תפיסת הביטחון של ישראל

ב-1999 פרסם מכון וושינגטון למדיניות מזרח תיכונית הערכה מקיפה של פניהם המשתנים של אתגרי הביטחון של ישראל, ושל התגובות השונות שהכינה ממשלת ישראל כדי לענות עליהם.[1] זאת מתוך הבנה שלאמריקנים יש הרבה מה ללמוד מניסיונה של ישראל וכן מתוך אמונה שהכרה טובה יותר של הדילמות הביטחוניות הניצבות בפני ישראל תוכל לסייע לארצות הברית לקדם את עניין השלום. להמשיך לקרוא

התפיסה המרחבית והמבצעית של ההגנה המרחבית

לצרכי הגנה על מרחב המדינה יופעל צה"ל בשני יסודות עיקריים: יסוד הבלימה ויסוד המתקפה. יסוד הבלימה יושתת על מרחב המדינה אשר יאורגן מראש להגנה. ארגון זה כולל בין היתר את מערכות ההגמ"ר והג"א. מערכת ההגנה המרחבית משולבת במסגרת מרחב מוגן המשולב עם המגננה הצה"לית לבלימת כוחות היבשה של האויב. מערכת ההג"א יעודה בעיקר מערך הצלה והגנה בעומק המדינה בשילוב עם גופים וגורמים נוספים. לצורך תפעולי בנויות מערכות אלו כדלקמן: מקחל"ר (מפקדת קצין חיל ראשי להג"א והגמ"ר – מפקדה מקצועית; קציני הגמ"ר בפיקודים המרחביים (מפקדת עורף); אוגדות מרחביות, חטיבות מרחביות ומחוזות; חבלים קדמיים וכפריים (כולל חבלים עירוניים קדמיים); האזור – יישובים במרחב הקדמי ובמרחב העורפי.

תפיסות היסוד של ההגמ"ר הם כדלקמן: א. פריסת היישובים לאורכה ולרוחבה של המדינה על פי הצרכים הלאומיים והביטחוניים; ב. שמירה ואבטחת היישוב וחיי התושבים; ג. השתתפות במאמץ הכולל בהגנת המרחב ובשלב הבלימה יחד עם כוחות צה"ל; ד. ריתוק כוחות אויב לאורך הגבולות ובעומק המדינה, אבטחת צירים, צמתים ראשיים ומתקנים חיוניים; ה. יכולת עמידה עצמאית ברמץ היישוב מבחינה הגנתית וכלכלית; ו. שמירת ריבונות המדינה בשטחים בלתי מיושבים ונוכחות תוך יצירת מובלעות ו/או שבירת רציפותם של שטחים מאוכלסים על ידי אחרים; ז. הצורך באבטחת המרחב בהתראה קצרה, מאפשר התבססות על כוח אדם הקיים בישובים; ח. עם העתקת המלחמה לשטח האויב ותנועתם של כוחות צה"ל קדימה, אבטחת המגזר הקדמי של העורף הישראלי; ט. סיוע הדדי, הצלת חיי אדם וצמצום נזקים ברכוש כתוצאה ממלחמה, תאונה רבתי, ופעולות טרור; י. יישובים חקלאיים ועירוניים המפוזרים ברחבי המדינה המפתחים תעשייה מתקדמת יוצרת; י"א. יישובים חקלאיים מהווים גורם מבחינה כלכלית. עיבו הקרקע מהווה קשר חזק בין האדם לאדמתו; י"ב. גיבוש חברתי להגשמת הרעיון הציוני עם אפשרות של בטחון יחסי של כל יהודי שירצה לחיות בכל מקום במדינת ישראל.

המחיר של ההגנה המרחבית

בצד יתרונות ההגנה המרחבית אי אפשר שלא לראות את המחיר הן במישור המדיני והן במישור הצבאי. מבחינה מדינית יישובים מהווים מחסום פנימי בפני ויתורים במשא ומתן בעוד שבדיונים עם מדינאי חוץ לא  מהווים היישובים גורם בעל משקל בעיצובם של הגבולות. מכאן והעלאת יישובים חדשים מגביל את חופש התמרון והגמישות של מדינת ישראל במשא ומתן על עתיד הגבולות.

כמו כן, הקמת יישובים חדשים באזורים פתוחים מכבידה על הצבא בתמרון הלחימה ומחייבת אותו ללוחמה קשיחה. לצבא יש יתרון גדול שאינו מוגבל בתנועה ובחופש השיקול לגבי האסטרטגיה והטקטיקה. מכיוון שבלאו הכי אין הצבא משאיר את היישובים לבדם אפילו במגננה אין היתרונות של ההגנה המרחבית במגננה שקולים כנגד חופש התמרון של הצבא המודרני.

ריתוק של כוח אדם איכותי ליישובי העימות ימנע את נוכחותם ביחידות הקרביות של צה"ל. צה"ל אינו יכול לוותר על לוחמים ומפקדים אלה ויש אלטרנטיבות טובות יותר לשימוש יעיל יותר של כוח אדם מאשר הצבתו להגנה מרחבית, מה גם שהצבה כזו היא קשיחה ואין בה גמישות.

הקצאת ציוד, נשק וביצורים ליישובים היא הקצאה קשיחה ולפיכך יש בה בזבוז. אין אפשרות מעשית להוציא ציוד ונשק שהוקצה ליישובים כאשר יידרש במקומות אחרים. הציוד המוצמד ליישובים ולמעשה יוצא ממערכת הציוד שצה"ל יכול לתמרן בו. בגלל שיקולים פסיכולוגיים של מתן הרגשת ביטחון, יש בביצורים הקצאת יתר של עשרים אחוזים מעל ההקצאה ההגיונית. את הסכומים שמשקיעים בביצור היישובים ברמה המקובלת אפשר היה להשקיע באופן יותר אפקטיבי בביצורים לבלימת האוייב.

הקונספציה של ההגנה המרחבית

דני נוי, במאמרו על ההגנה המרחבית, בוחן את הקונספציה של ההגנה המרחבית על בסיס ההנחות והנתונים שבלב תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. על סמך הנחות אלה הוא מתווה את עיקרי התפיסה של ההגנה המרחבית. רכיב מרכזי הוא שאין שליטה ממשית בשטחי מדינת ישראל ללא אחיזה התיישבותית ולקיומם של יישובים במקומות חיוניים יהיה משקל רב בעיצוב גבולותיה של מדינת ישראל.

רכיב נוסף מדבר על כך שכל העם צבא וכולו נושא בנטל הביטחון. דבר זה חיוני על מנת למצות את מלוא יכולתו של העם בהגנה על הנפש, הרכוש והקיום הלאומי. כמו כן מחייב הדבר חלוקת הנטל והתפקידים בענייני ביטחון שמלבד שהיא מחייבת היא בנויה על ההכרה, ההתנדבות והמוטיבציה של העם.

כמו כן, כל ישוב הוא שטח חיוני שלוחמים עליו לחימה עיקשת. אדם הלוחם על ביתו ועל משקו נלחם ביתר חירוף נפש ביתר הכרה וביתר עקשנות. רמת לחימה כזאת מאפשרת יכולות עמידה גדולה מהרגיל. יתר על כן, הכרת אנשי הישוב את האזור וסביבתו מקנה להם יתרון על האויב.

ההגנה המרחבית עגונה בתפישה של צה"ל ובתורתו הכתובה כיסוד מוצק לבלימה ומגננה בעת מלחמה וכגורם בעל משמעות בביטחון השוטף. כמו כן היא שלובה במערך צה"ל ופיקודו ובהיותה כוח לוחם ובולם היא מאפשרת תגובה מהירה ביותר על הפתעות מקומיות.

מקומם של הישובים ומבנם מאפשרים סיוע מרבי ולוגיסטי, מוראלי ומעשי ליחידות צה"ל באותו מרחב. הישובים המאורגנים במסגרת ההגנה המרחבית יכולים לשמש כבסיס לחימה וזינוק לפעולות יזומות על ידי צה"ל.

סכנת חדירת האויב לתוך שטח המדינה בחזית זו או אחרת מחייבת בין היתר בניית מערך הגנה לעומק. לפיכך צריכה ההגנה המרחבית להיות בנויה לא בקווים דקים בגבולות העימות אלא ביחידות לעומק החזית שמשולבות בכוחות צה"ל. מלבד זאת כל אזורי הארץ חייבים להיות ברי הגנה בשל היותה של ישראל מוקפת אויב מכל צדדיה.

בכדי שתוכל ההגנה המרחבית למלא את יעודה ולבצע את משימותיה היא חייבת להיות מצוידת בביצורים, כוח אדם, נשק, ציוד לחימה, מזון ומים התואמים את שיטות הלחימה ואמצעי הלחימה המקובלים באותה עת. כל זאת על מנת שתאפשר מספר ימי לחימה בניתוק מוחלט תוך שחרור המאמץ הלוגיסטי של צה"ל לגזרות אחרות.

מיקומם של הישובים בשטחים חיוניים השולטים על צירי פריצה של האויב משמש אחד היסודות לשליטת המדינה על גבולותיה ומרחביה. על כן יש לקביעת מיקומם של היישובים יש להתחשב בתפיסת שטחים החולשים על צירי תנועה ופריצה אפשריים של האויב. יש לבחור מקום המאפשר יכולת עמידה עצמאית של הישובים. יש להקים רשת של סיוע בין הישובים השונים. כמו כן יש ליצור מערך הגנה בעומק התואם את שיטות ואמצעי הלחימה המקובלים.

הנחות ונתונים בסיסיים לשיקולים בביטחון לאומי

לפי דני נוי, במאמרו ההגנה המרחבית בבטחון הלאומי, ישנן מספר הנחות מרכזיות בביטחון הלאומי שמשמשים לביסוס הטיעונים הנוגעים להגנה מרחבית בפרט. ראשית, לטענתו הדרך לשלום אמיתי הינה ממושכת. ישנם משקעים עמוקים ביחסים שבין מדינת ישראל לערבים. ולכן ארוכה הדרך לשלום אמיתי שאמור להיות יותר מאשר הסכמים וחוזים בין שני הצדדים. מלבד זאת, מדינות ערב בלתי יציבות והשלטון בהם יכול להשתנות בין רגע. מכאן ואין הבטחה לכך שהשלטון שיבוא במקום השלטון הקיים יכבד את ההסכמים שנחתמו בין המדינות.

שנית, ההיסטוריה מראה שלקיומם של ישובים יש משקל רב בקביעת קו הגבול בין מדינות. מכיוון שבפני מדינת ישראל עומדים מאבקים מדיניים ואולי גם צבאיים קשים בשנים הבאות על עיצוב גבולות ביטחון ברי הגנה. מכאן ולהקמת יישובים באזורים הנראים חיוניים להגנת המדינה תהיה משמעות רבה בעיצוב גבולות העתיד של המדינה.

שלישית, מדינת ישראל גובלת ביבשה עם ארבע מדינות עוינות: מצרים, ירדן, לבנון וסוריה. מכאן ומדינת ישראל מכותרת מכל עבריה שיכולות להטרידה בפעילות חבלנית, מלחמת התשה ומלחמה כוללת. נוסף לבעיית הגבול של מדינת ישראל שכולו גבול עימות, ישנו חוסר התאמה בין אורך גבולה של מדינת ישראל לשיעור עומקה. מציעות זו של יחסי גבול שטח עושה את ישראל למדינת ספר ואת אוכלוסייתה לעם-ספר בתודעתו, ויש לה השלכות מרחיקות לכת על האסטרטגיה של המדינה, בניית כוחה ואמצעי התגוננותה.

רביעית, מדינת ישראל נמצאת בנחיתות רבה לעומת מדינות ערב. מכאן ועליה להגיע לניצול מרבי של כוח האדם שלה בכל התחומים. לעשות לאיכות מרבית של כוח האדם ולהגדיל את הפער בנושא זה בין ישראל למדינות ערב הן בכמות והן באיכות. וכן ליצור עדיפות בכוח אדם ובציוד מלחמתי בגזרות של מאמץ עיקרי. על ישראל לנקוט באסטרטגיה התקפית כדי להחלץ ממצבה ולהגיע להכרעה.

חמישית, בלוחמה המודרנית ובמצבה האסטרטגי והגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל מטשטשים הגבולות בין חזית ועורף וקטן הפער בחלוקת המאמץ המלחמתי. פגיעה של כוחות האויב בעורף עלולים לפגוע במוראל התושבים, לשבש את מהלך החיים הכלכליים ואת דרכי התחבורה במדינה. נוסף על כך יש להביא בחשבון את אפשרות הפגיעה בעורף על ידי אוכלוסייה עוינת בתוך גבולות המדינה ואין להוציא מכלל אפשרות שילוב של פעולה עוינת מאורגנת של אוכלוסייה זו בפעולות עוינות מעבר לגבול.

שישית, חוסר עומק אסטרטגי טבעי של מדינת ישראל מחייב אסטרטגיה של הגנה קשיחה מחד, כלומר אי ויתור על שטח, והעברת הלחימה לשטח האויב מאידך. מכאן ומי שנותן את המכה הראשונה זוכה ביתרון צבאי ברור. אבל לא תמיד מאפשרת הסיטואציה המדינית לעשות זאת וכן אין ההצלחה מובטחת מראש. מכאן ויש ליצור עומק אסטרטגי, לקיים באזורי הגבול מערך שיכול לספוג את המכה הראשונה של האויב, לשחרר את הצבא מתפקידי המשנה ולהבטיח את העורף כדי לאפשר המשך המאמץ המלחמתי.

שביעית, שאיפתה של ישראל לעצמאות כלכלית קשורה קשר הדוק לביטחונה הלאומי. חלקו הגדול של תקציב המדינה הוא תקציב הביטחון. תקציב ביטחון כה גדול מעכב ומונע פעילויות חשובות בתחומים חיוניים אחרים. הגנת גבולות המדינה על ידי הצבא בלבד ללא התיישבות היתה מטילה על המערכת הצבאית עול כבד ביותר הן מבחינת עומס כוח האדם והן מבחינה כלכלית. קיומם של ישובים בקו הגבול מקל על הצבא את הפעילות ההגנתית וחוסך למדינה כוח אדם וסכומי כסף ניכרים. נוסף על כך מצטרפים יישובים יצרניים אלה למערכת הכלכלית היצרנית של המדינה.

שמינית, יכולת העמידה והלחימה של עם במלחמה נגזרת בין היתר מרמת המוראל של הצבא ולא פחות מכך מרמת המוראל של העורף האזרחי. אחד הגורמים החשובים ביציבות העורף ורמת המוראל שלו הוא אי-פגיעותו מפעילויות עוינות. יש לציין בנוסף לכך כי עם הנלחם מלחמה שהוא מאמין כי היא מלחמה צודקת ורואה בה מלחמה על עצם קיומו מתגבש ומתלכד בעת מלחמה כזו גם ואלי דווקא שהוא נפגע במהלכה. תופעה זו תבלוט עוד יותר כאשר מנהיגות העם מנהיגה אותו באומץ, בתבונה ותוקף.

הגישה האופנסיבית-דפנסיבית

לפי ישראל בר בספרו, בטחון ישראל: היום אתמול מחר, אומצה  במלחמת העצמאות, דוקטרינה צבאית אופנסיבית-דפנסיבית. בשלב ראשון נבלמה התקפת האויב על ידי התנגדות עזה, שהתרכזה סביב נקודות המפתח של הארץ. לאחר מכן, כאשר פג כוח המחץ של התוקפן וכוחותיו תשו, החל השלב השני. בשלב זה נערכת התקפת נגד כדי להדוף את האויב אחור סופית, ולכבוש ככל האפשר כיבוש של קבע את קרשי הקפיצה העיקריים שלו.

דוקטרינה זו אומצה בשל התנאים האובייקטיביים באותה עת. ראשית, חיל העם היה זקוק לשהות כדי לגייס את כוחו ולפתח את אפשרויותיו הגלומות במלואן. שנית, הגיאוגרפיה והטופוגרפיה, וכן הארגון ותכונות הלחימה של צבא עממי זה – מן הצד האחר –  אפשרו ניהול מלחמה דפנסיבית ממושכת עד שהושגה נקודת המפנה ונשתנו יחסי הכוחות. שלישית, מעולם לא הייתה למתקיפים עדיפות כמותית ויתרון מבחינת ציוד, יכולת טקטית או פיקודית, הדרושה לשם השגת הכרעה מהירה

מצב זה המשיך גם בשש השנים שלאחר מלחמת השחרור. אמנם הצבאות הערביים אורגנו מחדש, הכפילו ושילשו את כוחם, הגבירו בייחוד את חילות התעופה שלהם, את חטיבות הטנקים והחטיבות הממונעות. אך אודות למאמצי ישראל הוסיף להתקיים יחס כוחות אשר היה מבטיח את הצלחת צה"ל על פי התורה שלפיה פעל במבחן הראשון. אולם, כאשר הפך המזרח התיכון לאחת הזירות העיקריות במלחמה הקרה, התהווה מצב חדש לגמרי. באותו רגע הלכה והתהוותה סכנה של ערעור מאזן הכוחות בין ישראל לשכנותיה. מאחר ומדינת ישראל החליטה לפתור בעיה זו באמצעים צבאיים התעוררו פקפוקים אם אמנם עשויה התפישה הדפנסיבית-אופנסיבית לתת תשובה קולעת לסכנות העתיד. כך נולדה התפישה של מלחמת מנע.

היערכות העורף למלחמה טוטאלית

יחזקאל דרור מדבר בספרו אסטרטגיה רבתי לישראל על תרחיש המלחמה הטוטלית. במסגרת מלחמה זו צפויות מספר פגיעות בעורף. בשלב ראשון ישנו מטח של טילי קרקע-קרקע המכוונים לפגוע במערך הגיוס והלוחמה  היוצר הלם פסיכולוגי, פגיעה במערכת הפוליטית והשבתת שרותי המשק. מטח זה מלווה בחדירה של מספר מטוסים המוסיפים להפציץ את המטרות הללו. דבר המגביר את הפגיעות ואת השחיקה בציבור. במקביל מתרחשים פיגועים חבלניים בעזרת סוכנים וכוחות מיוחדים המוחדרים לחלקים של ישראל וגורמים בהלה בקרב האוכלוסייה. כמו כן, ישנה התנגדות פסיבית בריכוזי אוכלוסייה ערביים המוסיפה לאי-השקט ופוגעת  בתפקוד ענפי המשק התלויים בעובדים ממגזר המיעוטים. לפעולות אלה הנמשכות גלים-גלים מלוות בלחימה במספר חזיתות המלווה בנפגעים רבים.

הוא מציע להפנות את המאמץ העיקרי לצמצום הסתברות מימושו של תרחיש זה, אבל מציין שאמצעים אלה לא יכולים לערוב לכך שלא תהיה פגיעה חמורה בעורף. לכן הכרחית היערכות העורף למלחמה טוטלית. זאת על מנת להרתיע מפגיעות של ממש בעורף ולצמצם את המניעים לכך ולהקטין נזקים בעורף בכדי למנוע השפעה לרעה על יכולת הלחימה של ישראל. לשם כך דרושה תשומת לב מיוחדת לצעדים הבאים: התמודדות עם הלם פסיכולוגי וטראומטיזציה, פיתוח תורת מלחמה שניתן להפעילה גם בעת שיבוש גיוס המילואים, הכנת המשק לפעולה העונה על צורכי הלוחמה והעורף, הבטחת תפקוד מלא של ההנהגה הפוליטית ומערכות הפיקוד והשליטה, הקמה והרצה של מערכת הגנה פסיבית על האזרחים נגד פיגועים, הקשיה של מתקנים ביטחוניים ואזרחיים חשובים, הכנה ותרגול של אמצעים לקיים את הסדר הציבורי וטיפול בחללים בצורה המונעת פגיעה יתרה במורל הציבורי וברוח הלחימה.

בראייה ארוכת טווח, עלול העורף לעמוד מול איומים ופגיעות מסוגים שונים, החורגים ממלחמה טוטלית וגם משתלבים עמה כאשר החמור בהם הוא השחיקה בשלבים. מכאן והסכנה החמורה ביותר אינה טמונה בשדה הקרב, אלה בשבירת העורף על ידי פגיעה מצטברת במרקם החברתי על תשתיותיו. לכן מבחינה אסטרטגית רבתי הכרחי לחזק את יכולתה של ישראל כחברה, כעם, כמשק וכמדינה לעמוד זמן ממושך בפני לחצים מעיקים, איומים מגוונים וגם מלחמות קשות. חיזוק מופגן של יכולת ישראל לעמוד בפני שחיקה בשלבים מקטין את ההסתברות שאכן נועמד במבחן כזה ומקדם את השלום וההשתלבות במזרח התיכון.