על היחס בין תרבות וטכנולוגיה

התרבות הגלובלית מופצת באמצעות רשת מורכבת של טכנולוגיות הפצה ונקלטת באמצעות מגוון הולך וגדל של טכנולוגיות ביתיות. משום כך הטכנולוגיה מעורבת לעתים קרובות במחלוקות בדבר תפוצתה העולמית המתרחבת של התרבות. הטכנולוגיה לא רק מככבת במחלוקות על גלובליזציה – רבים רואים בה את המאפיין המובהק ביותר של העידן הנוכחי. בכל קשת התחומים והמוסדות החברתיים – עבודה, משפחה, פנאי, חינוך ואפילו הבניית הזהות – ההתפתחויות הטכנולוגיות נתפסות כבעלות חשיבות עצומה לתהליכי השינוי. על פי התזה הזאת, שאפשר לכנותה התזה בדבר "חברת המידע", טכנולוגיית המידע היא סימן היכר מרכזי של הסדר החברתי העכשווי, וזרמים ורשתות של המידע הם הבסיס לארגונו. 

במאמרו של יו מקאיי העוסק בגלובליזציה של התרבות[1], מתייחס המחבר לעובדה שהטכנולוגיה נתפסת ככוח המניע את ההיסטוריה (דטרמיניזם טכנולוגי).[2] דוגמה לתפיסה זו היא הטענה שהמחשבים והטלקומוניקציה יוצרים את חברת המידע. לטענתו, אחד הפגמים בהשערת הדטרמיניזם הטכנולוגי הוא שלטכנולוגיה יש אמנם "השפעות", אולם הן אינן טבועות בדרך כלל בטכנולוגיה עצמה, כי אם נובעות מאופן השימוש בה. לשם דוגמה, טכנולוגיות חדשות אינן חייבות לגרום לפיטורים כשהן מוכנות לשימוש במקום העבודה, אבל לעתים קרובות הן גורמות לכך בגלל ההסדרים החברתיים הקובעים את נסיבות הכנסתן לשימוש – במקרה זה, סוג מסוים של כלכלת שוק.

יתר על כן, הדטרמיניזם הטכנולוגי מתעלם מן העובדה שהחברה היא שמעצבת את הטכנולוגיה מלכתחילה. המחשב וטכנולוגיות התקשורת של ימינו לא נוצרו יש מאין ואינם פרי הגאונות המופשטת של ממציאיהם בלבד. אדרבה, אפשר לראות בהם תולדה ישירה של המלחמה הקרה ושל תקציבי המחקר והפיתוח של גופים שונים, ובייחוד משרד ההגנה של ארצות הברית. החברה, בגלל מעורבותה במלחמה הקרה, היא שיצרה את הטכנולוגיה, ולא להפך. אילו קבעו החברות העשירות סדרי עדיפות שונים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, יתכן מאוד שהיינו עדים להתפתחותן של טכנולוגיות רפואיות או חינוכיות מתוחכמות יותר, במקום אלו המבוססות בחלקן הגדול על יישום טכנולוגיות שפותחו לשימושים אחרים, צבאיים. חסידי הדטרמיניזם הטכנולוגי מתמקדים בהשפעות הטכנולוגיה על החברה, אולם כפי שראינו, טכנולוגיות אינן רק משפיעות על החברה, הן גם נובעות ממנה – החברה היא שמעצבת אותן.

הוא מציין, שיש אמנם היגיון בטענה שהטכנולוגיות החדשות חשובות להבנת העידן המודרני המאוחר. עם זאת עלינו לנהוג בחשדנות כלפי הדטרמיניזם הטכנולוגי. הוא מביא כדוגמה את הופעת הטלגרף לכך שגם בעבר התקבלו טכנולוגיות חדשות בהצהרות מופרזות בדבר משמעותן המהפכנית ובטענות שהופעתן מבשרת על חברה חדשה. עיון בהיסטוריה של הופעת הטלגרף, הטלפון, הרדיו והטלוויזיה עשוי לצנן את ההתלהבות ולתרום לראייה מפוכחת יותר של הנושא. ההיסטוריה של טכנולוגיות כאלה מלמדת, בניגוד לטענותיהם האפוקליפטיות של ביל גייטס ואחרים, שהשינויים שהטכנולוגיה גורמת הם בדרך כלל מצטברים והדרגתיים. השפעתה של כל אחת מטכנולוגיות התקשורת הללו לא התבררה אלא בחלוף כמה עשרות שנים מעת הופעתה. ייתכן אפוא שכדאי להסתייג מתפיסת האינטרנט וטכנולוגיות המידע והתקשורת החדשות האחרות כ"מהפכת המידע", המבשרת על סדר חברתי חדש מיסודו, ומוטב לראות בהם המשך של כמה מגמות ותיקות.


[1] המאמר מופיע בספר מבוא לחשיבה חברתית,  כרך ד, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 106-61.

[2] דטרמיניזם טכנולוגי – ההנחה הרווחת שאופי החברה נקבע על ידי הטכנולוגיה השלטת בה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s