הח'ליפות באסלאם

דובר 'המדינה האסלאמית', אבו מוחמד אל־עדנאני, הכריז בחגיגיות ב־ 29 ביוני 2014 על חידוש הח'ליפות ועל מינויו של אבו בכר אל־בגדאדי לח'ליף. ההכרזה עוררה התלהבות בקרב רבבות מוסלמים ממדינות ערב והמערב, אשר החלו לנהור בעקבותיה אל שדות הקרב והעשייה הפוליטית־חברתית בסוריה ובעיראק ולהקדיש — במקרים רבים אף להקריב — את חייהם למען ביסוס הח'ליפות והרחבתה. תשעה עשורים לאחר שאתאתורכ ביטל את הח'ליפות בטענה שהיא מערכת אנכרוניסטית הממיטה אסונות ופגעים על המוסלמים בכלל ועל טורקיה בפרט, הוכח שלא נס ליחה. הח'ליפות — שהייתה בעיני כוחות לאומניים שפעלו במזרח התיכון בראשית המאה העשרים סמל לפיגור ולחוסר אונים של האסלאם לעומת המערב — הפכה לבשורת העתיד, בעוד מדינות הלאום הערביות — שסימלו בעבור אותם כוחות חילוניים את העתיד והיו אמורות להגשים חזון של עצמאות ומודרניזם — מצאו עצמן בעמדת מגננה.[1]

אך מה היא בעצם הח'ליפות? לפי משה שרון[2], כאשר מת מחמד בשנת 632 ניצבה העדה המוסלמית הצעירה בפני בעיה קשה: מי יירש את הנביא? וכלום יוכל בן-תמותה אחר למלא את מקומו ולהמשיך את מפעלו? נראה שהנביא עצמו לא נתן דעתו על הבעיה; מכל מקום, הוא לא הציע כל פתרון ולא מינה לו יורש, אם משום שבאחרית ימיו היה כבר חולה ועייף ואם משום שבהיותו בן זמנו הוא נשאר נאמן לחוקי השבט, לפיהם בני השבט בוחרים את מנהיגיהם. אולם במקרה זה היתה בעיית בחירת היורש קשה במיוחד, שכן מחמד היה לא רק נביא ושליח האל המעביר את דבריו וציוויו לבני האדם. הוא היה גם מצביא ומפקד בשדה הקרב, ובימי שלום ריכז בידיו את כל התחומים, שבתפיסה המערבית החילונית מכונים רשות התחיקה, השיפוט והביצוע.

לא היה איש שעשוי היה למלא את מקומו בכל אלה, שהרי אם מותו של מחמד "חותם הנביאים" – ננעלו שערי הנבואה בני האדם. משום כך לא היתה כל אפשרות שלמחמד כנביא יהיה יורש. אולם אפשר היה וצריך היה למנות יורש לסמכויותיו בשטחים אחרים, והיורש הזה משנתמנה כונה בתואר "ח'ליפת רסול אללה" – היינו, ממלא מקומו של שליח האלוהים, או בקיצור "ח'ליפה" – חליף. החליפים קיבלו למעשה רק את רשות הביצוע שהיתה בידי מחמד, כי את הכוח החקיקתי לא יכלו לרשת משום שלפי התפיסה המוסלמית הדתית נמסר החוק האלוהי במלואו לבני אדם בימי מחמד. על פירושו של חוק דתי והתמנו מעתה חכמי הדת (ה"עלמא") וליתר דיוק – חכמי ההלכה ("פקהא"). חלוקת פונקציות זו הפכה למסורת בשעה שהתבססה בעיראק במאה התשיעית הח'ליפות העבאסית. מכאן ואילך עלו בתוהו ניסיונותיהם של חליפים מסוימים להוציא את המונופול על המשפט מידי ה"עלמא". אמנם, על ידי מינוי אישי של הקאדים (השופטים), ובתקופה מאוחרת יותר אף של ה"מפתים" 0פוסקי ההלכה), ועל ידי חידוש המנהג הפרסי הקדום של "אלנט'ר פי אלמט'אלם" (העיון בתלונות על עושק)[3] שמרו החליפים בידיהם גם השפעה ישירה על הרשות השופטת, אך להלכה היו גם הן כפופים לה בכל רגע נתון.

תפקידו של החליף היה, אפוא, תפקיד חילוני מעשי לחלוטין, לא היו לו כל יתרונות רוחניים וכל סמכויות רוחניות שלא היו לכל מוסלם מן השורה. אף על פי כן היתה משרתו אפופה הילה דתית, מעצם היווצרותה. כך, למשל, נשא את התואר "אמאם" (שהפך במשך הזמן גם שם תואר מקביל לחליף), דהיינו – מנהיג התפילה בציבור, והוא יכול היה, אם רצה בכך, לנהל את טקס התפילה וגם לשאת את ה"ח'טבה" (הדרשה) של יום שישי. אולם תפקידים אלה יכול היה מבחינה תיאורטית למלא גם כל אחד מן הנתינים המוסלמים שלו. בכל זאת הפכה הנהגת התפילה ביום חמישי סמל לשלטון, ואף נציבי החליף, בהגיעם למקום כהונתם, היו מקפידים על מילוי תפקיד זה, שהדגיש את סמכותם.

החליף נשא גם את התואר "אמיר המאמינים", תואר שהדגיש יותר מכל תואר אחר את תפקידו הצבאי של החליף. תואר זה, אשר נוצר לפי המסורת בימיו של עמר בן אלחט'אב, החליף השני, הפך עד מהרה לתואר המקובל ביותר של החליף ובו הוא התפרסם באירופה של ימי הביניים בסירוסים כמו "Miralomin", "Mirmumnus", "Emiram Mommini", וכיוצא בזה. קבלת התואר הזה על ידי עמר, היתה אולי ביטוי חיצוני להישג הצבאי הגדול של האסלאם בימיו, כאשר צבאותיו קרעו מן האימפריה הביזנטית את העשירים שבשטחיה והכניעו את ממלכת פרס הגדולה ועתיקת היומין.

במשך הזמן יצרו המשפטנים המוסלמים, שאחד הגדולים שבהם היה אלמאורדי (מת בשנת 1058), מסגרת לגלית מסוימת לח'ליפות, אך לתורותיהם המדיניות לא היה קשר להתפתחות ולמציאות ההיסטורית. התיאוריה שהם העמידו היתה כי החליף או ה"אמאם", הוא המייצג של החוק הקדוש ("שריעה") וכשם שהחוק הוא אחד ובלתי ניתן לחלוקה כך גם הח'ליפות. וכשם שהחוק הקדוש מחייב את כל המוסלמים בלא טענות ובלא יוצאים מן הכלל כך גם הנאמנות לחליף והציות למצוותיו, אלא אם כן הם נוגדים את ה"שריעה". משפטנים אלה, המייצגים כמובן רק את הפלג הסוני של האסלאם, קבעו גם מה צריכות להיות תכונותיו של החליף: הוא חייו להיות זכר, מבוגר, בן-חורין, בן שבט קריש, בריא ברוחו ובגופו, אדוק בדתו, בעל ידיעה ותפיס משפטית ויכולת לנהל את האדמיניסטרציה הציבורית ולפקד על הצבא בשדה הקרב. שבועת האמונים ("ביעה") של קהל המאמינים מאשרת את החליף בתפקידו, אך יש לציין שבמשך הזמן הפכה זו לאקט פיקטיבי.

המשפטנים המוסלמים, רובם ככולם, אסרו מעל המוסלם למרוד בחליף, אפילו חטא או שגה, וראו בציות לו מצווה דתית, ובמרי בו – חטא; כל זאת בתנאי שלא ידרוש השליט מנתיניו לעכור על חוקי הדת, שכן אז חובה על המוסלם לעמוד בשלו, לסרב לחליף ואף למרוד בו. אולם ההתפתחות ההיסטורית של האימפריה המוסלמית, ובתוך כך גם של מוסד הח'ליפות, הביא לירידת כוחו של החליף. למן סוף המאה התשיעית נקרעו חלקים מגופה של האימפריה וקיבלו מרותם של מושלים מקומיים, אשר בדרך כלל לא היתה להם זיקה לחליף היושב בבגדאד ולפעמים אף הכריזו על עצמם כחליפים יריבים (בספרד שלטה ח'ליפות אומיית עצמאית, החל מן המאה השמינית). גם בשטחים בהם שלט השליט שלטון עליון – היתה שליטתו רק להלכה, ולידו קמו בעלי משרות רמות שנטלו את הסמכויות העיקריות בידיהם כמו הסולטאנים הסלג'וקים.[4] באמצע המאה השלוש-עשרה, כאשר התדפקו המונגולים על שערי עיראק, לא הגיע שלטונו הממשי של החליף אל מחוץ לחומות ביתו. לאחר נפילת בגדאד בידי המונגולים (בשנת 1258) הביא לקהיר שליטה של מצרים באותה תקופה, הוא הסולטאן הממלוכי ביברס (מת בשנת 1277), נצר לבית עבאס ושם הושיבו ברוב פאר והדר כחליף על כס המלכות. חליף בובה זה, שלא היתה לו שום סמכות שלטונית, היה צריך להעניק את הילת הח'ליפות המסורתית לשלטונם של הממלוכים. ח'ליפות נומינאלית זו המשיכה להתקיים במצרים עד שנת 1517, שעה שהסולטאן העת'מאני סלים הראשון כבש את הארץ. אז בטלה המשרה לחלוטין. התואר חליף נפוץ לאחר מכן וכל מושל מוסלמי קטן נטלו לעצמו נוסף לתארים מנופחים אחרים.

לקראת סוף המאה השמונה-עשרה הופיע שוב התואר חליף בראש תאריו של השליט המוסלמי הגדול ביותר של התקופה – הסולטאן העת'מאני. באותה תקופה רווחה באירופה ההשקפה המוטעית שראתה בחליף מעין אפיפיור של המוסלמים. מערכת הפוליטיקה הבינלאומית של התקופה גרמה לכך שהסולטאן העת'מאני דאז, עבדאלחמיד הראשון, קיבל השקפה בלתי מוסלמית זו ברצון רב, שכן היא אפשרה לו לדרוש את הזכות להגן על המוסלמים הנמצאים בתחומי האימפריה הרוסית, כשם שהרוסים קיבלו זכות[5] להגן על הנוצרים האורתודוכסים שבתחומי האימפריה העת'מאנית. נראה, כי באותה תקופה גם נולדה האגדה שהחליף העבאסי האחרון העביר את סמכויותיו לסלים הראשון בשעת כיבוש מצרים בשנת 1517. כאשר התפרסמה בשנת 1876 בפעם הראשונה חוקה באימפריה העת'מאנית, נאמר בה, כי "הסולטאן כחליף הוא מגן הדת המוסלמית" (כאילו "סולטאן" הינו תואר המציין סמכויות חילוניות בעוד התואר "חליף" מציין סמכויות דתיות). טענה זו הועמדה במבחן בעת מלחמת העולם הראשונה, והמבחן אכזב את "הסולטאן כחליף" : קריאתו ל"ג'אהד" (מלחמת מצווה) נגד האנגלים וה"כופרים" מבני בריתם נשארה ללא היענות בעולם האסלאם.

כאשר הוכרזה תורכיה בשנת 1923 לרפובליקה, ובוטל בה מוסד המלוכה (הסולטנות), השאירו מנהיגיה החדשים איש מבית המלוכה שנשא את התואר חליף. אולם גם משרה מוזרה זו, חסרת זכות קיום ותוכן, בוטלה בשנת 1924 משהכריזה תורכיה על ביטול הח'ליפות. עיקרון החילוניות נקבע כאחד מעקרונות היסוד של המדינה ונכלל באופן רשמי בחוקת הרפובליקה בשנת 1937. זרמים שונים בעולם האסלאם עוד ניסו להיאבק למען חידוש הח'ליפות, אך לא היה הד למאבקם והגולל נסתם על מוסד זה, שעה שכל התמורות אשר עברו עליו, היה בעל חשיבות רבה ביותר בהתפתחות האסלאם.


[1] אופיר וינטר, "הח'ליפות: קונצנזוס שנוי במחלוקת", מתוך הספר המדינה האסלאמית – דגל שחור מתנוסס מעליה בעריכת יורם שוויצר ועומר עינב.

[2] סקירה זו לקוחה ממאמרו של משה שרון בנושא הח'ליפות המופיע בספר פרקים בתולדות האסלאם בעריכת חוה לזרוס-יפה. לסוגיה של לגימציה לשלטון באסלאם ולסוגיית בחירת הח'ליף ראה מאמרי בנושא ואת ההפניות במאמר.

[3] הכוונה  לישיבתו של החליף עצמו למשפט לשמיעת תלונות נתיניו על עוול שנגרם להם.

[4] מכאן ואיך אנו עדים לתופעה המעניינת, שדווקא החליף, אשר ירש את תפקידיו החילוניים של הנביא, הופך לדמות של מנהיג רוחני כביכול ואילו הסולטאנים הם השליטים למעשה.

[5] בחוזה קצ'ק כינרג'ה משנת 1774.

מודעות פרסומת

2 thoughts on “הח'ליפות באסלאם

  1. Orihippo אוגוסט 16, 2016 / 7:26 am

    שכן מחמד היה לא רק נביא ושליח האל המערבי את דבריו וציוויו לבני האדם … צ"ל המעביר

    • ronyuval1 אוגוסט 16, 2016 / 9:43 am

      תודה על ההערה. תיקנתי בהתאם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s