השד העדתי מבצבץ

ב-2017 פרסם עיתון הארץ מאמר שכתב אמיר אורן ובו הוא סקר את פרסומם של מסמכים מארכיון סוכנות המודיעין האמריקאית (סי-איי-אי). אחת מהסקירות אותן הוא סקר הייתה סקירה שהפיצה מחלקת המזרח התיכון במינהל המחקר של סוכנות הביון ערב מלחמת לבנון בנושא "ישראל: העימות הספרדי-אשכנזי והשפעותיו".[1]

לפי מחברי הסקירה, שליטת יהודים אשכנזים בממשלת ישראל ובכלכלתה מיוחסת בעיקרה להגירתם המוקדמת והניכרת לארץ-ישראל ולארגון ולהנהגה של כל המוסדות הציבוריים והפרטיים החשובים ביישוב שבטרם הקמת המדינה. הגירה כבדה של יהודים ספרדים לישראל החלה רק לאחר הקמת המדינה. לכן, ובגלל אורח החיים המסורתי, נקלעו לנחיתות רבה. הם ממשיכים לפגר הרחק מאחורי האשכנזים ברוב התחומים העיקריים – הכנסה, שכלה אקדמית והזדמנויות לקידום לעמדות בכירות בממשלה ובעסקים. לאור שיעור הילודה הגבוה שלהם, יהוו הספרדים רוב גדל והולך בציבור הבוחרים. כדי להישאר בשלטון, גוש הליכוד  של ראש הממשלה  בגין חייב לשמור על תמיכה מכרעת בקרבם. למפלגת העבודה שבאופוזיציה סיכויים קלושים לחזור לשלטון, אם לא תקסום יותר לספרדים באמצעות סיום המריבות התמידיות, בתוכה, הקשחת מדיניות החוץ שלה וצידוד בתביעות הספרדים להקצות נתח גדול יותר מתקציב המדינה לתוכניות רווחה.

הם טענו, שבחירות 1981 שיקפו את פיצולה של ישראל לאורך חתכים עדתיים, למערכת פוליטית תלת-גושית: מעמד עובדים לאומני מאוד וספרדי בעיקרו, התומך בליכוד; מעמד ביניים ועליון, מתון יותר וברובו אשכנזי, המצדד בעבודה; וקבוצה מאוזנת למדי התומכת במפלגות הדתיות. 60 אחוז ממצביעי הליכוד – אך רק רבע ממצביעי העבודה – הם ספרדים, אף שבין חברי הכנסת רק שישה מ-48 בליכוד ספרדים, לעומת 17 מ-47 בעבודה. תמיכת הספדים בליכוד נובעת במידה רבה מהזדהות עם בגין כמנהיג תקיף וכריזמטי. לאחר פרישתו מהזירה, עשויה אכזבת הספרדים מכישלון הליכוד בפתרון בעיות דוחקות בתחומי הפנים, החברה והכלכלה לגרום לניכור למור ולהחרפת האלימות בניצוח הספרדים.

לפי אמיר אורן, 14 עמודי הסקירה גדושים הגיגים היסטוריים ופוליטיים. ביניהם: "בגלל ריחוקם הגיאוגרפי מהאירועים העיקריים של מלחמת העולם השנייה, השואה לא נגעה ברוב היהודים הספרדים והם לא היו רגישים לעיסוק האשכנזי בה"; "הדיור מציק לספרדים במיוחד. שכונו עוני של ספרדים נותרו בערים הגדולות – התקווה בתל-אביב, מוסררה וקטמון ט' בירושלים, בעוד אשכנזים שולטים בשכונות היוקרה כסביון והרצליה (פיתוח)"; אשכנזים ותיקים, שלרבים מהם קשרי משפחה עם אמריקאים, ידרבנו בוודאי את ממשלת ישראל להיוועץ במנהיגי היהדות האמריקאית בשאלות מדיניות החוץ והפנים של ישראל, אבל לרוב הספרדים ולרבים מהצעירים ילידי הארץ אין קרבה תרבותית ליהודים אמריקאים וגם לא תמריץ להיחשב בדעותיהם".

תמיד נחמד לראות כיצד מסתכלים עלינו אחרים…


[1] אמיר אורן, "הסוד הישראלי של ה-CIA נחשף", הארץ 10.4.2017. את הסקירה ניתן למצוא בכתובת:https://www.cia.gov/library/readingroom/docs/CIA-RDP06T00412R000200840001-6.pdf

מודעות פרסומת

מצעד הפליטים

חשש מצעדה של אלפי תושבים ברצועת עזה לעבר גדר הגבול עלה עוד בשנת 2008, חודשים מעטים לאחר הטלת הסגר על רצועת עזה. חשש דומה, ברצועת עזה ובגבולות נוספים של ישראל, בשם "צעדת השיבה", עלה לקראת "יום האדמה" ב-2012, לאחר שבשנת 2011 יזם חזבאללה צעדה כזו בגבולות הצפוניים של ישראל. אולם לרעיון של צעדת פליטים דרך הגבול לכיוונה של ישראל יש היסטוריה ארוכה.

להמשיך לקרוא

דורות והמשכיות ביישוב העברי

כבר התייחסתי בעבר לטענתו של חגי ארליך, שאחד הכוחות הראשיים, שהניעו את המעבר בין הזהויות בחברות הערביות של המזרח התיכון, הוא המאבק בין הדורות. כאשר כל דור, אותו הוא מכנה  דור היסטורי, מנסה לעצב את המציאות לפי תפיסותיו, על ידי כך שהוא קורא תיגר על ערכי הדור הישן ומנסה ליישם את תפיסותיו במטרה לשנות את המציאות. במאמר זה אביא את דבריו בנוגע למקומם  של הבדלי הדורות בתולדות היישוב העברי כפי שהובאו בספרו דורות של מרי: סטודנטים ואוניברסיטאות במזרח התיכון. להמשיך לקרוא

תיאוריות להתהוות מדינה יהודית בארץ ישראל

באחד מתיקי משרד החוץ בארכיון המדינה מצאתי תמצית מפורטת של עבודת דוקטורט במשפטים שנעשתה באוניברסיטה הישועית בבירות. עבודה זו נכתבה על ידי עורך דין מרוני ולפי כותב התמצית מהווה מקרה רציני ראשון מצד אדם ששפת אמו ערבית לנסות לבדוק בעיות ציוניות תוך כדי ניסיון להיות אובייקטיבי. אותו עורך דין סובר שהציונות מקפחת את האינטרסים הצודקים של הערבים והוא מנסה לחפש תרופה לדבר. הצעתו לערבים היא להסכים למדינה יהודית מצומצמת כסייג לסכנת הציונות לשאר חלקי ארץ-ישראל והוא מוכיח כי המדינה היהודית כבר קיימת למעשה, בין אם מכירים בעובדה או לא. להמשיך לקרוא

הצעת השלום של חוסני זעים

במהלך המשא ומתן של שביתת הנשק באביב 1949 בין ישראל לסוריה, הציע חוסני זעים, מי שהיה שליטה הצבאי של סוריה באותה תקופה, שסוריה תחתום על הסכם שלום מלא עם ישראל. לפי הצעתו, הסכם זה יכלול גבולות פתוחים וחילופי שגרירים מיידיים, וכן שיתוף פעולה כלכלי וצבאי. הוא אף הציע ליישב 250,000 עד 300,000 פליטים פלסטינים באזור הג'זירה בסוריה כחלק מהסכם השלום, אך עמד על כך שישראל תוותר ויתורים טריטוריאליים ושהוא ודוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל, ייפגשו על מנת לדון על הסכם השלום. אלא שבן-גוריון סירב להיפגש עם זעים כל עוד לא התחייבה סוריה לפנות את השטחים שכבשה במלחמת 1948 ולשוב לגבול הבינלאומי. להמשיך לקרוא

הדימוי הגרעיני של ישראל בעיני הערבים

לרגל 48 שנה למלחמת ששת הימים פרסם ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון שורה של מסמכים וביניהם פרוטוקולים של ישיבה משותפת לועדת השרים המורחבת לענייני ביטחון ביחד עם פורום המטה  הכללי של צה"ל שנערכה ב-2 ביוני 1967. לפי הכתוב בעיתונים מדובר בשורה של גילויים מרעישים המוסיפים לנו מידע שלא ידענו קודם לכן. אך לפחות בנוגע לישיבה המדוברת אין מדובר בגילוי חדש. כבר בשנת 2004 צוטטו חלקים מישיבה זו בספרו של עמי גלוסקא אשכול תן פקודה: צה"ל וממשלת ישראל בדרך למלחמת ששת הימים, 1967-1963.[1] במאמר זה אתייחס לסוגיה נוספת שהובלטה בפרסומים בעיתונות (וכמובן נזכרה כבר קודם לכן בספרו של גלוסקא ובספרים אחרים) והיא סוגיית הכור הגרעיני בדימונה. להמשיך לקרוא

הקיבוץ המאוחד: ממשימתיות לרווחה

בתקופת המנדט היה הקיבוץ המאוחד התנועה הקיבוצית הגדולה והמרכזית ביישוב. הוא מילא משימות רבות בכל תחומי הגשמת החלוציות: הוא הוביל את מעשה ההתיישבות; אנשיו מילאו חלק מרכזי בעלייה ובהעפלה; בתחום הביטחוני הוא היה מזוהה עם הפלמ"ח. תהליך הגידול והכיבוש המרשים נבלם עם הקמת המדינה. סימן וסמל משמעותי לכך היה השינוי בתחום ההתיישבותי. הקיבוץ המאוחד איבד את מעמדו המרכזי: מ-1952 ועד מלחמת ששת הימים הוא הקים רק יישוב אחד (איילות, ליד אילת), לעומת 75 היישובים שהוא הקים בחצי יובל שנים, מאז הקמתו ב-1927.

מאמר זה מטרתו לסקור את תולדות הקיבוץ המאוחד מעת היווסדו ב-1927 ועד לשנות השישים ואת השינויים שחלו בו במרוצת אותן השנים. חילקתי את המאמר לשלושה חלקים, והם הקיבוץ המאוחד בתקופת טרום המדינה, הקיבוץ המאוחד בעשור הראשון למדינה והתמורות במהלך העשור השני.

לקריאת המאמר