ג'מאל אל-דין אל-אפגאני (1897-1838)

ג'מאל אל-דין אל-אפגאני נולד ולמד באירן ולאחר מכן בהודו הבריטית. הוא היה מורה ופעיל פוליטי ששוטט בעולם האסלאמי ממצרים להודו וקרא למוסלמים לצאת מהאדישות ולדרוש מחדש את זהותם האסלאמית. הוא הטיף למסר שהיווה אתגר הן לשלטונות המערביים והן לאלו המוסלמים, מסר שכלל את "הסכנה של מעורבות אירופאית, הצורך באחדות לאומית על מנת להתנגד לה, הצורך באחידותם של המוסלמים, והצורך בחוקה על מנת להגביל את כוחו של השליט."

אפגאני האשים במחלתו של העולם המוסלמי את התפשטות המערב, השליטים האוטוקרטים, והממסד הדתי. הוא הטיף מסר של תחייה ושינוי. הוא האמין שאסלאם כמו הנצרות לפניו זקוק למרתין לותר ולרפורמציה. האסלאם הינה דת של תמורה ושינוי, של היגיון ומדע, דת בעלת מוסר עבודה חזק. האסלאם מהווה קשר חברתי שמאחד ומדריך קהילה שניצחה בעבר. אחדות מוסלמית הכרחית לעצמאות פוליטית ותרבותית.

לטענתו, המערב הינו חלק מהבעיה וגם חלק מהפיתרון. מצד אחד, אירופה דיכאה ואיימה על זהותה ועל האוטונומיה  של הקהילה. מצד שני, על הקהילה המוסלמית ללמוד מהמערב, ולזהות ולרתום לעצה את מקורות עוצמתו, מכאן ובנוסף למדע וטכנולוגיה, קיבל אפגאני רעיונות פוליטיים כגון שלטון חוקתי, והשתתפות פוליטית דרך מועצות נבחרות. תחייתו של האסלאם והסולידאריות המוסלמית היו המפתח להשגת המטרה האולטימטיבית, שהיא עצמאות מהמערב ותחייתו המחודשת של האסלאם.

 

השוואה בין שני ארגוני טרור

ניתן לחלק את ארגוני הטרור האסלאמיים במצרים לשני זרמים עיקריים – הזרם הג'יהאדי וזרם האשמה בכפירה. בזרם הג'יהאדי נכללים בין השאר קבוצות אל-ג'יהאד וקבוצת אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה. בזרם ההאשמה בכפירה בולטת הקבוצה אל-תכפיר ואל-הג'רה. אם נשווה בין שני הארגונים, אל-ג'יהאד ואל-תכפיר ואל-הג'רה, נראה כי קיים שוני בצורת הארגון, גיוס החברים ובתפיסה האידיאולוגית. להמשיך לקרוא

תנועות אסלאמיות במזרח התיכון

עלייתן של התנועות האסלאמיסטיות כגורם חברתי ופוליטי מוביל במזרח התיכון, וככלי הביטוי העיקרי להתנגדות לסדר החברתי והפוליטי הקיים, היא ציר מרכזי בתולדות האזור בשלושים השנים האחרונות. אין מדובר רק בהיקף החזרה אל הדת, אלא בהפיכתה של הדת לגורם פוליטי מרכזי הן על ידי המשטרים והן על ידי האופוזיציה כאחד. התנועות הללו הן תנועות פוליטיות העוסקות בראש ובראשונה בגיוס חברתי ופוליטי של ההמונים. עוצמת התופעה התבטאה בתפיסת השלטון בשתי מדינות ? איראן וסודאן, באיום הישיר על מספר משטרים נוספים, וכאמור בשימוש באלימות על ידי הגורמים היותר רדיקלים. ביטוי נוסף לאקטיביזם הוא הלחץ להחלת החוק האסלאמי כחוק המדינה  במקום מערכות החוקים שנלקחו מהדגם המערבי.[1] להמשיך לקרוא