אמות המידה להגדרת נשק לא קונוונציונאלי להשמדת המונים

לאור הדיון בנושא נשק גרעיני בפרט ונשק לא קונוונציונאלי בכלל, ברצוני להביא כאן את אמות המידה להגדרת נשק זה כפי שמובאים בספרו של ג'ראלד שטיינברג אסטרטגיה של נשק לא-קונוונציונאלי.

לפי ג'רלד שטיינברג, ישנן שתי אמות מידה כלליות שעל-פיהן מוגדר נשק כלא-קונוונציונאלי:  כוח ההרס והאפשרות להתגונן מפניו. את כוח ההרס אפשר לחלק לשלוש תת-קטגוריות: היקף ההרס, מרחב ההרס וגורם הזמן. כל אחת מתת-קטגוריות אלה נבחנת במקביל לאלה של הנשק הקונוונציונאלי. למעשה, מבחינות מסוימות הגדרת נשק לא-קונוונציונאלי להשמדת המונים ובחינת כוח ההרס שלו אפשריות רק אם מעמידים אותן מול אמות המידה המוכרות של הנשק הקונוונציונאלי.

היקף ההרס – מידת הנזק הפיזי שגורם הנשק. פצצה קונוונציונאלית יכולה להרוס כמה בתים, ואילו ראש נפץ גרעיני אחד יכול להשמיד מטרופולין שלם. באותה מידה, אם פצצה קונוונציונאלית יכולה להרוג, או לפצוע מאות אנשים, כי אז ראש נפץ כימי יכול לפגוע באלפי בני אד, אם לא במאות אלפים. יתר על כן, גם אם ישתמשו המעצמות ברבע מסך הנשק הגרעיני הנמצא ברשותן, תהיה התוצאה "חורף גרעיני", שבו המין האנושי וחלק גדול מן החיים עלי אדמות יושמד.

מירב ההרס – גבולות גיאוגרפיים שבתחומם גורם הנשק הלא-קונוונציונאלי נזק. ראש נפץ אטומי, כימי או ביולוגי אחד גורם נזק ברדיוס הגדול, במידה רבה, מזה של כל נשק קונוונציונאלי. הנשורת מפצצה גרעינית, לדוגמא, יכולה לכסות שטח של 4,000 קמ"ר. גם המרחקים שמהם אפשר לשגר נשק לא-קונוונציונאלי הם עצומים. מערכות השיגור, כגון טילים בליסטיים בין-יבשתיים שהן חלק אינטגרלי מן המערך הלא-קונוונציונאלי, מאפשרות שיגור של ראשי נפץ מכל מקום בעולם, לכל מקום בעולם. כך הרחיבו מערכות השיגור, לאין שיעור, את גבולות שדה הקרב. הנשק הלא-קונוונציונאלי אף טשטש את ההבחנה הקלאסית בין חזית לעורף. הואיל והאוכלוסייה האזרחית היא המטרה העיקרית של הנשק הלא קונוונציונאלי הרי שמבחינה מסוימת אפשר לומר, כי בעידן הנשק הלא-קונוונציונאלי הפך העורף חזית.

גורם הזמן – המהירות שבה אפשר לשגר את ראש הנפץ. בנשק לא-קונוונציונאלי אפשרת לעשות זאת, תלוי כמובן במרחק מהיעד, אפילו בתוך דקות ספורות. טיל המשוגר מיבשת אחת, יכול להגיע למטרתו מעבר לאוקיינוס בתוך שלושים דקות מרגע שיגורו. כך זמן ההחלטה והפעולה בעידן הנשק הלא-קונוונציונאלי הצטמצם ביותר בהשוואה לעידן הנשק הקונוונציונאלי, הן בשיגור והן בתגובה. מנגד, משך הפגיעה גדל, שכן נשק לא קונוונציונאלי גורם לנזק ארוך טווח. הנשורת הגרעינית, למשל, מותירה משקעים רדיו-אקטיביים, הגורמים למחלות סרטן ולנזק גנטי לדורות. גם נשק כימי מותיר אנשים פגועים לכל ימי חייהם ונשק ביולוגי עלול לגרום לנזק גנטי ארוך טווח.

נשק מוגדר כלא קונוונציונאלי גם על-פי הדרך שבאמצעותה אפשר להתגונן בפניו. בעידן הנשק הלא קונוונציונאלי ישנה עדיפות להתקפה, וקשה מאוד לנקוט נגדה אמצעי הגנה יעילים. עובדה זו, יש לציין, נכונה בנוגע לנשק הגרעיני יותר מאשר לנשק הכימי והביולוגי, משום שכנגד אלו האחרונים אפשר לנקוט צורות שונות של הגנה פסיבית, כגון מסכות גז, חליפות, חדרים אטומים ותרופות נגד. האפשרויות להתגונן מפני התקפה גרעינית מוגבלות מאלה, ויש אפילו הטוענים שאינן אפשריות כלל. ההדף, הלחץ, החום והקרינה הגרעינית חודרים כמעט לכל מבנה שעל-פני הקרקע. אפשר, אמנם לבנות מקלטים תת-קרקעיים, אך אלה אינם פותרים את בעיית ההתמודדות עם הקרינה והנשורת הרדיואקטיבית ארוכת הטווח. גם הניסיון לפתח טילים נגד טילים (הגנה אקטיבית) מוכיח שמטרה זו רחוקה וקשה להשיגה, אם בכלל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s