האידאל הווסטפלי

לפי אנתוני מק'גרו, במאמרו מעתק בעוצמה – מממשלות הלאום לממשל גלובלי?[1], אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של כל מפה מדינית של העולם בימינו הוא חלוקתו של המרחב הגיאו-פוליטי לישויות טריטוריאליות מתוחמות וקבועות. מבחינה מדינית, האנושות מחולקת כיום ל-190 או יותר קהילות נבדלות, כלומר מדינות לאום. הדבר נראה בעינינו טבעי- אלו הם פני העולם כיום, וכך הם זה זמן-מה – אבל קרטוגרפים מימי הביניים, למשל, היו תמהים על כך. בתקופה ההיא העולם היה מאורגן על-פי דתות ואימפריות, שהיו משוללות גבולות מדיניים ברורים. אפילו לפני מאה שנה בלה היתה מפת העולם שונה לגמרי. במשרד החוץ בווייטהול עדיין מתנוססת על אחד הקירות מפה של העולם במאה התשע-עשרה, שבה חלק גדול מפני כדור הארץ מכוסים בכתם ורוד, המייצג את האימפריה הבריטית. והרי ניתן לומר שמפות מגלמות הנחות באשר לצורת הארגון הפוליטי המצויה – והרצויה – של העולם. להמשיך לקרוא

התנגשות ציביליזציות

טענתו המרכזית של סמואל הנטינגטון בספרו התנגשות ציביליזציות היא שתרבות והוויה תרבותית, שברמה הכללית ביותר הן זהויות של ציביליזציות, מעצבות את תבניות הלכידות, הפילוג והסכסוך שבעולם שאחרי המלחמה הקרה. מטענה מרכזית זו נגזרות מספר מסקנות.

מסקנה ראשונה: בפעם הראשונה בהיסטוריה, הפוליטיקה העולמית היא רב-קוטבית ומרובת ציביליזציות בעת ובעונה אחת. מודרניזציה. נבדלת מהתמערבות ואין היא גורמת לא ליצירת ציביליזציה כלל-עולמית בשום מובן שיש לו חשיבות וגם לא להתמערבות של חברות לא-מערביות.

מסקנה שנייה: מאזן הכוחות בין הציביליזציות משתנה: השפעתו היחסית של המערב פוחתת; הציביליזציות האסייניות מתעצמות מבחינה כלכלית, צבאית ומדינית; התפוצצות האוכלוסין באסלאם מערערת את היציבות בארצות מוסלמיות ובשכנותיהן; והציביליזציות הלא-מערביות ככלל מאשרות מחדש את ערך התרבויות שלהן.

מסקנה ג: הולך ומתהווה סדר עולמי המבוסס על ציביליזציות: חברות שיש להן מאפיינים תרבותיים משותפים משתפות פעולה אלו עם אלו; ניסיונות להעביר חברות מציביליזציה אחת לאחרת אינם מצליחים; ומדינות מתקבצות סביב המדינות המובילות, או מדינות הליבה, של הציביליזציה שלהן.

מסקנה ד: היומרות האוניברסליסטיות של המערב מביאות אותו יותר ויותר להסתכסך עם ציביליזציות אחרות, והחמורים בסכסוכים הם הסכסוכים עם האסלאם ועם סין, ברמה המקומית גורמות למלחמות של קו שבר, בעיקר בין מוסלמים ללא-מוסלמים, ל"התלכדות של מדינות אחיות", לסכנה של הסלמה נוספת, ומכאן למאמצים מצד מדינות הליבה למנוע את המלחמות האלה.

מסקנה חמש: הישרדותו של המערב תלויה בכך שהאמריקנים יאשרו מחדש את זהותם המערבית ושאנשי המערב יראו בציביליזציות שלהם ציביליזציה ייחודית, לא אוניברסאלית, ויתלכדו כדי לחדש אותה ולשמרה לנוכח ההתרסה של החברות הלא-מערביות. כדי למנוע מלחמת ציביליזציות כלל-עולמית צריכים מנהיגי העולם לקבל את אופייה מרובה הציביליזציות של הפוליטיקה העולמית ולשתף פעולה כדי לקיימו.

אומה קטנה בין מעצמות

בספרו עבדות ואימפריאליזם, מעלה צבי יעבץ את השאלה האם יכולה אומה קטנה להתקיים כמדינה חופשית ועצמאית, כאשר היא מוקפת מדינות קטנות אחרות ולאו דוקא ידידותיות, וממוקמת באזור הנחשק על ידי מעצה גדולה או שתיים, המסוגלות להפוך את השטח כולו לשדה קרב ביניהן. לאחר מכן הוא מעלה מספר אפשרויות פעולה.

אפשרות ראשונה היא שאומה יכולה לשרוד בהישענה על מעצמה גדולה אחת ובוויתור מודע על חופש תמרון במדיניות החוץ שלה. כך נהגו הדמוקרטיות העממיות שבמזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. מדינות כגון: רומניה, פולין ובולדריה שמרו על גבולות מדינותיהן, אבל כדי לשרוד הן נאלצו להתיישר בבעיות חוץ וביטחון לפי רצונה של ברית המועצות.

אפשרות שנייה היא מדינה קטנה יכולה לשרוד אם תצליח לכרות ברית עם שכנותיה ולנסות לבלום התערבות של מעצמה גדולה כלשהי. ניסיון לכונן ברית כזו על ידי שר החוץ הרומני טיטולסקו (Titulescu), כאשר ניסה להקים את ההסכמה הקטנה בין רומניה, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, כדי לבלום את שאיפותיה של גרמניה בארצות הבלקן בשנות השלושים של המאה העשרים.

אפשרות שלישית היא לשרוד על ידי ניהול מדיניות חוץ תוקפנית, כיבוש המדינות הקטנות הגובלות עימה, להפוך למעין מעצמה זוטא ולאותת לאחת המעצמות הגדולות בדבר היתרונות שיצמחו לה אן תישען אך ורק עליה. היה ומעצמה גדולה נוספת תגלה עניין באזור, תוכל המדינה הקטנה לנסות ולתמרן ביניהן. כדוגמה לכך הו מביא את מדיניותו של הורדוס הגדול – שליט יהודה, בין השנים 37 עד 4 לפני הספירה.

אפשרות רביעית היא לנסות להישאר מחוץ לזירת המאבקים הפוליטיים שבסביבתה, לוותר על כל יוזמה במדיניות החוץ שלה ולשכנע את המעצמות הגדולות כי הנייטראליות שלה אינה מכוונת נגדן, אלא באה לשרת אך ורק את האינטרסים של עצמה ולפיכך, מדיניות זו היא לטובת כל הצדדים.הנייטראליות של שוויץ היא דוגמה טובה להתנהלות זו, אך הוא מוסיף כי נייטראליות כזאת תיתכן רק במקרה שהמעצמות הגדולות תרשינה זאת ותנצלנה את הנייטראליות למימוש האינטרסים שלהם. והרי לו הייתה גרמניה הנאצית הייתה מעוניינת בחיסולה של שווייץ היא לא הייתה מתקשה להתגבר על הצבא השוויצרי.