הקיבוץ המאוחד: ממשימתיות לרווחה

בתקופת המנדט היה הקיבוץ המאוחד התנועה הקיבוצית הגדולה והמרכזית ביישוב. הוא מילא משימות רבות בכל תחומי הגשמת החלוציות: הוא הוביל את מעשה ההתיישבות; אנשיו מילאו חלק מרכזי בעלייה ובהעפלה; בתחום הביטחוני הוא היה מזוהה עם הפלמ"ח. תהליך הגידול והכיבוש המרשים נבלם עם הקמת המדינה. סימן וסמל משמעותי לכך היה השינוי בתחום ההתיישבותי. הקיבוץ המאוחד איבד את מעמדו המרכזי: מ-1952 ועד מלחמת ששת הימים הוא הקים רק יישוב אחד (איילות, ליד אילת), לעומת 75 היישובים שהוא הקים בחצי יובל שנים, מאז הקמתו ב-1927.

מאמר זה מטרתו לסקור את תולדות הקיבוץ המאוחד מעת היווסדו ב-1927 ועד לשנות השישים ואת השינויים שחלו בו במרוצת אותן השנים. חילקתי את המאמר לשלושה חלקים, והם הקיבוץ המאוחד בתקופת טרום המדינה, הקיבוץ המאוחד בעשור הראשון למדינה והתמורות במהלך העשור השני.

לקריאת המאמר

מודעות פרסומת

הקיבוץ המאוחד בהגנה 1939-1923

לפי אורי ברנר, בספרו הקיבוץ המאוחד בהגנה: 1939-1923, הקיבוץ המאוחד קם כתנועה התיישבותית-חלוצית בשנות העשרים, וכמו רוב רובה של תנועת הפועלים בארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים ראה את המעשה ההתיישבותי והכיבושי כמשימה המרכזית של הגשמת הציונות, אך ייחודו היה ביצירת תנועה ארצית לבניין ישובים קיבוציים גדולים ופתוחים לקליטה וביציקת תוכן רעיוני וסמכות תנועתית במסגרת זו. הקיבוץ לא הסתפק באחריות למשקים החקלאיים המעטים שייסדוהו ולפלוגותיו במושבות, שהמתינו להתיישבותן העצמית, אלא פיתח פעולה ארגונית וחינוכית בקרב חלוצים ונוער, בגולת אירופה, בארצות ערב ובארץ, לעלייה ולהקמת גופים קיבוציים חדשים.

אולם, שלא כמו בשליחות ההתיישבותית, הכיבושית והחינוכית לא מילא הקיבוץ המאוחד בעשור הראשון לקיומו שום תפקיד פעיל במיוחד בארגון ההגנה. אמנם חובת האימון בהגנה נכללה בתקנותיו וכן התייצבות למרותה, אולם כתנועה, היה עדיין פסיבי בתחום הזה. גם פעילות יישוביו לא חרגה מן הנורמה המינימאלית שהייתה מקובלת על היישוב בארץ באותן שנים.

כמו כן, ככל שהיו ימי רגיעה בארץ, בשנות העשרים, נתרופפה גם בקיבוץ הערנות בתחום זה, רוב החברים לא גילו נכונות לעסוק בענייני הגנה, או שלא הופעלו לעשייה בתחום זה. הדבר נראה מפריע לעבודה, לפרנסה או נחשב בלתי הכרחי, מסוכן, או לעתים גם בלתי מוסרי. משבאו אתגרי שנות השלושים בתחום הביטחון נתערער מעליו כל ערעור עקרוני, אלא שההשתחררות מן ההזנחה הקודמת הייתה תהליך ממושך והפוטנציאל הביטחוני של הקיבוץ לא בא על מיצויו במשך שנות השלושים.

רק בשנות הארבעים עוצבה הקונספציה הביטחונית של הקיבוץ המאוחד. אולם כמה מיסודותיה הרעיוניים הונחו כבר בשנו השלושים ועיקרם: הפעילות ההגנתית הנה תפקיד מרכזי לא פחות מהעבודה ומההתיישבות; הכוח היהודי הריאלי הוא הבסיס לכוח הצבאי וכן לפעולה המדינית; על מנת לעמוד במבחנים הצפויים, יש לחנך ולאמן כל אדם וכל גוף ציבורי, כדי למצות את מירב הכוח האצור בהם, בכושרם, בתודעתם ובארגונם. שנות השלושים היו אם כן מבחינת חריש עמוק לקראת הימים הבאים.