… הם מסרו את חייהם לכלל וקנו לעצמם שבח …

… הם מסרו את חייהם לכלל וקנו לעצמם שבח, אשר לא יבול לעולם ואת המעולה שבקברות; לא זה שבו מונחות עצמותיהם, אלא זה שבו קיימת תהילתם לזכרון עד בכל עת מצוא, אם בזו המיועדת לנאומים ואם בזו המזומנת למעשים. כי כל הארץ היא מקום קבר לאנשים דגולים, ולא הכתובת על ציון קברם בארצם היא השומרת לבדה על זכרונם, אלא גם בארצות לא להם קיימת אצל כל אחד מזכרת לא כתובה שלהם, מזכרת הנטועה בלב ולא חרותה על גבי אבן. לכן עליכם להתחרות באנשים אלה ולאות את האושר בחירות ואת החירות באומץ לב, ולא להירתע מפני הסכנות שבמלחמה.

מתוך ההספד שנשא פריקלס על קבר האתונאים שנספו בשנה הראשונה למלחמת פילופוניס, 430 לפנה"ס. מובא אצל אנתוני סמית, עמים נבחרים: מקורות מקודשים של זהות לאומית, עמ' 256.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s