תחזיות פסימיות בנוגע למזרח התיכון

אירועי ה-11 בספטמבר 2001 זעזעו את המערכת הבינלאומית ואת המערכת האזורית במרחב שלנו. בעקבות אירועים אלה פורסם על ידי מרכז משה דיין קובץ מאמרים שניסו לראשונה לבחון את האירועים בהקשרים היסטוריים רחבים יותר, ובמיוחד בהקשרו של המפגש המתמשך בין אסלאם למערב.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הח'ליפות באסלאם

דובר 'המדינה האסלאמית', אבו מוחמד אל־עדנאני, הכריז בחגיגיות ב־ 29 ביוני 2014 על חידוש הח'ליפות ועל מינויו של אבו בכר אל־בגדאדי לח'ליף. ההכרזה עוררה התלהבות בקרב רבבות מוסלמים ממדינות ערב והמערב, אשר החלו לנהור בעקבותיה אל שדות הקרב והעשייה הפוליטית־חברתית בסוריה ובעיראק ולהקדיש — במקרים רבים אף להקריב — את חייהם למען ביסוס הח'ליפות והרחבתה. תשעה עשורים לאחר שאתאתורכ ביטל את הח'ליפות בטענה שהיא מערכת אנכרוניסטית הממיטה אסונות ופגעים על המוסלמים בכלל ועל טורקיה בפרט, הוכח שלא נס ליחה. הח'ליפות — שהייתה בעיני כוחות לאומניים שפעלו במזרח התיכון בראשית המאה העשרים סמל לפיגור ולחוסר אונים של האסלאם לעומת המערב — הפכה לבשורת העתיד, בעוד מדינות הלאום הערביות — שסימלו בעבור אותם כוחות חילוניים את העתיד והיו אמורות להגשים חזון של עצמאות ומודרניזם — מצאו עצמן בעמדת מגננה.[1] להמשיך לקרוא

גזענות באירופה בשנות התשעים

כיום כאשר הדי הגזענות והאנטישמיות עולים באירופה צריך לזכור שאין מדובר בתופעה חדשה וכבר בשנות התשעים, וככל הנראה אפילו קודם לכן, היו קיימים סימנים אלה ונראה שאירופה לא למדה רבות מהיסטוריה הארוכה שלה ובמיוחד מקורות האירועים במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. להמשיך לקרוא

ההשקפה הסונית על העלווים

בניתוח מצב העניינים בסוריה מרבים להתייחס למתחים הבין-עדתיים כאחד הגורמים להידרדרות המצב בסוריה מאז האביב הערבי. מתחים אלה היו קיימים לאורך כל שנות קיומה של סוריה כמדינה והיו בין הגורמים לניסיון של האחים המוסלמים להפיל את שלטון נבעת' בשנות השבעים והשמונים שנסתיימו בכישלון. ברצוני להביא ברשומה זו דוגמה ליחסם של הסונים למיעוט העלווי השולט בסוריה. להמשיך לקרוא

גורמי השקיעה של האסלאם הקלאסי

בתחילת המאה השש-עשרה, פחות או יותר, נסתיימו תולדות האסלאם הקלאסי. במאות השנים שעברו מאז נשארו רוב עמי האסלאם בשפל המדרגה ומיעוטם סיגלו לעצמם דפוסי חיים שהיו שונים עד מאוד מדפוסי החיים של עמי האסלאם הקלאסי. אך לפי קלוד כאהן בספרו האסלאם: מלידתו עד תחילת האימפריה העת'מאנית, יש לזכור שלפני שקיעתה היתה תרבות זו אחד מהישגיה היפים של האנושות, ושלב חשוב בתולדות תרבות העולם. השאלה היא: מדוע שקע ואבד? להמשיך לקרוא

הקוראן כמקור לידיעת האסלאם

פעמים רבות שמעתי את המשפט לפיו אם תרצה להבין את האסלאם כל מה שעליך לעשות זה לקרוא את הקוראן. בדרך כלל הוסיף אותו אחד מספר ציטוטים מהקוראן על מנת לתמוך בעמדתו בנוגע לאסלאם. בתגובה לדברים אלה ברצוני להביא כלשונם את דבריו של יצחק יהודה גולדציהר, מי שספרו הרצאות על האסלאם נחשב מורה דרך לכל העוסקים בחקר האסלאם[1]:

תהא זו שגיאה חמורה, אם, בבואנו להגדיר הגדרה מקיפה את אופיו של האיסלאם, נסתמך בעיקר על הקוראן, ולא כל שכן נייסד את משפטנו על האיסלאם אך ורק על אותו ספר קדוש של העדה המוחמדית. אין הוא הולם אלא, לכל היותר, את שתי עשרות השנים הראשונות במהלך התפתחותו של האיסלאם. במשך כל ההיסטוריה של האסלאם עומד הקוראן בחזקת ספר היסוד למאמינים בדת מוחמד, המייחסים לו אופי אלוהי ומעריצים אותו הערצה כזו, שלא זכתה לכך כמעט שום יצירה אחרת בספרות העולם. ואם גם מובן וברור, כי בשלבי ההתפתחות שלאחר מכן היו חוזרים תמיד אליו והיו שוקלים את מפעלי כל הזמנים בפלס דבריו, ואף היו מדמים כי הללו נתונים בהתאמה גמורה עמו, ועל כל פנים מתאמצים להשיג התאמה זו – הרי אין להעלים עין מכך שאין הוא מספיק כל עיקר להבנת האסלאם ההיסטורי. והרי כבר מוחמד עצמו נדחף – על ידי התפתחות רוחו הוא הפנימית ועל ידי הגיבושים שעוד זכה לראותם בחייו – לחרוג מעבר לכמה נבואות שבישר בקוראן, וסיבה לכך שימשו, כמובן, גילויי אלוה חדשים יותר; וכך ראה צורך להודות, כי לפי גזירה מן השמים עליו לבטל את שנתגלה לא קודם לכן כדיבור מפי אל. ומה יזדמן עוד מלפנינו במרוצת הזמן, כשחרג האיסלאם מן המסגרת הצרה של הערבים והתעתד ליהפך למעצמה בינלאומית!

לא נוכל להבין את האיסלאם בלא הקוראן, אבל הקוראן בלבד לא יהא מספיק כל עיקר כדי לרדת לסוף הבנתו של האיסלאם במהלכו ההיסטורי.


[1] מדובר בתרגום הספר לעברית של י.י. ריבלין שיצא בהוצאת מוסד ביאליק בעריכתו המדעית של מאיר פלסנר. על גולדציהר חייו ופועלו ראה אחרית דבר מאת המהדיר.

אסלאם ומערב בין עימות להשלמה

ב-2002 פרסם מרכז משה דיין קובץ מאמרים שדן בסוגיית היחסים שבין אסלאם ומערב במזרח התיכון לאור אירועי ה-11 בספטמבר 2001. את הקובץ פתח מאמרו של ברנרד לואיס שתיאר את שורשיה ההיסטוריים של תפישת האסלאם את המערב. האסלאם חילק את העולם בין דאר אל-אסלאם, בו היה שלטון מוסלמי וחל המשפט המוסלמי, לבין דאר אל-חרב, שאר העולם שנשלט על ידי כופרים. התפישה הדיכוטומית הזאת ליוותה את מגעיו של העולם המוסלמי עם המערב לאורך ההיסטוריה ושיקפה לא רק מאבק על השליטה בעולם אלא על העליונות הרוחנית, התרבותית-דתית בו. העת החדשה נשאה בחובה תהליכי מודרניזציה והתמערבות, שטשטשו את הדיכוטומיה הזאת, אך הם גם הצמיחו תנועות פונדמנטליסטיות שהתנגדו להם ופתחו במאבק נגד מתמערבים מבית, שייבאו את דרכיהם של הכופרים וכפו אותן על המוסלמים, ונגד המערב ממנו יובאו דרכים אלה. להמשיך לקרוא