הצעת השלום של חוסני זעים

במהלך המשא ומתן של שביתת הנשק באביב 1949 בין ישראל לסוריה, הציע חוסני זעים, מי שהיה שליטה הצבאי של סוריה באותה תקופה, שסוריה תחתום על הסכם שלום מלא עם ישראל. לפי הצעתו, הסכם זה יכלול גבולות פתוחים וחילופי שגרירים מיידיים, וכן שיתוף פעולה כלכלי וצבאי. הוא אף הציע ליישב 250,000 עד 300,000 פליטים פלסטינים באזור הג'זירה בסוריה כחלק מהסכם השלום, אך עמד על כך שישראל תוותר ויתורים טריטוריאליים ושהוא ודוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל, ייפגשו על מנת לדון על הסכם השלום. אלא שבן-גוריון סירב להיפגש עם זעים כל עוד לא התחייבה סוריה לפנות את השטחים שכבשה במלחמת 1948 ולשוב לגבול הבינלאומי.

ככל שעברו השנים התפרסמו מספר מחקרים שניסו להסביר את סירובה של ישראל להצעתו של זעים. אחד מהם היה אריה שלו בספרו שיתוף פעולה בצל עימות. לפי דעתו, היו מספר סיבות לכך שדוד בן-גוריון סרב לתת את הסכמתו להיענות להצעתו של חוסני זעים. ראשית, תנאיה המוקדמים של סוריה בתחום הטריטוריאלי אם תתנהלנה שיחות שלום, כללו את מחציתה של הכנרת. סיבה שנייה להיסוסו של בן-גוריון הייתה הערכתו כי פגישה עם מנהיג ערבי עדיין אינה הישג חשוב כשלעצמו. הסיבה השלישית הייתה הדעה שרווחה בקרב עובדים בכירים במשרד החוץ כי שביתת הנשק מספיקה לנו באותו שלב וכי יש לבססה תחילה ואין צורך לרוץ אחרי השלום מחשש הדרישות הגבוהות שיעמידו הערבים.

שלו מבקר את החלטתו של בן-גוריון וטוען כי למרות הסיכונים והספקות לגבי ההצעה הסורית, היה רצוי לנסות למצות את הצעתו של נשיא סוריה, שהייתה מדינה ערבית מרכזית לכל הדעות. בקיומה של פגישה כזו היו הישראלים משיגים לגיטימציה לפגישות מעין אלה, ובדרג גבוה. נוסף על כך, עצם הצעתה של סוריה ויוזמתה להיפגש עם ראש ממשלת ישראל, מצביעים כי אל אף עמדתה הקיצונית, היא נקטה גישה פרגמאטית. אבל הוא מציין גם כי מבחינה פנימית סורית, הייתה גישה זו בלתי מעשית, משום שהשלטון הסורי לא יכול היה ליישם אותה, ואלי משום כך לא יצאה לפועל פגישה בין מנהיגי ישראל לסוריה.

חוקר נוסף הוא בני מוריס בספרו קורבנות: תולדות הסכסוך הציוני-ערבי 2001-1881.. בספר זה הוא מעלה את האפשרות שמנהיגי ישראל חשדו בזעים, שהצעותיו אינן אלא תכסיס לנכיסת שטחים ומקורות מים. אך לדעתו, לא כנותו של זעים או מידת רצינותו היו גורמי הדאגה העיקרית, מנהיגי ישראל פשוט סירבו להעלות בדעתם ויתור על שטח או על מים לצורך עשיית שלום. הן הפגינו בעליל קיבעון ונוקשות כלפי סוריה, בהיותם משוכנעים כי הערבים בסופו של דבר, ייעתרו לעשות שלום מבלי שישראל תצטרך להשיב להם בוויתורים שכאלה, ועד אז די בהסכמי שביתת נשק.

כמו כן, הוא מציין שכל אורך הדרך החליט בן-גוריון את ההחלטות הגורליות לבדו. שר ממשלתו, להוציא שרת, לא ידעו דבר על הצעת זעים. והציבור הישראלי נשאר אפוף ערפל אי-ידיעה, אטום עף יותר. כמו כן, המשיך בן-גוריון במשך עשרות שנים לשקר בדברו על נכונות הסורים לנהל משא ומתן על שלום.

נסכם כי שני החוקרים רואים בהחלטתו של דוד בן-גוריון מקח טעות. אך בעוד שלו מצביע בעיקר על חוסר האמון של ישראל בשליט הסורי טוען מוריס כי הדבר נבע מהנוקשות הישראלית וחוסר רצונה לוותר על הישגיה הטריטוריאליים בעקבות מלחמת העצמאות. אך נשאלת השאלה האם הביקורת על החלטתו של בן-גוריון הייתה במקום. והרי לפי מעוז, בספרו ישראל-סוריה סוף הסכסוך ?!, שני הצדדים לא היו מוכנים להגיע להסדר באותה תקופה ובדיעבד שניהם היו מרוצים מהסדרי שביתת הנשק שנוצרו לאחר מלחמת השחרור.

לאור כל זאת עולה השאלה האם ניתן לקבוע שהחלטה מסוימת הייתה שגויה בזמנו בלי להבין את הרקע לסכסוך ואת השתלשלות העניין כפי שאירעו לאחר מכן. דבר זה נכון גם לגבי החלטות שמתקבלות היום בנושאים מדיניים כאלה או אחרים. הרי גם בדיעבד קשה לקבוע אם החלטה מסוימת הייתה שגויה בזמנו או שלא. ובטח לגבי החלטה המתקבלת כיום.

מודעות פרסומת

One thought on “הצעת השלום של חוסני זעים

  1. ohadcn פברואר 15, 2016 / 10:57 pm

    שני צדדים – אף אחד לא מוכן לדבר עם השני בלי ויתורים טריטוריאליים מוקדמים…
    זה נקרא שצדק קורה כשכולם לא מרוצים במידה שווה….
    אין חדש תחת השמש, הדבר היחיד שהשתנה במזרח התיכון – זה שדאע"ש קנו כמה אייפונים והם יכולים לשדר לסלון של האמריקאי הממוצע…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s