פיצול מדיני ופריחה תרבותית בחבר העמים האסלאמי במאות העשירית והאחת עשרה

לפי היו קנדי בספרו מחמד והח'ליפות, חלה במאה העשירית תמורה מעמיקה במרקם החברתי-מדיני של עולם האסלאם. הח'ליפות העבאסית התפרקה למספר גדול של מדינות ירשה מגוונות. המקורות האסלאמיים מציירים תמונה של מדינות בשליטתן של שושלות, כגון שושלת בני עקיל במוצול, שושלת בני מרואן במיאפארקין.  כל מדינה כזאת התקיימה בערך מאה שנים, ורבות מהן עברו מחזור דומה למדי של התהוות, פריחה תחת שליט חזק והתנוונות תחת יורשיו החלשים יותר. אולם יש לציין מדינות אלה היו שונות זו מזו בהרבה, בארגונן ובהשקפת עולמן, והן משקפות במידה רבה את המבנה המשקי והחברתי של החברה שבה קמה כל אחת מהן.

יתר על כן, בניגוד למודל שפיתח אדוארד גיבון (1794-1737) בספרו, שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית, לפיו בתקופת בו מתפרקת אימפריה מתמוטטים גם המוסדות התרבותיים, קנדי אומר, שבתקופה זו היו פעילות נרחבת והישגים גדולים במישור התרבותי. מקצתה של פעילות זו התרכזה באיסוף אוצרות התרבות הערביים של ימי העבר הקלאסיים, בסידורם ובמיונם. אבן-אל-נדים (מת ב-995) חיבר ספר ביבליוגרפי, ובו רשם את כל יצירות הספרות הערבית שהיו בימיו; אבו-אל-פרג' אל-אצפהאני (מת ב-967) ערך אוסף מקיף של תולדות חייהם ויצירותיהם של כל המשוררים הערביים הנודעים.

אך הפעילות התרבותית של תקופה זו חרגה בהרבה משימור אוצרות העבר. המאה העשירית והמאה האחת-עשרה היו תקופה של הישגים תרבותיים מרשימים בתחומים שונים: אל-מנתבי (מת ב-965) ואבו-אל-עלא אל-מערי (מת ב-1058) בשירה, אבן-סינא (מת ב-1037) ברפואה ובפילוסופיה, אל-מסעודי (מת ב-956) בכתיבת היסטוריה, ואל-מקדסי (מת אחרי 985) בגיאוגרפיה ובספרות מסעות – כל אלה אינם אלא אחדים מתוך שורה ארוכה של גדולי היצירה התרבותית בתקופה זו.

פריחה תרבותית זו הייתה במובן מסוים פרי הפיצול הפוליטי שחל בתקופה זו, ושסיפק לאנשי הספרות והמדע מקורות חסות חדשים. גם המחלוקות הדתיות של התקופה, בייחוד הפיצול הגובר בין האסלאם הסוני ובין האסלאם השיעי, עודדו ויכוחים מעמיקים וכתיבה תיאולוגית משמעותית. בגדאד שמרה אמנם על חשיבותה, אך עתה שוב לא הייתה המרכז התרבותי הדומיננטי כמו שהייתה בימי הח'ליפות העבאסית. במקום החסות של חצר הח'ליפים באה עתה תמיכתן של חצרות שליטים רבים באזורי האימפריה. בזכות פיצול זה נוצרו יצירות תרבות רבות ומגוונות, ובזכותו יכלו אישים כמו מתנבי או אבן-סינא לעבור באין מפריעה מאזור לאזור, אם חשבו זאת למועיל להם.

מהלך המהפכה העבאסית

העבאסים בראשית דרכם ביססו את כוחם בעזרת אבו-מסלם נציגם. בשלב זה העבאסים נשארו מאחורי הקלעים. אבו-מסלם השתלט על הדעוה בח'רסאן והחל בהכנות למהפכה פעילה. היו מספר מניעים שהביאו את העבאסים לפנות לכיוון ח'רסאן למרות היותו מחוז מרוחק. עקב ריחוקו של המחוז ממרכז השלטון האומאי, השלטון היה פחות ריכוזי מאשר במקומות אחרים והיה מתאים יותר לפעילות מהפכנית. נוסף על כך הייתה בו אוכלוסייה ערבית גדולה בלתי מרוצה, ומספר רב של מואלי שהיו מוכנים להתגייס למטרות העבאסים. זאת ועוד לחלק גדול באוכלוסייה היה ניסיון קרבי עקב היות המחוז אזור ספר. להמשיך לקרוא

הקריאה למהפכה העבאסית

המהפכה העבאסית מכילה בתוכה שני מרכיבים חיוניים האופייניים למהפכה מודרנית. השלב הראשון, שלב ההכנה הסודי, שמבוצע בהתאם לתכנים אידיאולוגיים המוגדרים היטב. השלב השני, הינו שלב ההתקוממות המזוינת, שבמקרה המהפכה העבאסית הוכתר בהצלחה. כאשר אנחנו באים לבחון את המהפכה העבאסית יש לבחון אותה על פי טרמינולוגיה אסלאמית.[1] להמשיך לקרוא

הרקע החברתי למהפכה העבאסית

 האידיאל של האסלאם המוקדם היה ליצור חברה צודקת יותר ושוויונית. החברה האסלאמית הייתה צריכה לעבור שינוי שבעקבותיו מעמדו של המאמין אמור היה להיקבע על פי ותיקותו באסלאם ואדיקותו. אולם במציאות שנוצרה בעקבות הכיבושים, התברר שלא חל שינוי. להמשיך לקרוא

לגיטימציה של שלטון באסלאם

נושא הלגיטימיות של השלטון ושל ההנהגה הפוליטית הטרידה את האסלאם מתחילת דרכו. הלגיטימיות לשלטונו של מחמד נבעה מהיותו שליח האל ובזכות הצלחותיו. עם מותו הפתאומי של מחמד עלו השאלות מי יחליף את מחמד בשלטון ומהי הלגיטימיות לשלטונו.[1] להמשיך לקרוא