הצעת השלום של חוסני זעים

במהלך המשא ומתן של שביתת הנשק באביב 1949 בין ישראל לסוריה, הציע חוסני זעים, מי שהיה שליטה הצבאי של סוריה באותה תקופה, שסוריה תחתום על הסכם שלום מלא עם ישראל. לפי הצעתו, הסכם זה יכלול גבולות פתוחים וחילופי שגרירים מיידיים, וכן שיתוף פעולה כלכלי וצבאי. הוא אף הציע ליישב 250,000 עד 300,000 פליטים פלסטינים באזור הג'זירה בסוריה כחלק מהסכם השלום, אך עמד על כך שישראל תוותר ויתורים טריטוריאליים ושהוא ודוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל, ייפגשו על מנת לדון על הסכם השלום. אלא שבן-גוריון סירב להיפגש עם זעים כל עוד לא התחייבה סוריה לפנות את השטחים שכבשה במלחמת 1948 ולשוב לגבול הבינלאומי. להמשיך לקרוא

הדימוי הגרעיני של ישראל בעיני הערבים

לרגל 48 שנה למלחמת ששת הימים פרסם ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון שורה של מסמכים וביניהם פרוטוקולים של ישיבה משותפת לועדת השרים המורחבת לענייני ביטחון ביחד עם פורום המטה  הכללי של צה"ל שנערכה ב-2 ביוני 1967. לפי הכתוב בעיתונים מדובר בשורה של גילויים מרעישים המוסיפים לנו מידע שלא ידענו קודם לכן. אך לפחות בנוגע לישיבה המדוברת אין מדובר בגילוי חדש. כבר בשנת 2004 צוטטו חלקים מישיבה זו בספרו של עמי גלוסקא אשכול תן פקודה: צה"ל וממשלת ישראל בדרך למלחמת ששת הימים, 1967-1963.[1] במאמר זה אתייחס לסוגיה נוספת שהובלטה בפרסומים בעיתונות (וכמובן נזכרה כבר קודם לכן בספרו של גלוסקא ובספרים אחרים) והיא סוגיית הכור הגרעיני בדימונה. להמשיך לקרוא

הקיבוץ המאוחד: ממשימתיות לרווחה

בתקופת המנדט היה הקיבוץ המאוחד התנועה הקיבוצית הגדולה והמרכזית ביישוב. הוא מילא משימות רבות בכל תחומי הגשמת החלוציות: הוא הוביל את מעשה ההתיישבות; אנשיו מילאו חלק מרכזי בעלייה ובהעפלה; בתחום הביטחוני הוא היה מזוהה עם הפלמ"ח. תהליך הגידול והכיבוש המרשים נבלם עם הקמת המדינה. סימן וסמל משמעותי לכך היה השינוי בתחום ההתיישבותי. הקיבוץ המאוחד איבד את מעמדו המרכזי: מ-1952 ועד מלחמת ששת הימים הוא הקים רק יישוב אחד (איילות, ליד אילת), לעומת 75 היישובים שהוא הקים בחצי יובל שנים, מאז הקמתו ב-1927.

מאמר זה מטרתו לסקור את תולדות הקיבוץ המאוחד מעת היווסדו ב-1927 ועד לשנות השישים ואת השינויים שחלו בו במרוצת אותן השנים. חילקתי את המאמר לשלושה חלקים, והם הקיבוץ המאוחד בתקופת טרום המדינה, הקיבוץ המאוחד בעשור הראשון למדינה והתמורות במהלך העשור השני.

לקריאת המאמר

תקרית האון (7 באפריל 1967)

היום לפני 48 שנים אירעה אחת התקריות החמורות במסגרת אירועי הביטחון השוטף בגבול הישראלי-סורי. יש האומרים שאפילו היתה אבן דרך מרכזית בדרך למלחמת ששת הימים. להלן תיאור התקרית.

עולם הידע של יובל

שלוש חלקות מצפון-מזרח לקיבוץ האון באזור המפורז הדרומי לא נחשבו לחלקות בעיתיות במסגרת המאבק על זכויות העיבוד באזורים המפורזים; אולם במהלך הדיונים עם משקיפי האו"ם במגמה להגיע לסימון גבולות עיבוד שיהיו מוסכמים גם על הסורים, החלו הסורים להחריף את מצב הביטחון השוטף אף באזור זה. לא אחת היה צורך להפסיק את העבודה בחלקות אלה מחמת תקריות ירי.

עם חידוש העבודה ב-7 באפריל 1967 נפתחה על הטרקטורים אש מנשק קל מהמוצב הסורי בעמראת עז אל-דין. כוחות צה"ל השיבו אש והתקרית הלכה והחריפה עד כדי הפעלת תותחים, מרגמות וטנקים. תוך כדי חילופי האש הפגיזו הסורים גם את תל-קציר. ההפגזה הכבדה של הסורים על הטרקטור המשוריין נמשכה, ומטוסי חיל האוויר תקפו את מקורות האש. במהלך פעילות חיל האוויר נראו שני מטוסים סורים ובמהלך קרב אוויר הופל אחד המטוסים הסורים.

במהלך התקרית הפגיזו תותחים סורים את עין-גב ובשלב מאוחר יותר החלו בהפגזה על קיבוץ גדות שבאזור המפורז המרכזי, הרחק מזירת ההתרחשויות. מטוסי חיל האוויר…

View original post 171 מילים נוספות

מבצע עזה ומדיניות ארצות הברית כלפי ישראל

ב-28 בפברואר 1955 פשטה פשטו שתי פלוגות צנחנים של צה"ל פשטו על מחנה של הצבא המצרי ועל תחנת רכבת סמוכה והניחו מארב לתגבורת המצרית. כארבעים חיילים מצריים נהרגו ואבדות צה"ל היו 8 הרוגים ו-13 פצועים. למבצע היו בין השאר השלכות על מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל.
להמשיך לקרוא

שיקום ומתן פיצויים ליישובי הספר

מאז ועד היום התנהלו תקריות אש בגבולות השונים של מדינת ישראל, כאשר במהלכן נפגעו יישובים ישראלים שנמצאו בקו הגבול. אז כמו היום עלתה שאלת שיקום הנזקים ביישובים שנפגעו בעקבות תקריות אלה.

במהלך שנות החמישים היה זה אזור עמק החולה בגבול בין ישראל לסוריה בו ארעו מספר תקריות אש בהן נפגעו יישובים ואזרחים. אחת התקריות החמורות באזור אירעה ב-30 במארס 1958 עת פתחו הסורים באש, וירו במרגמות ממוצב ג'לבינה, מדרום לדרבשיה. בתגובה לירי הושבה אש טנקים, ובתקרית נפצעו שני חיילי צה"ל. למחרת, שוב פתחו הסורים באש מרגמות ותותחים, וצה"ל הגיב באש מטנקים ומתותחי 155 מ"מ. הסורים הפנו את האש גם לעבר היישובים גדות וחולתה, וחילופי האש נמשכו כשלוש שעות.

בעקבות ההפגזה עלתה שאלת הפיצויים ובעלון קיבוץ חולתה פורסמה הרשימה הבאה שעסקה בארנונה וחלקה במתן הפיצויים והשיקום:

בעקבות הנזקים שנגרמו לנו בעת ההפגזה נשאלת השאלה מי ומי הם המוסדות אשר יעזרו בשיקום המבנים ויפצונו על הנזק.

המוסד הראשון, אשר חייב בתשלום פיצויים לניזוקים נזקי שעת חרום, הוא מוסד ממשלתי. כל בעל רכוש בארץ חייב מס על רכושו – הארנונה – ובזה הוא מבטח את הרכוש נגד נזקים הנגרמים כתוצאה מפעולות האויב ופעולות צה"ל. גובה תשלום המס נקבע לפי שווים של הנכסים אשר עליהם עליהם מצהיר בעל הרכוש. אך שווים של הנזקים, כפי שהוא מוערך על ידי הארנונה, אינו עומד בשום אופן במבחן המציאות.

ישנם בחוק הארנונה ארבעה סוגי נכסים שלגבי כל אחד מהם ישנה הערכה מסוימת של שוויו. א) מבנים: ערכו של בניין נקבע לפי שטחו כפול 14 ל"י. לדוגמה: גודל מחסן החרום של המטבח הוא 12 מטר מרובע , לפי כך ערכו לגבי הארנונה 168 ל"י. ב) מלאי: ערכו של המלאי במחסנים נקבע לפי מחיר השוק. לגבי בעלי חיים נקבע מחיר גבוה על ידי שלטונות הארנונה שאיננו חופף את הערך המציאותי (פרה – 850 ל"י, עגלה – 400 ל"י). שטחי מזרע ויבולים בשדה מוערכים אף הם במחיר קבוע הרחוק מערכם הממשי. ג) ציוד: כל המכונות, מתקנים, רשת החשמל ומכונים נכללים בסעיף ציוד. ערכם נקבע לפי מחיר הקנייה בניקוי הפחתה מסוימת לכל שנה. לדוגמה: טרקטור פרגסון נקנה בשנת 1956 בסכום של 3,500 ל"י ההפחתה השנתי [ה]יא 20%, על כן ערכו הרשום כיום בארנונה הוא 2,100 ל"י. ד) מטעים: כול דונם מטע נושא פרי שוויו לגבי הארנונה הוא 100 ל"י, עם לקחת בחשבון שהערכת שווין של הנכסים היא נמוכה מערכם המציאותי במידה רבה והפיצויים המשתלמים ע"י הארנונה הם בגבולות של 70% מהערך הרשום הרי ברור שתשלום זה יכול להוות רק אחוז קטן מהסכומים, שאנו זקוקים להם לשיקום ההריסות.

נ.ב. השבוע הודיעו על החלטת הממשלה לשלם 90% מהערך הרשום כפיצוי על נזקי ההפגזה האחרונה אצלנו ובגדות.

 

ניסיונות להסדר בין ישראל לסוריה בשנות החמישים

לאחר מלחמת העצמאות התכנסו נציגי ישראל ומדינות ערב בלוזן, שוויץ, וניהלו שיחות לא ישירות באמצעות מתווכי הוועדה. אך הפער שנתגלה היה רחב מדי. הציבור הישראלי לא היה נכון לוותר על נתח כלשהו מן השטח שכבש במאמץ אדירים, או להניח לפליטים לשוב – שתי התביעות הערביות העיקשות והמתמידות. ההצעה הישראלית לאפשר שיבת 65 אלף עד 100 אלף נתקלה בסירוב מוחלט, ובספטמבר הסתיימה הוועידה בכישלון גמור. הישראלים וועדת הפיוס כאחת היו מודעים לנטייתם של נציבים ערבים לגלוש בשיחות רב צדדיות לעמדות קיצוניות ובלתי מתפשרות. בישראל, לפחות, שררה תחושה כי משא ומתן דו צדדי חשאי עשוי לפתוח פתח ממשי יותר להגעה לעמק השווה.

להמשיך לקרוא