מקורותיה של הפאן-ערביות במצרים

בשנים הראשונות לאחר הפיכת הקצינים (יולי 1952) של גמאל עבד אל-נאצר באופן הדרגתי ועקבי אידיאולוגיה פאן-ערבית במדיניות החוץ המצרית, כאשר רכיב עיקרי בתפיסה זו, לפחות עד שנת 1958, היה ה"איבה להשפעת המערב".

אלי פודה מציין בספרו החתירה להגמוניה בעולם הערבי שבקרב ההיסטוריונים נטושה מחלוקת הנוגעת למקורותיה של הפאן ערביות במצרים: אסכולה אחת גרסה, שהפאן-ערביות המודרנית (דהיינו, בגרסה הנאצריסטית) לא היתה תופעה אידיאולוגית חדשה, אלא שלב מתקדם בתהליך התגבשותה של מודעות ערבית לאומית שהופיעה עוד בשנות ה-30 בצרים ככוח פוליטי, חברתי ותרבותי. בהתאם לגישה זו הושפעו עבד אל-נאצר ובני דורו מרעיונות שחלחלו מגרעין מצומצם של אינטלקטואלים לשכבה רחבה של הציבור. אסכולה שנייה זיהתה את שורשיה של הפאן-ערביות בתקופה שקדמה למהפכה, אך טענה כי רק אינטרסים פוליטיים הביאו את האליטה המצרית לאמץ אידיאולוגיה זו. אסכולה שלישית, לעומת זאת, דחתה מכל וכל את קיומה של אידיאולוגיה פאן-ערבית לפני המהפכה. שתי האסכולות האחרונות, אף אם נחלקו בשאלת העיתוי, ראו באימוץ הפאן ערביות, כמו גם באימוץ מדיניות ניטרלית במאבק הבין-גושי, מענה פוליטי לבעיות הפנים והחוץ של המשטר וביטוי לפרגמאטיות של עבד אל-נאצר.

הוא מוסיף שהמענה לסוגיה זו קשור לסוגיה אחרת שהעסיקה את ההיסטוריונים: האם הקמתה של ברית בגדאד (ואירועים נוספים שהתרחשו במהלך שנת 1955) הסיטו את המצרים ממסלול של שיתוף פעולה עם המערב לעבר נתיב ניטרלי, ומאוחר יותר, פרו-סובייטי? אם האיבה למערב היתה רכיב עיקרי של הפאן ערביות ואימוצה על ידי עבד אל-נאצר היה ביטוי לתהליך חברתי עמוק, הרי שסיכוייה של מצרים להתקשר למערב היו קלושים מלכתחילה. ואולם, קבלת כל אחת משתי האסכולות האחרות עשויה להביא לידי מסקנה, שסטייתה של מצרים  מהמסלול הערבי לא היתה בלתי נמנעת.

תשובתו היא שעם תפיסתם את השלטון ביולי 1952 לא היתה ל"קצינים החופשיים" משנה אידיאולוגית סדירה. מדיניות החוץ סבלה אף היא מחוסר בהירות, למעט קו מנחה אחד והוא סיום "הכיבוש הבריטי". השנתיים הראשונות אופיינו, אפוא, במאבקי כוח פנימיים, ובחיפוש אחר תכנים למדיניות הפנים והחוץ. בתקופה זו ניתן להבחין בשתי מגמות שונות, לעתים סותרות, במדיניות החוץ המצרית: האחת, נטייה לשתף פעולה עם המערב (בעיקר עם ארצות הברית), והשנייה, רצון לנקוט עמדה ניטרלית בסכסוך הבין-גושי. קיומן של שתי מגמות אלו במדיניות החוץ המצרית גרם למבוכה רבה בקרב מעצבי המדיניות במערב, שהעדיפו לפרש את המגמה הניטרלית כטקטיקה מצרית, שנועדה להשיג ויתורים מהמערב, ולא כביטוי כן לתחושות חבויות שעוצבו במהלך תקופת "הכיבוש הבריטי".

מצרים ראתה בברית בגדאד איום על מנהיגותה בעולם המערבי, איום שהביא לאימוץ הפאן-ערביות והניטרליזם כנשק במאבק נגד עיראק והמערב. אולם, אימוץ מדיניות זו לא היה מפתיע כל עיקר: "כמו סוקראנו, אנקרומה, בן בלה, לומומבה, סקו טורה ואחרים", כתב וטיקיוטיס, "עבד אל-נאצר היה תוצר לוואי של המלחמה הקרה". ואכן, בעידן הפוסט-קולוניאלי, ניטרליזם (במישור הגלובאלי), ולאומיות ערבית (במישור הערבי) נתפסו כתופעה טבעית בקרב דור שחונך תקופה ארוכה של שנאה לכובש הזר. בעוד נורי אל-סעיד ובני דורו נולדו בתקופת האימפריה העת'מאנית וראו בבריטניה משענת וידיד, הרי עבד אל-נאצר ייצג דור שגדל ולחם בבריטניה והושפע רבות מתנועות נוער רדיקליות או הוגי דעות, שביטאו רעיונות פאן-ערביים. במובן זה, היה קשר ישיר בין רעיונות אלה ובין העיקרים שפותחו מאוחר יותר ועבד אל-נאצר. חשיבותה של "הפילוסופיה של המהפכה" לא היתה רק בתוכנה, או בזהות מחברה, אלא בעובדה שהיא הוכיחה, כי הערכים והרעיונות, שנקלטו בתקופה הפורמטיווית, אכן הופנמו בקרב הדור הצעיר.

מכאן אומר פודה שניתוח זה מוליך למסקנה, כי ברית בגדאד היתה אירוע חיצוני שהעניק דחיפה למגמה שרחשה כבר מתחת לפני השטח. כלומר, ברית בגדאד האיצה תהליכים, אולם לא יצרה אותם. מניתוח זה אין להסיק, שעבד אל-נאצר התנגד בכל דרך ובכל תנאי לשיתוף פעולה עם המערב. מהתבטאויות רבות של הנשיא המצרי ניתן להסיק, שהוא היה מוכן לשתף פעולה עם המערב, אולם בתנאיו הוא. תנאים אלה כללו הישענות על הברית הערבית, בא מילאה מצרים תפקיד מוביל, כבסיס לארגון הגנת המזרח התיכון, אספקת נשק למצרים ללא תנאים נלווים ומתן סיוע כלכלי להקמת סכר אסואן. אולם, הקמת ברית בגדאד, סירוב המערב להעניק נשק ונסיגת ארצות הברית ממימון סכר אסואן – כל אלה תרמו לניכורו של השליט המצרי מהמערב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s