאר, 18 בספטמבר 1965. כבר אז קלטו והבינו אנשים, שבעולם הערבי (ולצערנו לא רק שם…) , המהפכות והשינויים הם בעיקר עניינים של רטוריקה וססמאות. למרות כל זאת אנחנו ממשיכים להאמין לססמאות ולהבטחות לשינויים בתקווה לשחר של יום חדש. והמבין יבין …