גורמי המשכיות ושינוי במצרים

ב-1994 פורסמה סקירה של עמי איילון על הסדר פוליטי במצרים בתוך לקט מאמרים בנושא העוסק במדינה זו. בסקירה זו הוא טען כי המשטר המצרי בגיבוי הצבא ותוך בקרה צמודה על הביורוקרטיה, הוא חזק לאין שיעור מכל גורם אחר בזירה. הפונדמנטליסטים, הכוח היחיד בעל פוטנציאל כלשהו, מפולגים, בלתי מאורגנים והנהגתם לקויה. הם מהווים איום על המשטר בכמה צורות, אך עודם רחוקים מלהוות חלופה בת-קיימא. כל השחקנים האחרים על הבמה, לרבות פוליטיקאים ממפלגות האופוזיציה הם בעלי משקל משני או שולי.[1] להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

התנועות האסלאמיות ויחסן לדמוקרטיה

עם עלייתן של תנועות אסלאמיות רדיקליות לשלטון באירן ובסודן והסיכוי שהסתמן לעלייתם של משטרים אסלאמיים רדיקליים נוספים בחלק מארצות המזרח התיכון, עלתה השאלה האם תנועות אסלאמיות רדיקליות יכולות לקבל את הנחות היסוד העומדות בבסיס הדמוקרטיה כגון פלורליזם, משטר רב-מפלגתי, שוויון זכויות פוליטי וחופש הבעה ותנועה. להמשיך לקרוא

קבוצות אופוזיציה אסלאמיות במשטר סאדאת

ב-1978 כתב ישראל אלטמן סקירה, שפורסמה על ידי מכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה על קבוצות אופוזיציה אסלאמיות שפעלו בתקופת משטר סאדאת במצרים. הוא אפיין תקופה זו בירידת כוח משיכתם של רעיונות מודרניזציה חילונית כדרכה של מצרים לקדמה, ובהתגברות השפעתם של החוגים שהציעו לאמץ את האסלאם כמערכת תשובות מתאימות לצרכיה החברתיים, כלכליים ותרבותיים של מצרים. להמשיך לקרוא

הפיכה במצרים אז והיום

בסוף 1951, על רקע כישלון השיחות בין מצרים ובין בריטניה, פתחו המצרים במעשי איבה שהוצגו כהתפרצות הממית של פלוגות מתנדבים. מלחמת הגרילה הגיעה לשיאה בינואר 1952, כשהתנהל קרב בעיר איסמעיליה שלחוף התעלה, ובעקבותיו פרצו בקהיר פרעות מאורגנות בבריטים, ואחר כך בכל הזרים ובבני המיעוטים, הוצתו בתי עסק וכיוצא בזה. בשל כך פיטר המלך את הממשלה ומינה את עלי מאהר לראש ממשלה שמרנית. ממשלה זו לא החזיקה מעמד, והתבצעו חילופי ממשלות בתדירות גבוהה.

על רקע המאורעות האלה, האווירה הכללית של אלימות ומשבר ואי היציבות בשלטון התפרסמה בכתב העת המזרח החדש סקירה על תנועת האחים המוסלמים מאת יעקב בהם. בדברי הסיכום של הסקירה אמר בהם שהמשטר הפרלמנטרי הקיים במצרים עומד על סף התמוטטות: "עדיין לא חלה התקדמות ממשית בפתרון הסכסוך האנגלי-מצרי, התסיסה החברתית מתגברת, והמפלגות שמנהיגיהן השתתפו עד כה בניהול ענייני המדינה נתונות אף הן במשבר מחמיר והולך. פיזור ביה"נ [בית הנבחרים] המצרי במארס 1952 והצו לדחיית הבחירות – בניגוד לחוקה המצרית – מוכיחים כי חצר המלך מוכנה בתנאים מסוימים לקיים את השלטון לאו דווקא ככתבה וכרוחה של החוקה".

הוא הוסיף כי מצב זה הוא קרקע פורה לגידולה ולהתפשטותה בעתיד של תנועת האחים המוסלמים. הם פעלו תמיד מחוץ לתחומי הפרלמנט ומעולם לא היו מיוצגים בו. על אף היותה תנועה המונית, הרי עיקר כוחה אינו נובע מתמיכת בוחריהם, אלא מתמיכתם של גופים מדיניים שונים המוכנים לנצל תנועה זו למטרותיהם.

זאת ועוד, בהיותה תנועה דתית-קנאית מתנגדת תנועת האחים המוסלמים לכל חידוש מהפכני, יהא זה בשדה המדיניות, החברה, הכלכלה או התרבות. התכונות הללו מכשירות את האחים המוסלמים  לשמש משען למשטר הנוכחי במצרים. זיקתו של המשטר לאחים תגדל בכל עת של משבר או סכנה לקיומו. מכאן סיכוייהם של האחים למלא בעתיד תפקיד נכבד בחייה המדיניים של מצרים.

עם זאת, לא ישישו שליטיה של מצרים למסור את הגה השלטון בידי האחים או לחזקם אם יוכלו להגיע לשלטון בכוחות עצמם. הבדלי המוצא החברתי הקיימים בין שליטיה הנוכחיים של מצרים ובין רוב פעילי האחים משמשים מכשול בדרך ההתקרבות ביניהם. כן אין ביטחון שהאחים ישמרו תמיד את כללי המשחק. על השליטים המצרים להביא בחשבון את האפשרות כי האחים עלולים לנקוט מדיניות עצמאית בשעה שירגישו שבכוחם לעשות כן.

הוא סיכם ואמר שתנועת האחים המוסלמים שחידשה לא מזמן את פעילותה החוקית היא עדיין אחת התנועות החזקות בארץ הנילוס. המשברים הצפויים למצרים עלולים להגביר את השפעתה, ובתנאים מסוימים אף להעלותה לשלטון. מאידך נראה כי תנועה זו לא תוכל לפתור את בעיותיה החמורות של מצרים, ולא תוכל להצעידה לקראת עצמאות ויציבות כלכלית.

כיום ידוע שהאירועים האלה היו הרקע המיידי לעלייתם לשלטון של הקצינים החופשיים. לאור זאת עולה השאלה אם המאורעות היום במצרים אכן מסמנים את עליית האחים המוסלמים, שצברו כוחות לאורך השנים האחרונות, או שמא יהיה זה עוד פעם הצבא שייקח את המושכות לידיו, או שמא מדובר בשחר של יום חדש ושלטון דמוקרטי פרלמנטרי ייכון שוב בארץ הנילוס.

חסן אל-בנא

אקטיביסט מוסלמי, נולד ב-1906 באלכסנדריה והמייסד של תנועת האחים המוסלמים, הוא הצטרף לאגודה מיסטית בגיל 13. בשנת 1922, כאשר מצרים קיבלה עצמאות מוגבלת מאנגליה, הוא נרשם ללימודים בבית-ספר למורים בבתי ספר יסודיים. בספטמבר 1927 הוא נהיה מורה בבית ספר יסודי באסמעאליה, ביתה של חברת תעלת סואץ ועיר בעלת תושבים זרים רבים. הוא דיבר נגד הדרכים הליברליות והזרות ובמארס 1928 הוא ייסד את הסניף הראשון של האחים המוסלמים, שפעלה למען כינונה של מדינה דתית במצרית. עשרים שנה מאוחר יותר הוא פיקח על בערך 2,000 סניפים של האחווה בכל רחבי מצרים ועל הפצתם של פרסומי האגודה בכל רחבי העולם המוסלמי. לאחר מלחמת העולם השנייה ייסדה האגודה מיליציה, שהשתתפה במלחמת ישראל-ערב של 1949-1948, והתנקשה  וביצעה פעולות אלימות נגד ממשלת מצרים. הממשלה הוציאה את האגודה מחוץ לחוק בדצמבר 1948; האגודה התנקשה בשר שאסר על קיומה. חסן אל-בנה נרצח על-ידי המשטרה מספר שבועות לאחר מכן, ב-12 בפברואר 1949.

מקור:

"Banna, Hassan Al- (1906–1949)." Dictionary of the Israeli-Palestinian Conflict. Vol. 1. Detroit: Macmillan Reference USA, 2005. 58-59. 2 vols. Gale Virtual Reference Library. Gale. Natl Mem Inst For Prevention of Terrori. 15 Oct. 2008

<http://find.galegroup.com/gvrl/infomark.do?&contentSet=EBKS&type=retrieve&tabID=T001&prodId=GVRL&docId=CX3434400168&eisbn=0-02-865996-1&source=gale&userGroupName=nmipt&version=1.0>.

האחים המוסלמים במצרים

תנועת "האחים המוסלמים" הוקמה ב-1929 על ידי השיח' חסן אל-בנא באסמאעיליה. הרקע להקמתה היה הצורך לתת מענה לחדירה הגוברת והולכת של המערב למצרים מבחינה תרבותית, כלכלית וטכנולוגית. נוסף על כך, מצרים הייתה נתונה במשבר כלכלי עמוק, שהושפע מהמשבר הכלכלי העולמי בשנים 1928-1929. בשל המשבר הכלכלי העולמי חלה ירידה במחירי הכותנה, שהינה אחד מענפי היצוא העיקריים של מצריים. המשבר העולמי גרם לאבטלה גבוהה בערים ולמצוקה קשה בכפרים. כל אלה היו בין הגורמים שהכשירו את הקרקע לפעילות "האחים המוסלמים". להמשיך לקרוא

התארגנויות ג'יהאדיות במצרים

בתקופת שלטונו של נאצר היתה תנועת "האחים המוסלמים" במחתרת וחבריה ישבו בכלא. עובדת היותם בכלא ורדיפתם על ידי השלטונות הביאה להקצנה בקרב חוגים מסוימים ב"אחים המוסלמים", וחלק מחבריה פרשו מהתנועה והקימו ארגונים שונים. ראוי לציין את סייד קוטב כדמות משפיעה באידיאולוגיה של אותם ארגונים. להמשיך לקרוא