השפעת מלחמת העצמאות על התפתחויות במצרים

מלחמת העצמאות חוללה שינויים בקרב מדינות ערב. בתחילה השתררו תדהמה בלבול רגשות תבוסתנות ורפיון רוח. מיד הוחל בחיפוש אחרי אשמים וכל גורם וחוג מן הנוגעים בניהול המלחמה הזדרז לנקות את עצמו מאחריות ולהשים את יריביו בבגידה. כך נתערער האמון ההדדי בין קבוצות שונות וגבר הפירוד בתוך מדינות ערב וביניהן. התעורר נחשול שנאה וזעם כלפי המנהיגים והאחראים לניהול מדינות ערב והם הוקעו כפושטי רגל ובוגדים.

בשנת 1953 כתב אשר גורן סקירה על התמורות בארצות ערב בעקבות תבוסתן בארץ ישראל.[1] להלן הדברים שכתב בנוגע למצרים. דברים אלו שהיו נכונים לזמנם מדגימים השלכות אלה ומראים כיצד יכול אירוע טראומטי ברמה לאומית להביא לשינויים רדיקליים בשלטון ובחברה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מהותו של המשטר החדש במצרים

ב-23 ביולי 1952 השתלטו כשלושת אלפים חיילים ומאתיים קצינים על מטה הצבא הראשי בקסרקטין עבאסיה. ראש המטה הכללי גנרל מוחמד פריד נאסר בצוותא עם הקצינים שהיו אתו. במקביל השתלטו יחידות צבא על מספר מוסדות וביניהם: מטה חיל הספר, כל נמלי התעופה ותחנת השידור המרכזית בקהיר.  ההודעה הראשונה לציבור על תפיסת השלטון נמסרה ברדיו בשעה שבע בבוקר על ידי אנואר אל-סאדאת. הוטל פיקוח בטחוני על הבירה ונאסרו כל הפגנות שהן.

ראש הממשלה הילאלי התפטר והקצינים החופשיים, שהובילו את ההפיכה, ביקשו את עלי מאהר להקים ממשלה המורכבת מעובדי ציבור. שלושה ימים לאחר מכן, ב-26 ביולי, נצטווה פארוק להתפטר ולצאת את הארץ לצמיתות. בנו הינוקא, יורש העצר אחמד פואד, הוכרז מלך ונתמנתה מועצת עוצרים. בשעה שש באותו ערב הפליג פארוק בספינה לאיטליה.

הפיכה בצבא מצרים, מעריב, 23-7-1952
מעריב 23.7.1952

מספר חודשים לאחר מכן כתב יעקב בהם סקירה מטעם מחלקת החקר של משרד החוץ (ספטמבר 1952) תחת הכותרת "לבטי המשטר החדש במצרים". במסגרת סקירה זו הופיעה הערכה על אופיו של המשטר החדש המופיעה כלשונה בהמשך המאמר.

לבטי המשטר החדש במצרים, ספטמבר 1952
ארכיון המדינה, חצ-2409/2

המשטר החדש במצרים רחוק עדיין מיציבות. שאיפת הצבא לתיקונים חברתיים נתקלת בהתנגדות נמרצת מצד השכבה החולשת על ענייני הכלכלה והחברה עשרות בשנים. גם לאחר קבלת ההחלטה על הרפורמה האגרארית לא חוסלו קני ההתנגדות למשטר החדש. כן לא הצליח המשטר החדש עד כה להתבסס בציבור האזרחי.

אף על פי שהמשטר החדש לא הגיע עדיין לכלל יציבות ניתן להצביע על תופעות אחדות המאפיינות  את ההתפתחות החדשה בארץ הנילוס: זו הפעם הראשונה בתולדותיה של מצרים החדשה ששליטיה שמים את הדגש בעיותיה הפנימיות. עד כה דחק הטיפול המרוכז בשאלת הסכסוך האנגלי מצרי את שא הבעיות החברתיות החמורות לקרן זווית. אפילו אם נניח שאין בתיקונים החברתיים המוצעים על ידי הצבא משום פתרון יסודי של בעיותיה החברתיות של מצרים, הרי מהווה עצם הכיוון החדש – ההבלטה של הבחינה החברתית – מפנה חשוב ומכריע בחיי הציבור המצרי. מפנה זה שחרר כוחות חברתיים חדשים בארץ הנילוס. בפעם הראשונה נוכחו בני מצרים לדעת כי אפשר ללחום בגילויי הריקבון והשחיתות במולדתם ואף לנצח. לקח זה מן ההכרח שייתן את אותותיו בחינוך הדור המצרי החדש.

המכשול הגדול לסיכויי התבוססותו של המשטר החדש ולהצלחת מגמותיו החברתיות מהווה המציאות החברתית במצרים שקפאה על שמריה עשרות בשנים. המצב בתוך המפלגות המצריות הוא רק ביטוי של אותה המציאות. אין כיום במצרים שכבה חברתית המסוגלת לקדם  את ההתפתחות החברתית שהחלה בעקבות ההפיכה הצבאית רבת ההינף. מעמד הפועלים המצרי טרם התגבש והתלכד במידה מספקת כדי לשמש משען להתפתחות זו. גם המעמד התעשייתי ששימש משען חשוב למהפכות הבורגניות באירופה ובארצות הברית – אינו מוכש לפי שעה למלא תפקיד זה במצרים, בייחוד משתי סיבות:

  • הרוב המכריע של ההון התעשייתי הוא בידי זרים. גם חלק ניכר של בעלי התעשייה המצריים הם בני מיעוטים.
  • מעמד בעלי התעשייה במצרים אינו מגובש ומוגדר כלל. לרוב אין להפריד בין מעמד בעלי האחוזות והמעמד התעשייתי. חלק ניכר מאוד של בעלי התעשייה הם גם בעלי אחוזות. חלק ניכר של התעשייה המצרית מבוסס על ייצור חקלאי כגון תעשיות הטקסטיל והסוכר. נוכח עלייתו האיטית של הארגון המקצועי במצרים והתפשטות רעיונות שמאליים הרי קיים בה אינטרס פוליטי משותף בין בעלי האחוזות ובעלי התעשייה.

התפתחות חברתית זו של ארץ הנילוס מהווה את הקושי העיקרי להתבוססותו של המשטר החדש. רק במידה שההתפתחות – החברתית והפוליטית – תביא לידי התגבשות כוחות חדשים תובטח הצלחת משימותיו החברתיות של המשטר החדש. במקרה שהתפתחות זו תתעכב, עשוי  המשטר החדש להיהפך לדיקטטורה צבאית רגילה שתנהל את ענייני המדינה תוך שיגרה ומטרתה השגת יתרונות למקורבי השלטון.

עדיין איש אינו יכול לדעת את תוצאות המאבק על עיצוב דמות החברה במצרים. הצבא המצרי חולל הפיכה שפגעה במישרין במסגרת החברתית הקיימת במצרים. אולם רק בתנאי, שהפיכה זו תביא לידי שידור מערכות יסודי בציבור האזרחי ולהתגבשות חדשה ביחסי הכוחות החברתיים במצרים, יצליחו השליטים החדשים לבצע את שאיפותיהם.

עסקת הנשק הצ'כית-מצרית

ב-27 בספטמבר הדהים נאצר את העולם המערבי ואת העולם הערבי בהודעה על חתימת הסכם לרכש מקיף של נשק בין מצרים וצ'כוסלובקיה. עסקה זאת נחשבה כנקודת מפנה בהיסטוריה של המזרח התיכון הן בנוגע למעורבות הסובייטית במזרח התיכון והן בנוגע לסכסוך הישראלי ערבי. במאמר זה אתאר את הרקע לעסקה ואת ההשלכות שהיו לה במרחב המזרח תיכוני. להמשיך לקרוא

מקורותיה של הפאן-ערביות במצרים

בשנים הראשונות לאחר הפיכת הקצינים (יולי 1952) של גמאל עבד אל-נאצר באופן הדרגתי ועקבי אידיאולוגיה פאן-ערבית במדיניות החוץ המצרית, כאשר רכיב עיקרי בתפיסה זו, לפחות עד שנת 1958, היה ה"איבה להשפעת המערב". להמשיך לקרוא

בסיסי הלגיטימציה של השלטון במצרים

בשלהי שנות התשעים נראה שלטונו של מובראכ יציב מאין כמותו. הוא הצליח להתמודד בהצלחה עם גורמים אסלאמים רדיקאליים שהפעילו כנגדו טרור והצליח גם להכיל את תנועת האחים המוסלמים ולמנוע ממנה להשתלב בחיים הפוליטיים ובשלטון. אך כבר מספר שנים קודם לכן  ניסו חוקרים להסביר את הגורמים לשרידותו של המשטר ואת בסיסי הלגיטימציה  לשלטונו. אחד הניסיונות היה של עמי איילון בסקירה על הסדר פוליטי במצרים שפורסמה בתוך לקט מאמרים בנושא העוסק במדינה זו. להמשיך לקרוא

גורמי המשכיות ושינוי במצרים

ב-1994 פורסמה סקירה של עמי איילון על הסדר פוליטי במצרים בתוך לקט מאמרים בנושא העוסק במדינה זו. בסקירה זו הוא טען כי המשטר המצרי בגיבוי הצבא ותוך בקרה צמודה על הביורוקרטיה, הוא חזק לאין שיעור מכל גורם אחר בזירה. הפונדמנטליסטים, הכוח היחיד בעל פוטנציאל כלשהו, מפולגים, בלתי מאורגנים והנהגתם לקויה. הם מהווים איום על המשטר בכמה צורות, אך עודם רחוקים מלהוות חלופה בת-קיימא. כל השחקנים האחרים על הבמה, לרבות פוליטיקאים ממפלגות האופוזיציה הם בעלי משקל משני או שולי.[1] להמשיך לקרוא

הצבא כעמוד השדרה של המשטר במצרים

ב-1993 כתב עמי איילון מאמר על מצרים בקובץ שיצא מטעם המכון הוושינגטוני למדיניות מזרח תיכונית (Washington Institute for Near East Policy) במאמר זה הוא התייחס בין השאר לצבא המצרים כאחד ממוקדי התמיכה של השלטון במצרים.[1] להמשיך לקרוא