הגורמים שהביאו לפירוקה של הקהילה הערבית המאוחדת

הקמת קע"ם (1958) נראתה על פניו כהישג של החברה הסורית שדגלה בפאן-ערביות והראתה חולשה בזהות לאומית סורית. שלטון של שליט חזק נראה כפיתרון לבעיות של חוסר שקט מדיני, צבאי ורווחה כלכלית בסוריה. בפעולת האיחוד של שתי המדינות למדינה אחת, טמונים היו הזרעים לחוסר היכולת של האיחוד להתקיים. היה חוסר בבהירות אידיאולוגית לגבי מבנה האיחוד, כל אחת מהמדינות תפסה אחרת את רעיון הפאן-ערביות. המצרים ראו במצרים מדינה העומדת במרכז העולם הערבי והמנהיגה של התנועה הפאן-ערבית. הסורים לעומתם ביססו את השקפתם על שוויון בין החברים השונים באיחוד. עבד אל-נאצר אמנם הכיר את הכתבים הסורים לגבי הפאן-ערביות אבל הושפע יותר מהוגים מצריים, דבר שהשתקף במיוחד בספרו הפילוסופיה של המהפכה. מחוזק על ידי ההבדלים בגודל, עושר, כוח צבאי ודמוגראפיים, העליונות המצרית על סוריה נראתה כמובנת מאליה. מפלגת הבעת', שהיתה הגורם המרכזי מאחורי האיחוד, גיבשה רק עקרונות כלליים ודיברה על היקף המדינה הערבית העתידית. רק לאחר פירוקו של האיחוד, כאשר חקרו את הגורמים לאיחוד, דנו אנשי הבעת' והוגים אחרים בצורות של איחוד ערבי. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הקמתה של הקהילה הערבית המאוחדת

האידיאולוגיה הפאן-ערבית שחקה תפקיד חשוב בתהליך שהוביל להקמתה של קע"ם, אולם האידיאולוגיה לא הייתה סיבה מספקת להקמתו של האיחוד. המנהיגות הסורית השתמשה בפאן-ערביות על מנת לבסס את הלגיטימיות לשלטונה עקב הקושי הפוליטי, החברתי והכלכלי. נאצר לעומת זאת השתמש בפאן-ערביות בנאומיו להאדרת מעמדו בעולם הערבי ובעקבות זאת נעשה מחויב לאידיאולוגיה. נראה שהפן האידיאולוגי שימש כסות למניעים פוליטיים וכלכליים של שתי המדינות. המנהיגות הסורית קיוותה שבעקבות האיחוד עם מצרים, סוריה תרוויח זהות ערבית מכובדת יותר ושלטון יציב יותר. להמשיך לקרוא