הערכת דמותו של נאצר

לאורך כל תקופות ההיסטוריה ניסו מומחי מודיעין ומומחים אחרים להבין את העולם בו אנו חיים ולנסות לחזות את מה שיקרה. מה שההיסטוריה לימדה אותנו לגבי זה הוא שיש להיזהר בהסברים שלהם ופי כמה וכמה לקחת את תחזיותיהם והערכותיהם לגבי העתיד בערבון מוגבל. כבר התייחסתי בעבר לכישלון המודיעין במלחמת יום הכיפורים אך הפעם אני רוצה להתייחס לדוגמה לניתוח והערכה שאינם מהווים כישלון מובהק. להמשיך לקרוא

השיעים במצרים

דמוגרפיה מוגדרת כמדע שמתאר אוכלוסייה של בני אדם, חוקר אותה ומנסה להכליל מאוכלוסייה של בני אדם לשאר האוכלוסיות האנושיות.  מטרתו היא היא ליצור בסיסי מידע לאנשי שלטון אזרחי, כלכלי, חברתי וכיוצא בזה. במאמר זה ברצוני להתייחס לנתונים הנוגעים למיעוט מסוים הקיים במצרים אשר לא זוכה לתשומת לב רבה במיוחד בישראל – והוא המיעוט השיעי. בסופו של המאמר אעלה מספר הרהורים בנוגע לטבעם של הנתונים העומדים בבסיס המחקר הדמוגרפי. להמשיך לקרוא

לצפות בפילים עפים

בזמנו התייחסתי למאמר זה של תומס פרידמן כשהבאתי ציטוט מפתיחת המאמר. להלן תרגום גולמי של המאמר כולו. אתם מוזמנים להעיר הערות על התרגום.

תיאוריה מעניינת בהקשר זה היא תאוריית הברבור השחור.

מסע בזמן

יום אחד הייתי שמח ליצור קורס עיתונאות המבוסס על סיקור ההתקוממות במצרים, עכשיו לקראת יום השנה הראשון. השיעור מספר אחד יהיה: בכל פעם שאתה רואה פילים עפים, תשתוק ותרשום הערות. ההתקוממות המצרית היא המקבילה לפילים שעפים. איש לא ניבא זאת ואף אחד לא ראה זאת לפני כן. אם לא ראית את זה מתקרב, מה גורם לך לחשוב שאתה יודע לאן זה הולך? זו הסיבה שהדבר הכי חכם עכשיו זה פשוט לשתוק ולרשום הערות.

אם תעשה כן, הדבר הראשון שתכתוב הוא שהמפלגות האיסלאמיסטיות – האחים המוסלמים ומפלגת אל נור הסלפיסטית – פשוט ריסקו את הליברלים החילונים, שבעצם הציתו את המרד כאן, בבחירות הפרלמנטריות המצריות החופשיות, וזכו ב-65 אחוז מהמושבים. לא לדאוג לחלקים התיאוקרטיים, אנטי-תרבותיים, אנטי-נשים, ושנאת הזרים במפלגות האיסלאמיסטיות הללו, זה להיות נאיבי ופזיז. אבל להניח שהאסלאמיסטים לא יושפעו, או יתמתנו, על ידי אחריות הכוח, על ידי מרכזי הכוח החדשים המתמודדים כאן ועל ידי עדיפות הציבור למשרות וממשל נקי, זה לפספס…

View original post 551 מילים נוספות

תחזית מדינית נוכח התפתחות המאורעות במצרים ב-1952

ב-30 ביולי 1952 נוכח התפתחות המאורעות במצרים מצא לנכון מנהל מחלקת חקר במשרד החוץ להעתיק קטעים אחדים מסקירתו של יעקב בהם, כפי שנכתבו בנובמבר 1950.[1]

הסקירה המדוברת דנה על הרקע המדיני של "חקירת המעילות במצרים". לפי דבריו, ראש הענף המצרי במחלקת חקר קבע בה בין השאר:

"… תהיינה אפוא תוצאות החקירה אשר תהיינה, כבר עתה אפשר לעמוד על העובדה, כי ההתפתחות החברתית במצריים הגיעה לשלב בו לא ייתכן עוד ניהול המדינה ומוסדותיה לפי מסורת המזרח הערבי. הצבא, אשאר בו פגעה שערוריית קניות הנשק במישרין, יהיה כנראה הגורם הנמרץ ביותר בהתפתחות חדשה זו.

………

מעמדו המעורער של המלך נפגע עוד יותר על ידי מאורעות אלה. לבד מן השאלה, באיזו מידה מעורב פארק עצמו בפרשה זו, קובעת כאן עובדה היותו אחראי לצבא כמפקדו העליון. התסיסה בתוך הצבא עקב פרשת המעילות אף מעוררת את שאלת נאמנותו המסורתית של הצבא למלך.

………

אך המדובר אינו רק בפארוק אלא גם ברבים מבין מקורביו המעורבים בפרשת המעילות, מעמדה של חצר המלך כמוסד מדיני עלול אפוא להתערב.

………

נרמז כבר על השפעת המעילה על רוחו של הצבא, מבחינה מדינית; ואומנם ממלא הצבא תפקיד מדיני חשוב בכל הפרשה.

………

בעתיד ייאלצו מדינאי מצרים להתחשב יותר בהלך הרוחות בתוך הצבא החדל בהדרגה לשמש מכשיר בידי המלך.


[1]  חצ-2409.2. את הסקירה אותה הוא מצטט ראה: ג-202/20. יש לציין שיעקב בהם, אותו מצטט מנהל מחלקת חקר, כתב מאמר בקיץ 1952 ובו סקרה את תנועת האחים המוסלמים עד אביב אותה שנה. בסיכום של המאמר הוא כתב את הדברים הבאים: "אפשר לסכם ולומר שתנועת האחים המוסלמים שחידשה זה לא כבר את פעילותה החוקית עדיין מהווה אחת התנועות החזקתו בארץ הנילוס. המצברים הצפויים למצריים עשויים [במקור כתוב עלולים] להגביר את השפעתה, ובתנאים מסוימים אף לעלותה לשלטון. מאידך נראה כי תנועה זו לא תוכל לפתור את בעיותיה החמורות של מצרים ולא תוכל להצעידה לקראת עצמאותו יציבות כלכלית".

שרידותן של המונרכיות

העיתונאי הבריטי, ג'ון ברדלי, טען בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת כי מצרים וערב הסעודית נמצאות על ספן של מהפכות.[1] במאמר זה אראה שתחזיות לפעמים מתגשמות ולפעמים לא. כמו כן אביא מספר הסברים לכך שהתחזיות לא התגשמו. להמשיך לקרוא

רקע ההפיכה במצרים

אחד הנושאים המעניינים בהיסטוריה הוא הרקע שהביא לאותם אירועים שנחשבים אירועי מפתח בהיסטוריה של אזור מסוים. במאמר זה אתייחס פעם נוספת להפיכת הקצינים החופשיים במצריים ואביא את דבריו של יעקב בהם כפי שהופיעו בכתב העת המזרח החדש בסתיו תש"ג. להמשיך לקרוא

יחסי מצרים ישראל לאור ההפיכה הצבאית

בזמנו פרסמתי באתר סקירה על מהותו של המשטר החדש במצרים. מספר חודשים לאחר הסקירה ההיא בנובמבר 1952 כתב יעקב בהם סקירה נוספת תחת הכותרת "יחסי מצרים-ישראל לאור ההפיכה הצבאית". להלן סיכום הדברים בסיומה של הסקירה. להמשיך לקרוא

תחזיות פסימיות בנוגע למזרח התיכון

אירועי ה-11 בספטמבר 2001 זעזעו את המערכת הבינלאומית ואת המערכת האזורית במרחב שלנו. בעקבות אירועים אלה פורסם על ידי מרכז משה דיין קובץ מאמרים שניסו לראשונה לבחון את האירועים בהקשרים היסטוריים רחבים יותר, ובמיוחד בהקשרו של המפגש המתמשך בין אסלאם למערב.

להמשיך לקרוא

השפעת המאורעות במצרים על היחס לישראל

באפריל 1952 הופצה סקירה מאת יעקב בהם שעסקה במאבק המצרי בבריטניה מביטול החוזה האנגלי-מצרי על ידי ממשלת הוופד עד לפיזור בית הנבחרים על ידי הילאלי. מעניינים במיוחד דבריו בנוגע להשפעת המאורעות על יחסה של מצרים לישראל.

להלן סיכום דבריו:

(1) שאלת ישראל אינה תופסת את המקום הראשון בהתעניינותם של חוגי הציבור השונים במצרים. המרץ המדיני מרוכז כולו בסכסוך האנגלי-מצרי ובחיפוש דרכים לפתרונו. יתר על כן: במידה שגילויי הקיצוניות בשאלת ישראל מפריעים למאבק נגד בריטניה או למשא ומתן אתה, מוכנים הגורמים המדיניים השונים במצרים לנקוט עמדה פשרנית יותר כלפי ישראל. בייחוד מעניינת העובדה כי הדעות המתונות שהובאו בעיתוני מצרים לגבי ישראל לא עוררו תגובה נגדית נמרצת בעיתונות המצרית (אולם דומה כי קיימת בדרך כלל הגזמה בהערכת דעת הקהל המצרית כגורם המונע את עשיית השלום. מן הראוי לזכור כי גם "הסכם רודוס" לא עורר בשעתו התנגדות נמרצת בעיתונות המצרית).

(2) גמישות לגבי בעיית ישראל אצל מעצבי המדיניות המצרית ניכרת אף היא בתקופה הנסקרת. בעבר נודע עלי מאהר בקיצוניותו נגד הציונות ובידידותו עם מופתי ירושלים. בעת שכיהן עלי מאהר בתפקיד ראש הממשלה ב-1939 החלה מצרים בפעם הראשונה לגלות התעניינות פעילה בענייני ארץ-ישראל. ואילו עתה, בפברואר 1952, היינו עדים לכמה גילויים של מתינות מצרית בבעיית ארץ-ישראל. מאידך גיסא: דווקא בימי שלטונות של נג'יב אל-הילאלי (זה האיש שלא נתפרסם בעבר כקיצוני בשאלת א"י ואף נחשב בכמה חוגים כמתון למדי בשאלה זו) שוב החלה העיתונות המצרית, ובכללה העיתונים המשמשים כלי ביטוי לממשלה, בהשמצותיה נגד מדינת ישראל. אשר למלך עצמו, שנחשב עד כה כאחד השונאים הגדולים של ישראל, יש יסוד להניח כי לא יתנגד לשינוי המדיניות המצרית לגבי ישראל אם משינוי זה תצמח למצרים טובה בבעיותיה המדיניות הראשונות במעלה.

(3) דומה כי המאורעות האחרונים במצרים ענו במידה רבה על השאלה מהו המצב המדיני הנוח ביותר למציאת הסדר של שלום בין מצרים לבין ישראל. גם בעת ששלטה מדיניותו הקיצונית של הוופד וגם בעת שהונהגה מדיניות מתונה יותר על ידי עלי מאהר, נשארה עמדתה של מצרים כלפי ישראל כפי שהייתה. אין, אפוא, לקבוע כי דווקא בעת שהיחסים בין מצרים לבין בריטניה החריפו, היו התנאים לשיפור היחס אל ישראל נוחים יותר. לעומת זאת הוכח כי בתקופה בה רבים הקשיים הפנימיים בארץ הנילוס (דוגמת החרפת היחסים בין החצר לבין הוופד בזמן האחרון) עשויה הקיצוניות נגד ישראל למצוא קרקע פורה.

(4) מספר מדינאים מצריים גילו בתקופה זו נכונות מה למציאת הסדר לבעיית מצרים ישראל ככל שקיום בעיה זו נראה מכשול לפתרונן של בעיות חיוניות בשביל מצרים. נכונות זו מעידה שמדינאי מצרים הגיעו לכלל הכרה כי ישראל היא עובדה קיימת ואין למחותה מעל פני האדמה. אולם מאידך גיסא: גילויי חולשה מצד ישראל (דוגמת ריבוי הידיעות על מצבה הכלכלי החמור) והפגנה יתרה של רצונה להשיג שלום עם שכנותיה – נטעו אמונה בלבם שקיומה של ישראל תלוי בשלום זה, וכי על כן מוטב למצרים להמתין עד שישראל תגיע למצב בו תיאות לקבל תנאים שיספקו רבות מתביעותיהם של יריביה.

ניתוח המצב במצרים ערב רצח סאדאת

בספטמבר 1981, ערב רצח סאדאת, כתב שגריר ישראל בקהיר משה ששון ניתוח על מצב הרוח הקודר במצרים, האכזבה מן הציפיות לשיפור במצב בעקבות חוזה השלום ואכזבתו של סאדאת עצמו מהמצב הפנימי, שגרמו לו להודיע על שורת מאסרים וצעדי דיכוי נגד מתנגדיו. צעדים אלו לא הועילו, והמתנקשים בו היו אנשי צבא הקשרים לחוגים אסלאמיים קיצונים המתנגדים לחוזה השלום עם ישראל (ראה עמ' 97-89 בתיק).